מתי אין דרך חזרה

קוד: ביאור:משלי ב19 בתנ"ך

סוג: תוכן1

מאת: אראל

אל:

ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 
 פרק ב    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   סיכום 
ב19 כָּל בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן, וְלֹא יַשִּׂיגוּ אָרְחוֹת חַיִּים.

 סגולות

-- כל הבאים אל ביתה עלולים להתמכר לתאוה עד שלא יוכלו לשוב, ולא יצליחו להשיג את אורח החיים הבריא והכשר שהיה להם לפני כן.

 מצודות

- כל הבאים אליה לא ישובון מדרכם הרע, כי קשה מאד לפרוש ממנה; ולא ישיגו עוד מעתה ארחות חיים.   ונאמר אף למשל על דרכי המינות, כי קשה מאוד לפרוש ממנה אחר שהורגל בה.


 עצות

(המשך מהפסוק הקודם)

- כשקוראים את הספר, ונכנסים לעולם הרוחני של הסופרת, קשה לצאת משם ולשוב לחיים של אהבה ויצירתיות; היצרים המעוותים של הדמויות בספר משפיעים על הקורא ועלולים לעוות גם אותו.

אבל לא צריך להתייאש - כל עוד לאדם יש תבונה, התבונה יכולה להציל אותו מסכנה זו, כמו שנאמר בפסוק הפותח את הקטע (פסוק 11): "מְזִמָּה תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ; תְּבוּנָה תִנְצְרֶכָּה": אם תכיר את המזימות שאותן סופרות משתמשות בהן, ותשתמש בתבונה על-מנת להבין שהספר משקף רק את התחושות והיצרים האפלים של הסופרת, תוכל להינצל ולחזור לחיים האמיתיים.

(המאמר מתייחס לסופרות לשם המחשה בלבד; הפסוקים, כמובן, אינם מדברים דווקא על סופרות אלא על נשים מפתות באופן כללי. ולשם הסימטריה יש להדגיש, שארבעת הפסוקים הקודמים, פסוקים 12-15, מדברים על גברים מושחתים; ראו זכר ונקבה בספר משלי).

 הקבלות

על-פי השקפת היהדות, גם הרשע הגדול ביותר יכול לחזור בתשובה, שכן "שערי תשובה - לעולם פתוחים" (ר' שמואל בר נחמן, דברים רבה ב יב).  הדבר בולט במיוחד בנבואת יחזקאל, יחזקאל יח27: "וּבְשׁוּב רָשָׁע מֵרִשְׁעָתוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיַּעַשׂ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה - הוּא אֶת נַפְשׁוֹ יְחַיֶּה",   יחזקאל לג11: "אֱמֹר אֲלֵיהֶם חַי אָנִי נְאֻם ד' ה' אִם אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרָשָׁע כִּי אִם בְּשׁוּב רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ וְחָיָה שׁוּבוּ שׁוּבוּ מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים וְלָמָּה תָמוּתוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל", יחזקאל לג19: "וּבְשׁוּב רָשָׁע מֵרִשְׁעָתוֹ וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה עֲלֵיהֶם הוּא יִחְיֶה".     אבל בפסוקים שלנו נאמר, לכאורה, דבר הפוך: כל מי שבא פעם אחת אל ביתה של אישה מפתה, זרה או נכריה, כאילו מת - הוא לא יכול לחזור בתשובה ולהשיג את האורח -  המסלול - לחיים טהורים וכשרים בעולם הזה (או לחיי נצח בעולם הבא). האמנם אי אפשר לשוב?   - כמה תשובות.

1. דבריו של רבי שמואל בר נחמן מתייחסים ל"שערי תשובה" ולא לשבים עצמם. שערי תשובה לא ננעלים, כלומר, ה' מקבל באהבה כל אדם שעושה תשובה ומתקן את מה שקלקל; אבל אדם שנכשל בניאוף או בכפירה גורם לעצמו נזק נפשי כה גדול, שייתכן שלא יוכל כלל לתקן.  שערי תשובה פתוחים - אבל הוא לא יצליח להגיע אליהם!

  • לגבי ניאוף - "שאם ייכשל בה, אי אפשר בשום זמן שיתן לב לעשות תשובה... כי מים גנובים ימתקו, ויצרו הרע הרגיל במתק הזה אי אפשר שיעזבנו, ולכן לא יניחנו לעשות תשובה" (רמ"ד ואלי, וכן מצודות). ולפי ספר הזוהר, השוכב עם גויה בוגד בברית-המילה ונחשב עָרֵל.
  • ולגבי כפירה - " כל באיה לא ישובון ולא ישיגו אורחות חיים - כל המשתמדים לעבודת כוכבים, אחר שנאבקו במינות - אינם שבין, ואם שבין - ממהרין למות מתוך צרה וכפיית יצרם, וזו גזירת מלך עליהם למות" (בבלי עבודה זרה יז א, רש"י).

הכוח המיני שבאדם הוא כוח היצירה היקר והמקודש ביותר שה' נתן לו - זה הכוח שבעזרתו האדם יכול לברוא אדם חדש בדמותו ובצלמו, ממש כמו הבורא עצמו. הכוח הזה כל-כך יקר ועדין, שכאשר משתמשים בו בצורה פסולה ובניגוד להוראות, הוא מתנפץ לאלפי רסיסים, וכבר אי אפשר לתקנו.   אנשים שחטאו בניאוף השחיתו את כוח יצירת החיים שלהם, ולכן הם משולים כמתים - כי שחה אל מוות ביתה... ולא ישיגו ארחות חיים. כך הדבר גם לגבי כוח האמונה, הכוח שבעזרתו האדם מתחבר אל ה' - מי שהשחית אותו, והפר את הברית עם ה', לא יוכל לתקנו.     משל למה הדבר דומה? לכלי זכוכית שנשבר: כלי פשוט, העשוי מזכוכית עבה וגסה, נשבר למספר קטן של חלקים גדולים, ואפשר לתקנו בקלות; אך כלי יקר, העשוי מזכוכית דקה ועדינה, נשבר  לאין-ספור רסיסים קטנים, עד שאי אפשר לתקנו (ע"פ גליה).

2. האישה הנואפת בפסוק זה היא משל לכל יצר הגורם להתמכרות, כגון סמים ממכרים: כל מי שבא ומתחיל לקחת סמים, לא יוכל לשוב לחיים נורמליים; הוא נכנס למעגל של התמכרות שבסופו מוות ממנת יתר.    כשאדם מתמכר למשהו, הוא רק רוצה להשיג יותר ויותר ממנו, והמוח שלו בכלל לא מכוון לכיוון של חזרה בתשובה אלא לכיוון ההפוך. החזרה בתשובה נעשית קשה יותר ויותר ככל שההתמכרות גדלה. כך אמרו חז"ל על יצר המין: "משביעו - רעב": ככל שמשביעים יותר את יצר המין - כך הוא נעשה רעב יותר, וקשה יותר להפעיל שיקול דעת נכון.    גם אם יתאמץ ויתקן ויחזור בתשובה, רושם החטא נשאר חקוק בעצמותיו ומפעיל אותו באופן לא-רצוני.

(ראו גם מודל המתמטי לעיקרון הבחירה החופשיתתשובה של הרב עמית קולא בשו"ת מורשת).

3. ובכל זאת, תמיד אפשר לתקן: גם כלי זכוכית שנשבר לרסיסים, אפשר להתיך וליצור ממנו כלי חדש; אבל זה דורש עבודת נפש קשה מאד של יצירה עצמית מחודשת, שרוב האנשים לא יעמדו בה וימותו.     וכך סיפרו חז"ל: "אמרו עליו על רבי אלעזר בן דורדיא, שלא הניח זונה אחת בעולם שלא בא עליה... אמרה: כשם שהפיחה זו אינה חוזרת למקומה - כך אלעזר בן דורדיא אין מקבלין אותו בתשובה?... הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו; יצתה בת קול ואמרה רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא.'" (בבלי עבודה זרה יז א; וראו פירוש באתר קולך)

4. חז"ל (בתלמוד בבלי שם) פירשו שהקטע מדבר רק על מינות וכפירה, ולא על מין וזנות; לדבריהם, אדם שחטא בזנות דווקא כן יכול לחזור בתשובה ולהישאר בחיים (אלא אם כן הוא ""אביק בה"" (=מחובק ודבוק בה), כמו אלעזר בן דורדיא, ואז ייסורי התשובה יהיו כה קשים עד שהם יגרמו למותו). הרמב"ם אף הביא את הזנות כדוגמה לנושא שבו אפשר לעשות תשובה מעולה: "אי זו היא תשובה גמורה? זה שבא לידו דבר שעבר בו, ואפשר בידו לעשותו, ופירש ולא עשה מפני התשובה, לא מיראה ולא מכשלון כח. כיצד? הרי שבא על אשה בעבירה, ולאחר זמן נתייחד עמה, והוא עומד באהבתו בה ובכח גופו, ובמדינה שעבר בה, ופירש ולא עבר, זהו בעל תשובה גמורה. הוא ששלמה אמר: "וזכור את בוראיך בימי בחורותיך"" (רמב"ם הלכות תשובה ב א).

 פרק ב    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   סיכום 
ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 

תגובות