לזהות עניים ועשירים לפי סגנון הדיבור

מאת: אראל

→יח 22— משלי יח 23 — יח 24←

משלי יח23 : "תַּחֲנוּנִים יְדַבֶּר רָשׁ, וְעָשִׁיר יַעֲנֶה עַזּוֹת."

 סגולות

סימן היכר של אדם רש (עני) - שהוא מדבר בתחנונים, מבקש עזרה בעדינות ובענוה;   סימן היכר של אדם עשיר - שהוא עונה ומדבר בעזות, בקשיחות ובחוצפה.

 מצודות

עם כי העני ידבר דבריו בתחנונים ובהכנעה, עם-כל-זה ישיב לו לפעמים העשיר דברי עזות (חזקות וקשות).


 עצות

1. איך אפשר להבחין בין עניים אמיתיים לבין עשירים שרק מתחזים לעניים (כמו במשלי יג7: "מִתְרוֹשֵׁשׁ וְהוֹן רָב" (פירוט))?  דרך אפשרית נרמזת בפסוק שלנו:

אם מישהו טוען שהוא עני, אבל במקביל צועק עליך בעזות-פנים "למה את נותנת לי רק 10 אגורות?!", או "מה, אתה לא מאמין לי?!", או "תעשי מאמץ ותגייסי בשבילי עוד כסף", או "אתה חייב להלוות לי, אני לא מבין איפה הבעיה, למה אתה לא מוכן להלוות?!", יש לחשוד בו שהוא לא באמת עני.    כמובן, אין זו דרך מושלמת, כי מי שרוצה להתחזות לרש יכול גם לזייף תחנונים. הפסוק אינו נותן "תנאי מספיק" לזיהוי רש, אלא רק "תנאי הכרחי".

2. הפסוק נכון לא רק לאנשים אלא גם לעסקים:    במצב של תחרות חופשית, כל בית-עסק הוא רש, הוא זקוק ללקוחות כי ללא לקוחות הוא יאבד את פרנסתו, ולכן יש לו מוטיבציה לדבר אליהם בתחנונים ולהתייחס אליהם בכבוד.    לעומת זאת, כאשר החוק מונע תחרות ונותן זכות מונופולית לבית-עסק מסויים, הוא מרגיש עשיר, ומרשה לעצמו לענות ללקוחות בעזות וחוצפה.

-

המפרשים הסבירו את המשמעות המעשית של הפסוק בדרכים שונות:

3. ייתכן שמטרת הפסוק היא ללמדנו ש"דרך זה בכך ודרך זה בכך" (רש"י)- דרכו של העני היא להתחנן ודרכו של העשיר היא לענות בעזות, ולכן:

  • העשיר לא צריך לכעוס ולהתעצבן כאשר העני מתחנן אליו, שהרי זוהי דרכו של העני;
  • והעני לא צריך להיפגע ולהיעלב כאשר העשיר צועק עליו, שהרי זוהי דרכו של העשיר (אין הפסוק בא לתת לגיטימציה להתנהגות זו, אלא רק להכין את האדם לכך שזו התנהגות מקובלת, כך שלא יופתע וייפגע כאשר צועקים עליו).
ייתכן גם שהפסוק בא ללמדנו שיש קשר בין הדברים - כאשר העני מדבר תחנונים, מרבה בתחינות ובקשות יותר מדי, אז העשיר יתעצבן ויענה עזות והעני עלול להיפגע, ולכן העני צריך לדבר רק תחנון אחד, לבקש רק פעם אחת ולא יותר.

ורש"י מוסיף: "וכן העניין הרב לתלמיד", כלומר, המורה לא צריך להתעצבן כאשר התלמיד החלש מתחנן שיסביר לו שוב, שהרי זוהי דרכו; והתלמיד לא צריך להיפגע כאשר המורה כועס עליו, שהרי זוהי דרכו; וכך כתב הגר"א: "התלמיד ידבר תחנונים, אף שהעשיר, דהיינו הרב, יענה עזות, היינו שרבו כועס עליו, וכמו שאמרו (תלמוד בבלי ברכות סג): כל תלמיד שרבו כועס עליו פעם ראשונה ושניה ושותק, זוכה..." (ושוב, אין הפסוק בא לתת לגיטימציה להתנהגות זו, שהרי נאמר "אין הקפדן מלמד", אלא רק להכין את התלמיד).

4. ייתכן שמטרת הפסוק היא ללמד על תכונות שליליות של העוני ושל העושר (רבי יונה גירונדי)

  • "הריש והעוני גנאי לאדם, כי יביאנו לדבר תחנונים ולהשפיל נפשו לבריות ולהחניף להם, ויראת הבריות והחנופה - פחיתות הנפש, והצריך לבריות - גנאי...
  • גם מן העושר יגיע האדם למידה פחותה, כי יוסיף עזות בנפשו, ולא ייבוש מדבר קשות, גם יתעקש בדבריו ויבוז לדברי החולקים על דבריו... גם כי יכיר האמת - לא ייכנע אליו להודות עליו, ויקשה רוחו להעמיד דבריו..." (ראו עוד על השפעת העושר והעוני על האישיות).
אולם:
  • לא מצאתי בתנ"ך ראיות לכך שהתחנונים נזכרים לגנאי.
  • בדרך כלל, תחנונים נזכרים במשמעות חיובית, כאשר אדם מתחנן אל ה' מתוך עוניו ומצוקתו.

5. ומלבי"ם פירש שהמילה "יענה" אין משמעה "ייתן מענה ותשובה", אלא "מעניין הכנעה, והוא פועל יוצא, שמכניע את העזוּת", והפסוק כולו הוא עצה לעניים: "אם הרש מדבר תחנונים ומתחנן, אז העשיר יענה ויכניע את העזות, שגם אם הוא עז בטבעו, יכניע טבעו למלאות תחנוני הרש" (מלבי"ם), "בא ללמד אל הרש... שידבר בלשון רכה ותחנונים עם כל הבריות... ואם העשיר יענה עזות, לא יקפיד ולא יכעוס, ולא יהיה דל גאה שאין הדעת סובלתו" (רמ"ד וואלי פירוש שלישי).

-

6. חכמי התלמוד והמדרש פירשו את הפסוק על תחנונים כלפי ה':

"אמר רב נחמן אמר רב... 'תחנונים ידבר רש - זה משה (כשהיה צריך לבקש רחמים על ישראל - היה מדבר בלשון רכה) ועשיר יענה עזות - זה יהושע... [שאמר:] 'ולו הואלנו' (ולואי שהואלנו לישב ולא לעבור את הירדן, משמע: שטוב היה לנו שלא לקיים מצוותך שאמרת לנו 'קום עבור את הירדן')" (בבלי סנהדרין מד א).

"אמר רבי תנחומא: תַּחֲנוּנִים יְדַבֶּר רָשׁ זה משה שבא אצל בוראו בתחנונים. וְעָשִׁיר יַעֲנֶה עַזּוֹת עשירו של עולם זה הקב"ה ענה אותו עזות שנאמר אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי. ד"א אמר רבי יוחנן תחנונים ידבר רש אלו נביאי ישראל ועשיר יענה עזות אלו נביאי עבודת כוכבים. א"ר יוחנן: אין לך צדיק באומות העולם יותר מאיוב, ולא בא אלא בתוכחות, שנאמר (איוב כג, ד): "אערכה לפניו משפט ופי אמלא תוכחות". אין לך גדול בנביאים ממשה וישעיה, ושניהם לא באו אלא בתחנונים, ישעיה אמר (ישעיה לג, ב): "ה' חננו לך קוינו" ומשה אמר "וָאֶתְחַנַּן אֶל ה'"" (דברים רבה ב ד).

כמו כן הסיקו מכאן, שמותר לאדם להתחנן לפני ה' גם אם אינו הגון - גם אם הוא רש במעשיו (פרדס רמונים כג כב, ודומה לזה רמ"ד וואלי פירוש ראשון).

 הקבלות

1. קשר בין עושר לבין עזוּת נמצא גם במשלי י15: "הוֹן עָשִׁיר קִרְיַת עֻזּוֹ, מְחִתַּת דַּלִּים רֵישָׁם" (פירוט), משלי יח11: "הוֹן עָשִׁיר קִרְיַת עֻזּוֹ, וּכְחוֹמָה נִשְׂגָּבָה בְּמַשְׂכִּיתוֹ" (פירוט).  בקריאה ראשונה נראה שהמסר הוא "כדאי לך להיות עשיר, זה ייתן לך עוצמה וביטחון".   אולם ייתכן שהמסר הסמוי בהם הוא הפוך: "העושר הוא עֹז רק במחשבתו ודמיונו של העשיר" (ראו ביאורינו שם).

2. מעבר לכך, ייתכן שהפסוקים הללו רומזים לכך שהעושר משחית את האישיות - הוא הופך את העשיר לעַז-פנים, גס וחצוף. הפסוק שלנו אומר זאת כמעט בפירוש.   גם במשלי כח6: "טוֹב רָשׁ הוֹלֵךְ בְּתֻמּוֹ, מֵעִקֵּשׁ דְּרָכַיִם וְהוּא עָשִׁיר" (פירוט) נרמז שהעשיר עלול להיות עיקש-דרכיים.    הרעיון אף ברור יותר במשלי ל9: "פֶּן אֶשְׂבַּע וְכִחַשְׁתִּי וְאָמַרְתִּי 'מִי ה'?!'" (פירוט). בפסוקנו העשיר נוהג בעזוּת כלפי העניים;   במשלי ל הוא נוהג בעזּות וחוצפה כלפי ה'.

 לעיון נוסף

→יח 22— משלי יח 23 — יח 24←

תגובות