זנות = יחסי מין זולים, במסגרת קשר שניתן לזנוח בקלות

קוד: זנה= בתנ"ך

סוג: הגדרה

מאת: אראל (הגהה: עופר לביא)

אל:

כמה מצוות בתורה כוללות את הפועל "זנה", למשל, "אל תחלל את בתך להזנותה", "לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית ה' אלהיך", "ובת איש כהן כי תחל לזנות", ועוד. בפירושי חז"ל והמפרשים למצוות אלו, ניתן למצוא פירושים שונים למושג הזנות:

1. יחסי מין בין פנוי לפנויה, שלא לשם אישות [ר' אליעזר סנהדרין נא. יבמות סא:, רש"י ויקרא יט29, רמב"ם]
   
2. יחסי מין בין איש ואישה שאסור להם להינשא, למשל בגלל שיש ביניהם קרבת משפחה, או בגלל שהאישה נשואה לאיש אחר, או בגלל שאחד מהם גוי או עבד [רבנן יבמות סא:, רמב"ן בפירושו לויקרא יט29].
3. יחסי מין בין איש לאשתו, כאשר האיש לא נתן כתובה לאשתו, או שנתן לה כתובה נמוכה מדי [ר' מאיר כתובות נד:, רמב"ם הלכות אישות י].
   
4. נישואין בין אישה צעירה לאיש זקן [ר' אליעזר, סנהדרין עו.].
5. יחסי מין עם אישה "איילונית" - שאינה יכולה להיכנס להריון [ר' יהודה ספרא אמור א ז, יבמות סא:].
6. גיורת ושפחה משוחררת נחשבות ל"זונות" לעניין איסור נישואין עם כהן [רבנן ספרא אמור א ז, יבמות סא:].
   
7. נישואין בין אח לאשת אחיו שנפטר, שאינם לשם מצוות ייבום אלא לשם הנאה חומרית כלשהי [יבמות לט:, ירושלמי יבמות א א].

לכך יש להוסיף עוד כמה משמעויות:

8. המשמעות המקובלת בימינו - יחסי מין תמורת כסף - משמעות שיש לה בסיס גם בתנ"ך בפסוקים שמדברים על "אתנן זונה".
9. ניאוף - כמו האישה הזונה בספר משלי ועוד; אפשר לראות בזה מקרה פרטי של משמעות 2 למעלה, אך רש"ר הירש פירש שהשורש "זנה" הוא שילוב של "זנח" עם "נהה" - זניחת הבעל ונהיה אחרי המאהב.
   
10. עבודת אלילים - משמעות שנזכרת הרבה בתוכחות הנביאים לבני ישראל.
    

העובדה שיש כל כך הרבה משמעויות מעוררת שאלה: מהי המשמעות היסודית של השורש? מהי המשמעות שממנה נובעות כל שאר תת-המשמעויות?

לעניות דעתי, לאחר שבדקתי את כל האפשרויות, המשמעות היסודית היא:

משמעות זו מתאימה לכל תת-המשמעויות:

1. יחסי מין בין פנוי לפנויה שלא לשם אישות הם, כמובן, קשר שאפשר לזנוח אותו מאד בקלות - מספיק שאחד הצדדים מחליט לעזוב.
   
   • נישואין, לעומת זאת, הם קשר שאי אפשר לזנוח בקלות, כי כדי להתגרש צריך לכתוב ספר כריתות (דברים כד); בזמן התנ"ך, רק מעטים ידעו לכתוב, וגם הנייר היה יקר, כך שהדרישה לכתוב ספר כריתות הפכה את הגירושין לעסק יקר למדי: http://www.mirah.dds.nl/lectures/Marriage.html
   • גם קשר של פילגשות - איש ואישה שחיים ביחד ללא נישואין פורמליים ו/או ללא התחייבות ממונית - גם הוא, לדעתי, קשר שמחייב כתיבת ספר כריתות - פרשת הגירושין מתחילה ב"כי יקח איש אשה" שמציין את הלקיחה לצורך חיים משותפים, ולא ב"כי יארש איש אשה" שמציין את הקשר הפורמלי (ראו אירוסין ונישואין לפי התורה ולפני התורה), כך שגם להיפרד מהפילגש זה לא זול, ולכן בתורה הפילגשות אינה נחשבת לזנות (ראו סעיף 3 - מדוע בימי חז"ל נאסרה הפילגשות; ראו גם הפילגש - מעמדה ההלכתי במקרא).
     
2. יחסי מין בין איש ואישה שאינם רשאים להתחתן הם קשר שחייבים לזנוח בהקדם האפשרי.
   
   • ההבדל בין משמעות זו למשמעות הקודמת הוא הבדל כמותי בלבד, ומכאן שגם המחלוקת בין ר' אליעזר לבין רבנן, לגבי ההגדרה של "זונה" לעניין כהונה, הוא כמותי: ע"פ ר' אליעזר, כל אישה שקיימה קשר שאפשר לזנוח בקלות נחשבת ל"זונה", וע"פ רבנן, לעניין כהונה, אפשר להקל ולהגדיר כ"זונה" רק אישה שקיימה קשר שאי אפשר לא לזנוח אותו.
3. יחסי מין בין איש לאשתו כשהכתובה נמוכה מדי - חז"ל הגדירו בפירוש את המטרה שלשמה תיקנו את הכתובה - "שלא תהיה קלה בעיניו לגרשה", כלומר, מטרת הכתובה היא שהגירושין יהיו יקרים יותר, שיהיה יותר קשה לנתק אותם.
   
   • ייתכן שחכמי ישראל תיקנו את הכתובה, כאשר הנייר נעשה זול יותר ו/או כשיותר אנשים ידעו לכתוב, כך שהגירושין הפכו לזולים מדי. כדי לשמר את המשמעות המקורית של המצוה, וכדי שהקשר בין איש לאשתו לא יהיה דומה לזנות, הוסיפו חז"ל למצוות הגירושין את החובה לתת לאישה כתובה בסכום גבוה.
   • אמנם, מן התורה לא חייבים לכתוב כתובה, ומותר (לפי רוב הדעות) לקחת פילגש, שהיא אישה "בלא כתובה". כי מעיקר הדין, אדם יכול להחליט בליבו שהוא לא יגרש את פילגשו בקלות, ואז הקשר הוא קבוע ואינו זנות. אולם, כדי שהגבול יהיה ברור יותר, עשו חז"ל תקנה, וחייבו כל אדם לכתוב כתובה, כדי שיהיה ברור שהקשר הוא קבוע ולא יסתיים בקלות רבה מדי.
   • החיוב לתת כתובה לכל אישה ביטל, למעשה, את מושג הפילגשות; לקיחת פילגש נחשבת ל"זנות" מדרבנן משום שהאיש אינו נותן לה כתובה והיא "קלה בעיניו להוציאה". זו הסיבה שבתלמוד אנחנו לא שומעים כלל על פילגשים, ובכל הדיונים ההלכתיים של חז"ל בענייני אישות - לא מזכירים כלל את האפשרות של פילגש.
     
     • (יש אומרים, שתקנת חז"ל לא מתייחסת לפילגש, וגם לאחר התקנה, מותר לקחת פילגש בלי לתת לה כתובה. אולם, לא ברור לי מה ההיגיון בחילוק זה. אם לקיחת אישה בקידושין ובלי כתובה היא "בעילת זנות", מדוע לקיחת פילגש בלי קידושין ובלי כתובה היא לא "בעילת זנות"? ואיך ייתכן שחז"ל, בכל דיוניהם הארוכים לגבי כתובות, לא מזכירים כלל את החילוק הזה בין פילגש לבין אישה מקודשת? והרי ידוע ש"חסה תורה על ממונם של ישראל", ואם יש אפשרות לקחת אישה בלי להתחייב בכתובה, מדוע חז"ל הסתירו אפשרות זאת?)
4. נישואין בין אישה צעירה לאיש זקן הם קשר שקל לזנוח אותו, כי הוא לא מספק לאישה את צרכיה הגופניים והנפשיים, ולכן יש לה דחף גדול לעזוב ולחפש לה מאהב.
5. נישואין עם אישה שאינה יכולה להיכנס להריון - גם הם קשר שקל לזנוח אותו, כי כשאין ילדים משותפים, קל להם יותר להחליט על גירושין. לכן ר' יהודה מחמיר, וקובע שגם במקרה זה מדובר בזנות (חבריו של ר' יהודה מקלים, כפי שהסברנו למעלה בסעיפים 1 ו-2, אולם המחלוקת היא כמותית בלבד).
   
   • מכאן אפשר ללמוד לימינו, שאם איש ואשה מתחתנים ומשתמשים באמצעי מניעה, כאשר עדיין אין להם ילדים - הקשר שלהם נחשב ל"זנות" לדעת ר' יהודה. מכאן, שזה אינו פתרון טוב לבעיית הרווקות המאוחרת. אמנם, ר' יהודה הוא יחיד בדעתו, ועדיף לעשות מעשה שנחשב ל"זנות" לדעת יחיד, מאשר לעשות מעשה שנחשב ל"זנות" לדעת רבים. ובכל זאת, ראוי לחפש פתרון אחר.
     
   • אם האישה כבר בהיריון, או שכבר יש להם ילדים, והם משתמשים באמצעי מניעה, נראה שגם לדעת ר' יהודה לא מדובר בזנות, כי הקשר ביניהם כבר חזק ויציב, ולא יתפרק בקלות.
     
6. גיורת ושפחה משוחררת נחשבות ל"זונות" לעניין כהונה, כי אצל הגויים ואצל העבדים, קשרי הנישואין הם חלשים יותר - הם לא חייבים לכתוב ספר כריתות כדי להתגרש; מספיק שאחד משני הצדדים רוצה להיפרד.
7. קשר בין אח לאשת אחיו הוא בדרך-כלל אסור, והותר רק כשהאח נפטר בלי בנים, כמעין "תרומת זרע" שהאח נותן על-מנת לשמר את זכר אחיו. אולם, כשהקשר נעשה לשם מטרות אחרות ולא לשם המצוה, הוא אסור ויש לנתק אותו.
   
8. ביחסי מין תמורת כסף, לא הכסף עצמו הוא הבעייתי, שהרי גם בנישואין יש הסכם כספי (כבר בזמן התנ"ך היה מקובל לתת מוהר תמורת הנישואין, וגם בימינו מקובל לתת טבעת ולכתוב כתובה). בנוסף לכך, ע"פ ההלכה, מותר לאיש לשלם לאשתו כסף תמורת יחסי-מין; זה לא מקובל אבל גם לא אסור. הבעיה העיקרית היא, שהאישה המוכרת את גופה, מוכרת אותו יותר מדי בזול - היא מקבלת סכום כסף קטן יחסית (בערך 1% מסכום של כתובה מינימלית), וה"בעל" לא נושא בשום התחייבות כלפיה, כך שהקשר ביניהם הוא בדרך-כלל זמני וחד-פעמי, נוצר בקלות ונזנח בקלות.
   
   • מכאן, שאם איש ואישה מקיימים יחסים באופן חד-פעמי בלי שום תשלום, זה אפילו יותר "זנות" מאשר לקבל כסף, כי זה זול יותר.
9. בניאוף יש זנות כפולה - הנואפת גם זונחת את הקשר שלה עם בעלה, וגם יוצרת קשר זמני עם המאהב, קשר שהיא תצטרך לזנוח אותו בהקדם, כי הנואפת "אסורה לבעלה ואסורה לבועלה".
10. עבודת אלילים נמשלה לזנות מאותה סיבה - כשבני ישראל עובדים אלילים, הם דומים לאישה נואפת - הם זונחים את ה', ויוצרים קשר זמני ולא מחייב עם אלילים.
    

ראו גם: קדש וקדשה

פסוקים המתאימים לפירושים 1,8 - הפקרות מינית, מכירת הגוף

הפסוקים הבאים מתארים זונה שהיא אישה המפקירה את גופה, ולא נואפת, ולכן הם מתאימים לפירוש 1:

• דברי שמעון ולוי בסוף פרשת דינה (בראשית לד 31): "ויאמרו: 'הכזונה יעשה את אחותנו?!' ".
• מחשבתו של יהודה בפרשת תמר (בראשית לח15): "ויראה יהודה ויחשבה לזונה כי כסתה פניה "; ע"ע מושגי זנות בפרשת יהודה ותמר.
• אמו של יפתח (שופטים יא 1 ): "ויפתח הגלעדי היה גבור חיל והוא בן אשה זונה ויולד גלעד את יפתח ".
• האישה השנייה של שמשון (שופטים טז 1): "וילך שמשון עזתה וירא שם אשה זונה ויבא אליה ".
• מלכים א כב 38: "וישטף את הרכב על ברכת שמרון וילקו הכלבים את דמו והזונות רחצו כדבר ה' אשר דבר ".

גם בפסוקים הבאים נראה שזאת הכוונה, אם כי שם ניתן לפרש שהכוונה לאישה נואפת:

• המקצוע של רחב (יהושע ב 1): "וישלח יהושע בן נון מן השטים שנים אנשים מרגלים חרש לאמר לכו ראו את הארץ ואת יריחו וילכו ויבאו בית אשה זונה ושמה רחב וישכבו שמה ", וכן יהושע ו 17-25
• מלכים א ג 16: "אז תבאנה שתים נשים זנות אל המלך ותעמדנה לפניו ".
• נבואה על צור (ישעיהו כג 15-16): "והיה ביום ההוא ונשכחת צר שבעים שנה כימי מלך אחד מקץ שבעים שנה יהיה לצר כשירת הזונה. קחי כנור סבי עיר זונה נשכחה היטיבי נגן הרבי שיר למען תזכרי ".
• פשעי הגויים (יואל ד 3): "ואל עמי ידו גורל ויתנו הילד בזונה והילדה מכרו ביין וישתו ".
• יחזקאל טז 30-35: "מה אמלה לבתך נאם אדני ידוד בעשותך את כל אלה מעשה אשה זונה שלטת. בבנותיך גבך בראש כל דרך ורמתך עשיתי בכל רחוב ולא הייתי כזונה לקלס אתנן... ויהי בך הפך מן הנשים בתזנותיך ואחריך לא זונה ובתתך אתנן ואתנן לא נתן לך ותהי להפך. לכן זונה שמעי דבר ה'... ושרפו בתיך באש ועשו בך שפטים לעיני נשים רבות והשבתיך מזונה וגם אתנן לא תתני עוד ".
• יחזקאל כג 7-44: "ותתן תזנותיה עליהם מבחר בני אשור כלם ובכל אשר עגבה בכל גלוליהם נטמאה... ויבוא אליה כבוא אל אשה זונה כן באו אל אהלה ואל אהליבה אשת הזמה ".
• מיכה א 7: "וכל פסיליה יכתו וכל אתנניה ישרפו באש וכל עצביה אשים שממה כי מאתנן זונה קבצה ועד אתנן זונה ישובו ".
• נחום ג 4: "מרב זנוני זונה טובת חן בעלת כשפים המכרת גוים בזנוניה ומשפחות בכשפיה ".

בפסוקים הבאים נזכרים "זנות" ו"ניאוף" כמושגים שונים, ולכן נראה ש"זנות" כאן היא הפקרות:

• בנבואת הושע (הושע ד 11-14): " זנות ויין ותירוש יקח לב... לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה כי הם עם הזנות יפרדו ועם הקדשות יזבחו ועם לא יבין ילבט" (פירוט).
• ואולי גם בנבואת ירמיהו (ירמיהו ה 7): "אי לזאת אסלוח לך בניך עזבוני וישבעו בלא אלהים ואשבע אותם וינאפו ובית זונה יתגדדו ".

פסוקים המתאימים לפירושים 2,9 - סטייה, ניאוף

הפסוקים הבאים מתארים אישה נואפת ומכנים אותה "זונה":

• האישה הזונה בספר משלי היא תמיד אשת-איש, כלומר נואפת (משלי ו 26): "כי בעד אשה זונה עד ככר לחם ואשת איש נפש יקרה תצוד ", (משלי ז 10): "והנה אשה לקראתו שית זונה ונצרת לב ", (משלי כג 27): "כי שוחה עמקה זונה ובאר צרה נכריה ".
• בנבואת ישעיהו (ישעיהו א 21), הזנות מנוגדת לנאמנות: "איכה היתה לזונה קריה נאמנה מלאתי משפט צדק ילין בה ועתה מרצחים ".
• ישעיהו נז 3: "ואתם קרבו הנה בני עננה זרע מנאף ותזנה ".
• שופטים יט 2: " ותזנה עליו פילגשו, ותלך מאתו אל בית אביה אל בית לחם יהודה, ותהי שם ימים ארבעה חדשים" - ייתכן שהכוונה לניאוף, וייתכן שהכוונה שהיא פשוט זנחה ועזבה אותו בלי לקבל ספר כריתות, וזה נחשב לזנות, כפי שהסברנו ( פירוט). 
• בראשית לח 24: "ויהי כמשלש חדשים ויגד ליהודה לאמר זנתה תמר כלתך וגם הנה הרה לזנונים ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף "; ע"ע מושגי זנות בפרשת יהודה ותמר.
• הושע א 2 - ב 6: "תחלת דבר ה' בהושע ויאמר ה' אל הושע לך קח לך אשת זנונים וילדי זנונים כי זנה תזנה הארץ מאחרי ה'... ריבו באמכם ריבו כי היא לא אשתי ואנכי לא אישה ותסר זנוניה מפניה ונאפופיה מבין שדיה...  : "ואת בניה לא ארחם כי בני זנונים המה" (ע"ע דיון על משל הזנות בספר הושע)
• ירמיהו יג 27: " נאפיך ומצהלותיך זמת זנותך על גבעות בשדה ראיתי שקוציך אוי לך ירושלם לא תטהרי אחרי מתי עד ".
• ירמיהו ג 9: "והיה מקל זנותה ותחנף את הארץ ותנאף את האבן ואת העץ ".
• ואולי גם בנבואת ירמיהו (ירמיהו ה 7), הזנות נרדפת לניאוף: "אי לזאת אסלוח לך בניך עזבוני וישבעו בלא אלהים ואשבע אותם וינאפו ובית זונה יתגדדו ".

לפי המשל המקובל בדברי הנביאים, כנסת ישראל היא אשתו של הקב"ה, ולכן, כאשר בני-ישראל עובדים אלילים, כנסת ישראל מואשמת בניאוף. בפסוקים הבאים נראה שהניאוף הזה מכונה "זנות":

• שמות לד 15-16: "פן תכרת ברית ליושב הארץ וזנו אחרי אלהיהם וזבחו לאלהיהם וקרא לך ואכלת מזבחו... "
• ויקרא כ 5: "ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו והכרתי אתו ואת כל הזנים אחריו לזנות אחרי המלך מקרב עמם ".
• במדבר יד 33: "ובניכם יהיו רעים במדבר ארבעים שנה ונשאו את זנותיכם עד תם פגריכם במדבר ".
• דברים לא 16: "ויאמר ידוד אל משה הנך שכב עם אבתיך וקם העם הזה  וזנה אחרי אלהי נכר הארץ אשר הוא בא שמה בקרבו ועזבני והפר את בריתי אשר כרתי אתו ".
• שופטים ב 17: "וגם אל שפטיהם לא שמעו כי זנו אחרי אלהים אחרים וישתחוו להם סרו מהר מן הדרך אשר הלכו אבותם לשמע מצות ידוד לא עשו כן ".
• שופטים ח 27: "ויעש אותו גדעון לאפוד ויצג אותו בעירו בעפרה ויזנו כל ישראל אחריו שם ויהי לגדעון ולביתו למוקש ".
• שופטים ח 33: "ויהי כאשר מת גדעון וישובו בני ישראל ויזנו אחרי הבעלים וישימו להם בעל ברית לאלהים ".
• ירמיהו ב 20: "כי מעולם שברתי עלך נתקתי מוסרתיך ותאמרי לא אעבד כי על כל גבעה גבהה ותחת כל עץ רענן את צעה זנה ".
• יחזקאל ו 9: "וזכרו פליטיכם אותי בגוים אשר נשבו שם אשר נשברתי את לבם הזונה אשר סר מעלי ואת עיניהם הזנות אחרי גלוליהם ונקטו בפניהם אל הרעות אשר עשו לכל תועבתיהם ".
• הושע ו 10: "בבית ישראל ראיתי שעריריה שם זנות לאפרים נטמא ישראל ".
• תהלים עג 27: "כי הנה רחקיך יאבדו הצמתה כל זונה ממך ".
• הושע א 2: "תחלת דבר ידוד בהושע ויאמר ידוד אל הושע לך קח לך אשת זנונים וילדי זנונים כי זנה תזנה הארץ מאחרי ידוד ".
• הושע ד 12-15: "עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו כי רוח זנונים התעה ויזנו מתחת אלהיהם... אם זנה אתה ישראל אל יאשם יהודה ואל תבאו הגלגל ואל תעלו בית און ואל תשבעו חי ה ".
• הושע ה 4: "לא יתנו מעלליהם לשוב אל אלהיהם כי רוח זנונים בקרבם ואת ה' לא ידעו ".
• תהלים קו 39: "ויטמאו במעשיהם ויזנו במעלליהם ".
• דברי הימים א ה 25: "וימעלו באלהי אבותיהם ויזנו אחרי אלהי עמי הארץ אשר השמיד אלהים מפניהם ".
• דברי הימים ב כא 13: "ותלך בדרך מלכי ישראל ותזנה את יהודה ואת ישבי ירושלם כה זנות בית אחאב וגם את אחיך בית אביך הטובים ממך הרגת ".

גם בפסוק הבא ייתכן שהכוונה לעבודה-זרה (עבודת בעל-פעור), וייתכן גם שהמושג "זנות" מתאר יחסי-מין בין איש ואישה שאסור להם להתחתן - איש-ישראל ובת-מואב:

• במדבר כה 1: "וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב ".

פסוקים היכולים להתאים לשני הפירושים

בפסוקים הבאים נחלקו חכמי התלמוד (rראו בראש המאמר):

• ויקרא יט 29: "אל תחלל את בתך להזנותה ולא תזנה הארץ ומלאה הארץ זמה "; פירוט.
• ויקרא כא 9: "ובת איש כהן כי תחל לזנות את אביה היא מחללת באש תשרף ": ע"פ רוב החכמים, בת איש כוהן חייבת מיתה רק אם נאפה, כלומר - שכבה עם מישהו אחרי שהתארסה.
• דברים כג 19: "לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית ידוד אלהיך לכל נדר כי תועבת ה' אלהיך גם שניהם ".
• דברים כב 21: "והוציאו את הנער אל פתח בית אביה וסקלוה אנשי עירה באבנים ומתה כי עשתה נבלה בישראל לזנות בית אביה ובערת הרע מקרבך ": גם כאן, ע"פ רוב החכמים, הנערה חייבת מיתה רק אם היא איבדה את בתוליה אחרי שהתארסה (בתנאי, כמובן, שהיא איבדה אותם ע"י ניאוף...).
• ויקרא כא 7: "אשה זנה וחללה לא יקחו ואשה גרושה מאישה לא יקחו כי קדש הוא לאלהיו "; ויקרא כא 41: "אלמנה וגרושה וחללה זנה את אלה לא יקח כי אם בתולה מעמיו יקח אשה ": גם כאן, ע"פ רוב החכמים, האישה שאסורה על הכוהן היא רק אישה שקיימה יחסי-מין אסורים (למשל, ניאוף).

בנבואות הבאות, יש שני פירושים אפשריים:

• ירמיהו ג 2-3: "שאי עיניך על שפים וראי איפה לא שגלת על דרכים ישבת להם כערבי במדבר ותחניפי ארץ בזנותיך וברעתך. וימנעו רבבים ומלקוש לוא היה ומצח אשה זונה היה לך מאנת הכלם ": ייתכן, שהכוונה לזנות במשמעות של עבודה זרה, וייתכן, שהכוונה לאישה המוכרת את גופה ולכן אין לה בושה.
• יחזקאל טז 30-35: " מה אמלה לבתך נאם ד' ה' בעשותך את כל אלה מעשה אשה זונה שלטת. בבנותיך גבך בראש כל דרך ורמתך עשיתי בכל רחוב ולא הייתי כזונה לקלס אתנן... ויהי בך הפך מן הנשים בתזנותיך ואחריך לא זונה ובתתך אתנן ואתנן לא נתן לך ותהי להפך. לכן זונה שמעי דבר ה'... ושרפו בתיך באש ועשו בך שפטים לעיני נשים רבות והשבתיך מזונה וגם אתנן לא תתני עוד".
• הושע ד 18: "סר סבאם הזנה הזנו אהבו הבו קלון מגניה ": ייתכן, שהמגינים נאשמים בעבודה-זרה (כלומר, ניאוף מאחרי ה'), וייתכן, שהם נאשמים בכך שהם גורמים לנשים למכור את גופן - הם "מזנים" אותן.
• עמוס ז 17: "לכן כה אמר ה' אשתך בעיר תזנה ובניך ובנתיך בחרב יפלו ואדמתך בחבל תחלק ואתה על אדמה טמאה תמות וישראל גלה יגלה מעל אדמתו ": ייתכן, שהנבואה היא שאשתו של אמציה תבגוד בו, וייתכן, שהנבואה היא שאשתו תיאלץ למכור את גופה בגלל הרעב.
• יחזקאל מג 7-9: "ויאמר אלי בן אדם את מקום כסאי ואת מקום כפות רגלי אשר אשכן שם בתוך בני ישראל לעולם ולא יטמאו עוד בית ישראל שם קדשי המה ומלכיהם ב זנותם ובפגרי מלכיהם במותם... עתה ירחקו את זנותם ופגרי מלכיהם ממני ושכנתי בתוכם לעולם ": ייתכן, שהכוונה לעבודה זרה, וייתכן, שהכוונה להוללות והפקרות.
• מלכים ב ט 22: "ויהי כראות יהורם את יהוא ויאמר השלום יהוא ויאמר מה השלום עד זנוני איזבל אמך וכשפיה הרבים ": ייתכן שיהוא רוצה לבזות את איזבל ולהשוות אותה לאישה מופקרת, וייתכן שהוא מאשים אותה בעבודה זרה.