פירוש שד"ל על בראשית פרק לג

קוד: שד"ל בראשית לג בתנ"ך

סוג: תוכן_מפורט

מאת: הקלדה: ברק רוזנפלד

אל: מימון: אראל סגל

חומש בראשית – פרק לג '

[ב] וישם את השפחות וגו' : ולא חילקם לשתי מחנות, כי לא חילק רק הצאן והבקר והמיטלטלין (דון יצחק), ולענין הסדר שסידרן אחרון אחרון חביב (רש"י ) שאם ייהרגו הראשונים אולי האחרונים יימלטו (נתיבות השלום).

[ד] וישקהו : יש שאמרו כי הנקודות שעל המילה הזאת, להורות שבקצת ספרים לא היתה כתובה, ושכן אוריגנס לא מצא אותה בספריו. ואמת הוא כי על הרוב אין נפילה על הצואר בין האוהבים אלא לנשק, וא"כ היה אפשר שיאמר הכתוב ויפל על צואריו ויבכו בלא מילת וישקהו, והיתה הנשיקה מובנת מאליה, כמו ביוסף עם יעקב (למטה מ"ו כ"ט ) ויפל על צואריו ויבך על צואריו עוד; שנשק אותו אעפ"י שלא נכתב. ואפשר ג"כ כי בחוזק ההתפעלות יישאר האוהב על צוארי האוהבו משתאה ומשתומם ולא יישקהו, וייתכן שכן היה הענין ביוסף עם יעקב, אבל יעקב ועשו אין ספק כי לא היתה ביניהם חיבה יתרה, ולא היה שם חוזק התפעלות שיגרום לאהד   מהם   שיישאר משתאה   ומשתומם.

[ה] מי אלה לך : מה יחס יש להם עמך, בניך הם או עבדיך?

[ח] מי לך וגו' : מי הוא לך. מה כוונתך לעשות בו, ששלחת אותו לפניך, ואמר מי ולא מה כי המחנה כולל העבדים והאנשים ההולכים עמם; ומילת מי תבוא לפעמים גם על זולת בן אדם. ודעת הרמב"ן כי עשו לא שאל אותם למי אתה ואנה תלך, והם לא אמרו לו דבר, ועשו הבין מעצמו שאינם אלא ליעקב שהיה אחיהם. וייתכן ג"כ ששאל אותם ואמרו לו, אך עשו עשה עצמו כבלתי יודע שהם

שלוחים אליו, כי השב שהעבדים הגידו לו זה נגד רצון יעקב (עיין פרושי למעלה   ל"ב י"ז ) ועשה   עצמו כאילו   לא אמרו אלא שהם ליעקב (אח"ם).

[י] כי על כן ראיתי פניך : ומאחר שראיתי (עיין למעלה י"ח ה' ) פניך כמו שרואים פני אלהים,   בהביאי לך מנחה (על דרך ולא יראו פני ריקם, שמות כ"ג ט"ו ) מובטח אני שתקבל מנחתי ותרצה אותי; מילת ותרצני היה אפשר שתהיה נקודה שוא, ועכשו שהיא בפתח היא לשון עבר להורות על הבטחון שכן יהיה.

[יא] ברכתי : מנחה קטנה שייתן איש אל רעהו לאית על אהבתו אותו, כמו ועתה הברכה הזאת אשר הביא שפחתך לאדוני (ש"א כ"ה כ"ז), הנה לכם ברכה משלל אויבי ה' (שם שם ל' כ"ו), ועתה קח נא ברכה מאת עבדך (מ"ב ה' ט"ו ), אשר הובאת לך: כטעם ויביאו לו את המנחה אשר בידם הביתה (למטה מ"ג כ"ו ) ענין הקרבת הדורון, ואעפ"י שבאמת העבדים לא הקריבו המנחה לעשו, הנה מאחר שהוא ראה אותה והם אמרו לו שהיא שלוחה לעשו, ואחר שעכשו פירש לו יעקב שהיא למצוא חן בעיניו, ייתכן לומר למפרע שכבר הובאת לו. ויפצר : שורש פצר נגזר מן צר, וענינו הצר ודחק את הברו עד שיעשה רצונו (מוהר"ר דוד חנניה וויטערבי), וקרוב לזה ותאלצהו (שופטים ט"ז ט"ז) שהוא ענין לחץ ודוחק. ויקח : המנחה עברה לאט לפני יעקב, ולא היתה רחוקה מן המקום שהיו שם יעקב ועשו, וכשהסכים עשו לקבלה ציוה יעקב לאנשיו שימסרוה ביד אנשי עשו. המבאר לנתיבות השלום בהביאו את דברי רש"י הפריד בקו בין "ראיית פנים" ובין "ולפרקים"; נראה שפי' ולפרקים כמו ולפעמים, וזה שיבוש; והנני מפרש כוונת רש"י ז"ל: תחילה פי' הענין ואמר: ברכתי מנחתי, כלו' שהוא קורא למנחתו בשם ברכה, ואח"כ מפרש למה ואימתי המנחה נקראת ברכה, והוא אומר כי מנחה כמו זו של יעקב, שהיא מובאת על ראיית פנים לפרקים, שאדם מביא לחברו כשהוא רואה פניו אחר כמה זמן שלא ראהו (כמו שהיה הענין ביעקב עם עשו), אינה באה אלא לשאלת שלום, לפ ' היא נקראת ברכה, וכל ברכה שהיא לראיית פנים כגון ויברך יעקב את פרעה וכו' (למטה מ"ז ז' ) כולם אין ענינם ברכה ממש אלא ברכת שלום, לפיכך אף זו ברכתי צריך לתרגם מו"ן שלו"ד ואעפ"י שלפני הענין הכוונה מנחתי. ועיין רש"י למטה מ"ז ז' ויברך יעקב היא שאלת שלום כדרך כל הנראים לפני המלכים לפרקים, ונ"ל כי גם כאן צ"ל "ראיית פנים לפרקים" בלא וי"ו לפני למי"ד ואחר כמה שנים מצאתי כך בלא וי"ו ברש"י כ"י שבידי, וגם ברע"ח איננה.

[ יב ] נסעה : ל' רבים, עיין אוהב גר עמוד 42. לנגדך : אצלך ובצדך, וכן ובני גד לנגדם (של בני ראובן) ישבו בארץ הבשן (ד"ה א' ה' י"א).

[ יג ] ודפקום : ואם אחרים ידפקו אותם; שורש דפק לא נמצא אלא בשני מקומות אחרים, קול דודי דופק (שיר השירים ה' ב') מתדפקים על הדלת (שופטים י"ט כ"ב), ונ"ל שאין ענינו הכאת הדלת אלא דחייה בכוה כדי לפתוח, וכן מתדפקים על הדלת, דוחים זה את זה אצל הדלת. ותלמידי מוהר"ר אברהם גריגו זצ"ל אומר כי השורש הוא דף, וממנו הדף ודחף ונדף. ומתו כל הצאן : כי הבקר לא ימות אבל יזיק להם (רמב"ן).

[יד] לרגל : לפי הליכתם, לפי מה שהם יבולים להלך (רש"י ). המלאכה : המקנה נקרא כן, כמו וכל המלאכה נמבזה ונמס אותה החרימו (ש"א ט"ו ט'), מפני שהוא מלאכת הרועים העוסקים בו והוא עבודתם. עד אשר אבא וגו' : נראה שלא הלך שם מעולם, וגם לא היה בלבו ללכת שם, כי לא בטח בו.

[ טו ] למה זה אמצא חן וגו' : נ"ל הכול דיבור אחד, וכפירוש רד"ק (הביאו בעל מכלל יופי): למה זה אמצא חן בעיני אדוני לעשות לי כל הכבוד הזה? וכן מדוע

מצאתי הן בעיניך להכירני (רות ב' י'), וכן למטה (ל"ד י"א ) אמצא הן בעיניכם ואשר תאמרו אלי אתן, ענינו עשו לי החסד הזה, אף כאן: למה זה תעשה לי הסד כזה. ולדעת בעל הטעמים (ואחריו רש"י ואחרים) הם שני דיבורים, למה זה תציג עמי מן העם אשר אתך? עשה עמי חסד שלא לעשות זה.

[ יז ] סכת : הוא המקום הנזכר ביהושע י"ג כ"ז ושופטים ה' ט"ו , ואיננו הנזכר בשמות י"ב ל"ז ובמדבר ל"ג ה' .

[ יח ] שלם : בשלום ובלא נזק (אנקלוס, רש"י , ראב"ע, ר"ע ספורנו, רמבמ"ן), והגיד זה לומר כי השלים חזרתו בשלום. עיר שכם : עיר הנקראת שכם, ע"ד נהר פרת, נחל יבק, הר חרמון, וכן מצאנו עיר מבצר צר (יהושע י"ט כ"ט ) עיר ספרוים (ישעיה ל"ז י"ג ), וכן לדעתי ערי ערוער (שם י"ז ב'), עיין שם פירושי.

[ יט ] אשר נטה שם אהלו : תחילה נטה אהלו ואח"כ קנה המקום (דון יצחק) שאל"כ היל"ל ויט שם אהלו. קשיטה : לא נמצא אלא באיוב מ"ב י"א. (מלבד יהושע כ"ד ל"ב בסיפור הזה עצמו). והמתרגם האלכסנדרי ואנקלוס תירגמו כבשות, ובושארט דחה זה בראיות ואמר (כדעת רש"י ורשב"ם) שהוא מין מטבע בלתי ידוע לנו, ואמר שהוא אולי מלשון ק ו ש ט, מטבע או משקל שלם ובלתי הסר וקלריקוס מוסיף כי קוסטרא בסורית שולחני וכן בערבית קסטר ענינו תיקן המטבעות ועשאן שלמות וטובות.

[כ] אל אלהי ישראל : אל הוא נשוא המאמר, ואלהי ישראל הוא הנושא, אלהי ישראל הוא אל, הוא תקיף והזק (רשב"ם וראב"ע), ודוגמתו מצאנו שמות שענינם מאמר שלם, כמו ה' נסי (שמות י"ז ט"ו ), ה' צדקנו (ירמיה כ"ג ו' ), עמנו אל (ישעיה ז' יד ), ה' שמה (סוף יחזקאל) חפצי בה (ישעיה ס"ב ד' ), פלא יועץ אל גיבור וגו' (ישעיה ט' ה' ).