קוד: ביאור:משלי כו6 בתנ"ך
סוג: תוכן1
מאת: אראל
אל:
משלי כו6: "מְקַצֶּה רַגְלַיִם, חָמָס שֹׁתֶה - שֹׁלֵחַ דְּבָרִים בְּיַד כְּסִיל
"
מי ששולח דברים (משימות לביצוע) ביד שליח כסיל - כאילו מקצץ את הרגליים של עצמו, כי הכסיל יתרשל וייכשל במשימה; וכאילו שותה יין חמס (מקולקל), כי הכסיל עוד יגרום לו נזק.
1. "אם אתה רואה אותו, תגיד לו שלא יכולתי לבוא לפגישה כי הייתי חולה". דרך נוחה להעביר מסרים בלי להתבייש? לא בהכרח; לפעמים, אם בוחרים את השליח הלא-נכון, השליחות עלולה לעלות ביוקר. הפסוק מייעץ שלא לסמוך על אדם כסיל שיעביר מסרים, כי הכסיל עלול להעביר מסר שגוי ולגרום נזק. אם ה"שליח" היחיד שאנחנו יכולים להשיג הוא כסיל, עדיף שלא נתעצל, ונעביר את המסר בעצמנו.
2. הדבר נכון במיוחד בקיום מצוות. לפעמים האדם יכול לקיים מצוה אבל הוא מתעצל לעשות זאת, ומעדיף "לשלוח" אדם אחר, לסמוך על כך שמישהו אחר יקיים את המצוה. אם אותו "שליח" הוא כסיל, השולח נחשב בעצמו לחוטא, והוא חמס שותה = נענש על הקלקול וההשחתה שגרם בכך שלא קיים את המצוה בעצמו.
3. הדבר נכון עוד יותר במדינה דמוקרטית, שבה המנהיגים הם שליחים של הציבור. מי
ששולח לכנסת שליח
כסיל, ימצא את עצמו
מקוצץ רגליים (גזירות כלכליות)
ושותה חמס (מצב בטחוני רעוע). וכך נאמר גם בהמשך הפרק,
משלי כו8: "כִּצְרוֹר אֶבֶן בְּמַרְגֵּמָה, כֵּן נוֹתֵן לִכְסִיל כָּבוֹד
" (פירוט).
מְקַצֶּה = קוצץ, חותך, שובר, מכתת. מיהו מקצץ הרגליים?
1. מי ש שולח דברים ביד כסיל - שולח כסיל להעביר מסר כלשהו. מקצה רגליים מקביל לביטוי בלשון ימינו "מכתת את רגליו" = שובר את רגליו בהליכה קשה שלא רצה בה.
חָמָס
= קלקול והשחתה;
חמס שותה = סובל מנזקי הקלקול וההשחתה. חמס נמשל למשקה רעיל גם בפסוקים נוספים, למשל ב
משלי י11: "מְקוֹר חַיִּים פִּי צַדִּיק,
וּפִי רְשָׁעִים יְכַסֶּה חָמָס
" (פירוט).
דְּבָרִים = דיבורים, מסרים; כְּסִיל = השונא ללמוד; אדם השונא ללמוד שונא גם להתעמק בדבריו של רעהו ולהבין את כוונתו. לכן, כשהוא מבצע שליחות, הוא עלול לבצע אותה בצורה שתגרום נזקים וסכסוכים. מי ששולח מסרים לרעהו על-ידי שליח כסיל, יצטרך לכתת את רגליו וללכת אל רעהו על-מנת להתנצל ולתקן את הנזקים, ועדיין יצטרך לשתות ולסבול מהקלקול וההשחתה שנגרמו מהשליחות (מצודת דוד).
2. ויש אומרים ש
מקצה הרגליים הוא הכסיל עצמו - כמו שלאדם שנחתכו
רגליו, אין כלי שיוביל אותו אל יעדו - כך לכסיל אין כלי שבו יוכל להוביל
את המסר ליעדו, כי המוח שלו משובש - "כי אין לו דעת לשמור צורת הדברים ההם באופן אשר שמם בפיו
"
(רלב"ג).
אולם, לפי זה היה ראוי לכתוב "מקצה רגליים הוא כסיל". הפסוק כפי שהוא לפנינו משוה ל"מקצה רגליים" דווקא את השולח.
1. במשמעות מצומצמת: דברים = דיבורים = מסרים, והפסוק מדבר על הנזקים שגורם הכסיל בגלל חוסר-יכולתו לדייק בהעברת המסר.
אולם לפי זה, קשה להבין מדוע בתחילת הפסוק נזכרו דווקא רגליים, המסמלות הליכה ועשייה.
2. במשמעות מורחבת: דברים = מעשים או משימות לביצוע, והפסוק מדבר על הנֵכוּת הנגרמת לשולח בגלל חוסר-כשרונו של הכסיל בביצוע המשימות.
3. הביטוי מקצה רגליים מזכיר את הפתגם "לשקר אין רגליים" - מכיוון שהכסיל אומר דברי שקר בשם השולח, הוא כביכול מקצץ את רגליו של השולח (גליה).
חכמי המדרש קישרו את הפסוק אל השליחים אשר שלח משה לתור את הארץ,
במדבר יג32: "ויציאו דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: 'הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא, וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת'..
".
השליחים הללו נקראו
כסילים, למרות שהיו אנשים גדולים וחשובים, שהרי,
משלי י18: "וּמוֹצִא דִבָּה הוּא
כְסִיל
" (פירוט); והם אכן גרמו לבני ישראל
לקצות, לכתת את
רגליהם במדבר ארבעים שנה (ע"פ
במדבר רבה טז ה).
מכאן, גם בבחירות לכנסת או לעיריה, אסור לבחור באדם מוציא דיבה! גם אם הוא נראה חכם מאד, הפסוק מלמדנו ש מוציא דיבה הוא כסיל, ומי שיבחר בו וישלח אותו לכנסת, ישתה חמס.