מאת: אראל
איש שלום בלשון המקרא, כמו בלשון ימינו, הוא אדם שחי בשלום עם אנשים אחרים, לא תוקף אותם ולא פוגע בהם:
שְׁמָר תָּם וּרְאֵה יָשָׁר כִּי אַחֲרִית לְאִישׁ שָׁלוֹם" - "
לאיש המבקש שלום כל אדם להתנהג עם כל בישרות ובתמימות" ( מצודות) .
הביטוי מופיע לרוב בסמיכות - "איש שלומי", ומשמעותו: אדם שאני חי איתו בשלום, לא פוגע בו ולא עושה לו כל רע. אולם כל המופעים של ביטוי זה הם בהקשר שלילי: אותו איש, שאני חי איתו בשלום, בוגד בי ופוגע בי בהפתעה:
גַּם אִישׁ שְׁלוֹמִי אֲשֶׁר בָּטַחְתִּי בוֹ אוֹכֵל לַחְמִי הִגְדִּיל עָלַי עָקֵב" - "
גם האיש אשר היה עמי בשלום, אשר האכלתיו לחמי" ( מצודות) .
הִסִּיתוּךָ וְיָכְלוּ לְךָ אַנְשֵׁי שְׁלֹמֶךָ הָטְבְּעוּ בַבֹּץ רַגְלֶךָ נָסֹגוּ אָחוֹר" - "
אנשי שלומך, הם נביאי השקר שהיה לך שלום עמהם, הם הסיתו אותך לבל הכנע למלך בבל כי נבאו לך בשקר, והנה יכלו לך כי נמשכת אחריהם" ( מצודות); ויש לפרש: נביאי השקר, שניבאו לך שיהיה לך שלום.
עַד הַגְּבוּל שִׁלְּחוּךָ כֹּל אַנְשֵׁי בְרִיתֶךָ, הִשִּׁיאוּךָ יָכְלוּ לְךָ אַנְשֵׁי שְׁלֹמֶךָ לַחְמְךָ יָשִׂימוּ מָזוֹר תַּחְתֶּיךָ אֵין תְּבוּנָה בּוֹ" ( פירוט) - "
האנשים שהיית עמהם בשלום" ( מצודות) , הם גרמו לך להיות שאנן. ויש מפרשים "
א נשי בריתך - מחויבים לעזור; ואנשי שלום - עמם יתיעץ" ( מלבי"ם) .
כִּי שָׁמַעְתִּי דִּבַּת רַבִּים מָגוֹר מִסָּבִיב הַגִּידוּ וְנַגִּידֶנּוּ כֹּל אֱנוֹשׁ שְׁלוֹמִי שֹׁמְרֵי צַלְעִי אוּלַי יְפֻתֶּה וְנוּכְלָה לוֹ וְנִקְחָה נִקְמָתֵנוּ מִמֶּנּוּ" - "
כל איש ואיש אשר חשבתים שהם אוהבי וחפצי שלומי, המה מצפים על תקלתי להיות צולע ופוסח" ( מצודות) . ויש מפרשים "
כל אנוש שלומי ... אומרים זה לזה: נדבר עמו שלום להתעותו שיאמין לנו..." ( מלבי"ם) .
דוד חזוני כתב "
הביטוי איש שלום, המופיע כמה פעמים במקרא, מציין בכל מופעיו בעל ברית בקרב (הוא המקור לביטוי המודרני "אנשי שלומנו"), ואינו מציין בשום מקרה אדם הדוגל בפשרה ובהמנעות משימוש בכוח
"
(דוד חזוני, "השלום המקראי האבוד", תכלת, חורף ה'תשנ"ח - 1998, עמ' 78 והלאה) . אולם אין ראיה לדבריו מהפסוקים והפירושים שהבאנו. יש רק פסוק אחד שבו "אנשי שלומך" מופיע יחד עם "אנשי בריתך", וגם שם אין ראיה שמדובר באותו הדבר. ברוב הפסוקים משמעותו של הביטוי פשוטה, כפי שהסבירו המפרשים: אדם שאני חי איתו בשלום, שאין לי סכסוך איתו. ובתהלים לז37 משמעותו דווקא קרובה למשמעותו בימינו: "
האיש המבקש שלום כל אדם
".