זריזות לעומת חיפזון

קוד: ביאור:משלי כא5 בתנ"ך

סוג: הבדל

מאת: אראל

אל:

משלי כא5: "מַחְשְׁבוֹת חָרוּץ אַךְ לְמוֹתָר, וְכָל אָץ אַךְ לְמַחְסוֹר"

מחשבות של אדם חרוץ, זריז במעשיו, יביאו לו רק יתרונות, כי יבצע אותן ביעילות;   אולם החיפזון של אדם אץ, לחוץ וממהר להגיע לסוף העבודה בלי מחשבה מעמיקה, יביא לו רק חסרונות.

עצות

זריזות נחשבת למידה טובה, כדברי רבי פינחס בן יאיר: "זהירות מביאה לידי זריזות, זריזות מביאה לידי נקיות..."; אך חיפזון נחשב למידה רעה, כדברי הפתגם העממי "החיפזון מן השטן".  מה ההבדל ביניהם? כדי לענות על השאלה, נבחן שני ביטויים דומים, המופיעים בפסוק שלנו: מחשבות חרוץ הן יתרון, אבל אץ מגיע רק לחיסרון:

חרוץ הוא אדם שתנועותיו חדות ומהירות, אדם זריז, או - אדם שיוצא מביתו והולך לעבוד;

אץ הוא אדם חסר-סבלנות, דוחק ומלחיץ.

התואר "חרוץ" מתייחס לגוף - זריז, יעיל ואינו ישן יותר מדי;

התואר "אץ" מתייחס לרוח ולמחשבות - דוחק, ממהר, רוצה להגיע מהר לסוף העבודה, שמות ה13: "וְהַנֹּגְשִׂים אָצִים לֵאמֹר 'כַּלּוּ מַעֲשֵׂיכֶם...'".

הגוף צריך להיות מהיר ויעיל, אך המחשבות צריכות להיות יסודיות ומעמיקות; במחשבות של אדם חרוץ תמיד יש יתרון - "מחשבות חרוץ אך למותר"; אך במחשבות של אדם אָץ - שחושב רק על קיצור זמן העבודה ולא מתייחס לאיכות וליסודיות - יש רק חיסרון - "וכל אץ אך למחסור".