קוד: ביאור:משלי כז6 בתנ"ך
סוג: תוכן1
מאת: אראל
אל:
משלי כז6: "נֶאֱמָנִים פִּצְעֵי אוֹהֵב, וְנַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא
"
פצעים שמקבלים מאדם האוהב אותנו הם נאמנים, כואבים במיוחד, כי נוסף להם גם עלבון נפשי; אולם נשיקות שמקבלים מאדם השונא אותנו הן נעתרות, מתקבלות מייד וברצון, כי נוספת להם גם השמחה שבפיוס.
המפרשים פירשו את הפסוק בשתי דרכים מנוגדות.
1. לפי רוב המפרשים, עדיף לקבל פצעים מאדם אוהב, מלקבל מנשיקות מאדם שונא: כשאדם האוהב אותי פוצע אותי - זה בוודאי לטובתי; לפצעים יש תפקיד והם ימלאו את תפקידם בנאמנות.
בפרט נכון הדבר לגבי ה',
משלי ג12: "כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ, וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה
" (פירוט). "עיקר כניסת האדם אל סוד החסד הוא לאהוב את ה' תכלית
אהבה... בין יקבל טובות מאת הקב"ה ובין יקבל יסורין ותוכחות יחשבם
לאהבה לו, כדכתיב
נֶאֱמָנִים פִּצְעֵי אוֹהֵב
"
(תומר דבורה ה).
הפצעים שה' מביא על האדם הם
נאמנים, כי הם ממלאים את תפקידם במדוייק, מייסרים אותו כדי שיחזור למוטב אך אינם גורמים לו נזק בלתי-הפיך,
ויקרא כו44: "וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם
",
דברים לב39: "מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא
"
(ע"פ רמ"ד וואלי).
מצד שני, כאשר אדם
השונא אותי
מנשק אותי - זה בוודאי לרעתי; הנשיקות
נעתרות (מיותרות ומכבידות, כמו ב
יחזקאל לה13: "וַתַּגְדִּילוּ עָלַי בְּפִיכֶם
וְהַעְתַּרְתֶּם עָלַי דִּבְרֵיכֶם, אֲנִי שָׁמָעְתִּי
"), ועדיף לוותר עליהן: "השונא ירבה נשיקות, הוא לא
ייסר ולא יוכיח, כי בשנאתו כשרואה ממנו מעשים רעים ינשקנו למען יוסיף
לעשותם
"
(מלבי"ם, וכן מצודות).
הפסוק הוא משל לתחום הנפשי:
פצעים הם קשיים שנתקלים בהם כשרוצים לעשות טוב,
ונשיקות הן ההנאות שמקבלים מעשיית רע; גם כאן: "יותר טובים לאדם הייסורים והסיגופים הבאים מעצת יצר הטוב, יותר מהנשיקות של היצר הרע...
"
(הגאון מווילנה); בפרט, הכוונה לנשיקות של עבירה: "על ההיכל הזה נאמר
ונעתרות נשיקות שונא. כאן עומדים כל אותם נשיקות ופתויים ותאוות גופניות דזנותא וניאוף, שעל ידם מתגרש האדם מהעולם הזה והעולם הבא
"
(פרדס רמונים כו ו).
הפסוק הוא משל גם לתחום החברתי:
פצעים הם דברי-ביקורת שפוצעים את הנפש,
ונשיקות הן מחמאות ודברי-חיבה. גם כאן: כשאדם שאוהב אותי מותח עליי ביקורת
- זה בוודאי לטובתי, זה יעזור לי להשתפר ולהיות חכם יותר (ראו
איך לאהוב ביקורת?). אולם כשאדם ששונא אותי נותן לי מחמאות - זה בוודאי לרעתי: "השונא ירבה נשיקות, הוא לא ייסר ולא יוכיח, כי בשנאתו, כשרואה ממנו מעשים רעים, ינשקנו למען יוסיף לעשותם
"
(ע"פ מלבי"ם).
ויש שפירשו את החצי השני של הפסוק על לימוד תורה של תלמיד-חכם הלומד כדי להתייהר ולקנטר: "תלמיד חכם "שד יהודי", כשלומד גמרא או פסק דין, עליו
כתוב
נעתרות נשיקות שונא, כי התנא אינו יכול לסבל רוחו של
תלמיד חכם שד יהודאין, כי מי יכול לסבל לנשק את עצמו עם נבלה?, כל שכן
זה שנבלה טובה הימנו
"
(לקוטי מוהר"ן יב).
2. ויש שפירשו את הפסוק במשמעות הפוכה
(דעת מקרא בשם ר' מרדכי זר כבוד): כשאדם
האוהב
אותי
פוצע אותי - הפצעים כואבים וקשים במיוחד, כי נוסף להם גם העלבון שבפגיעה מחבר.
פצעים נאמנים כמו ב
דברים כח59: "וְהִפְלָא ה' אֶת מַכֹּתְךָ וְאֵת מַכּוֹת זַרְעֶךָ, מַכּוֹת גדלת
וְנֶאֱמָנוֹת, וָחֳלָיִם רָעִים
וְנֶאֱמָנִים
". מצד שני, כאשר אדם
השונא אותי
מנשק אותי - הנשיקות שלו מתקבלות ברצון ובשמחה, כי נוספת להם גם השמחה שבהשלמה.
נעתרות כמו ב
בראשית כה21: "וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לה'...
וַיֶּעְתַּר לוֹ ה'
".
1. רק לפני מספר שנים, בסוף ימי המלך דוד, רצח יואב בן צרויה את עמשא בן יתר,
שמואל ב כ9-10: "וַיֹּאמֶר יוֹאָב לַעֲמָשָׂא: הֲשָׁלוֹם אַתָּה אָחִי? וַתֹּחֶז יַד יְמִין יוֹאָב בִּזְקַן עֲמָשָׂא
לִנְשָׁק לוֹ. וַעֲמָשָׂא לֹא נִשְׁמַר בַּחֶרֶב אֲשֶׁר בְּיַד יוֹאָב, וַיַּכֵּהוּ בָהּ אֶל הַחֹמֶשׁ, וַיִּשְׁפֹּךְ מֵעָיו אַרְצָה וְלֹא שָׁנָה לוֹ, וַיָּמֹת
".
הנשיקות של יואב
השונא הפכו להיות
פצעים נאמנים וקטלניים בגופו של עמשא
האוהב.
2. יש גם נשים שהנשיקות שלהן עלולות להפוך לפצעים קטלניים,
משלי ז13: "וְהֶחֱזִיקָה בּוֹ
וְנָשְׁקָה לּוֹ, הֵעֵזָה פָנֶיהָ וַתֹּאמַר לּוֹ
" (פירוט): "כי
הנשיקות שלה אינן אלא נשיכות, שהרי בחלק שפתיה תדיח את
הפתאים כדי לאבדם... נשיקות
שמתרבות כדי שיחשוב האדם שתהיינה אהבה וחסד,
ואינם אלא
שנאה ודין לצודד ולאבד את הנפשות
"
(רמ"ד וואלי).
הנשיקות הנעתרות הללו, סופן שיהפכו
לפצעים נאמנים וקטלניים,
משלי ז23: "עַד יְפַלַּח חֵץ כְּבֵדוֹ, כְּמַהֵר צִפּוֹר אֶל פָּח, וְלֹא יָדַע כִּי בְנַפְשׁוֹ הוּא
" (פירוט).
3. יעקב אבינו חזר מחרן אל ארץ כנען. בנחל יבוק פגע בו איש שנאבק עמו
ופצעו,
בראשית לב25-26: "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ, וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר. וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ, וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ, וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ
". זמן קצר אחר-כך, פגש יעקב בעשיו אחיו, שנשק לו,
בראשית לג4: "וירץ עשו לקראתו ויחבקהו, ויפל על צוארו
וישקהו ויבכו
" (פירוט). אולם הנשיקות הללו,
נשיקות של אח
שונא, היו
נעתרות, מכבידות ומעיקות על יעקב; יעקב חשש בלי הרף שהנשיקות הללו יהפכו לנשיכות
(ע"פ רש"י. תודה תומר על הקישור בין הפסוק במשלי לדברי רש"י!). לכן בהזדמנות הראשונה שהיתה לו מצא יעקב תירוץ לחמוק מעשו ומנשיקותיו,
בראשית לג13-14: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו: אֲדֹנִי יֹדֵעַ כִּי הַיְלָדִים רַכִּים וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר עָלוֹת עָלָי, וּדְפָקוּם יוֹם אֶחָד וָמֵתוּ כָּל הַצֹּאן. יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לְפָנַי עַבְדּוֹ, וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לִפְנֵי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה
" (פירוט). מדוע
הפצעים שנפצע יעקב במאבק עם המלאך היו
נאמנים? - אולי כי הם הזכירו לו בנאמנות את המפגש עם מלאך אלהים,
בראשית לב31-32: "וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל, כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי. וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת פְּנוּאֵל וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ
"; מתוך הזיכרון הזה היה לו כוח להתמודד מול
הנשיקות הנעתרות של עשו
השונא.
4. התוכחה שהוכיח משה רבנו את ישראל בספר דברים, טובה יותר מהברכה שבירך אותם בלעם, שכן התוכחה של משה עוררה אותם לשפר את מעשיהם, והברכה של בלעם גרמה להם לחטוא בבעל-פעור (ע"פ מדרש).
5. הקללה שקילל אחיה השילוני את ישראל טובה יותר מהברכה שבירך אותם בלעם, שכן אחיה קילל אותם שיהיו כמו קָנֶה - שהוא גמיש ואינו נשבר, ובלעם בירך אותם שיהיו כמו ארז - שרוח חזקה שוברת אותו לגמרי (ע"פ ר' יונתן, בבלי סנהדרין קה:, בבלי תענית כ.).