דרך קצרה שהיא ארוכה

קוד: ביאור:שמות יג17 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

שמות יג17: "וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם, וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא; כִּי אָמַר אֱלֹהִים 'פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה'".

כאשר פרעה שילח (שיחרר) את עם ישראל ממצרים, אלהים לא נחה (הוביל) אותם אל ארץ כנען בדרך הקרובה (הקצרה), דרך ארץ פלשתים;   כי אלהים ידע שעם ישראל עדיין לא השתחרר נפשית מהתלות במצרים, ובעתיד בכל פעם שהם יראו מלחמה הם יינחמו (יתחרטו שיצאו ממצרים) וישובו להיות בני-חסות של מצרים -

דקויות

נָחָם = נָחָה אותם, מלשון הנחיה והנהגה (רש"י), כמו ב משלי ו22: "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ" (פירוט).

מדוע ה' לא הנחה את עם ישראל דרך ארץ פלשתים? בפסוק לכאורה יש שתי תשובות:

הסיבה השניה ברורה, אבל הסיבה הראשונה לא ברורה - האם העובדה שהדרך קרובה היא סיבה לא ללכת בה? כמה תשובות.

1. הקירבה היא אכן סיבה לא ללכת בדרך. "כִּי קָרוֹב הוּא - ונוח לשוב באותו הדרך למצרים" (רש"י, וכן אבן עזרא).   כשאדם יודע שאין לו דרך חזרה, הוא משקיע יותר בדרך קדימה.   הדבר נכון בתחומים רבים בחיים, ובפרט במלחמות. כך אמר כבר האסטרטג הסיני הנודע סון טסו "הצב את אנשיך בעמדה שאין ממנה נסיגה, וכך יילחמו בחירוף נפש" (מתוך אתר Eureka). וכך עשה המצביא הספרדי הֶרְנָן קוֹרְטֶס שיצא במאה ה-16 לכבוש את מקסיקו מידי האימפריה האצטקית.  כששמע את חייליו מדברים על נסיגה, הוא שרף את ספינותיו ואמר לחייליו שמהקרב הזה הם יצאו כמנצחים או בארון מתים. הוא ידע, שכל עוד יש לו ולחייליו אפשרות לסגת, הם לא יתנו הכל כדי לנצח. רק חוסר ברירה יגרום להם להילחם בכל הכוח. זה הצליח, והם נצחו (מתוך אתר Eureka).

2. יש לקרוא את הפסוק עם סוגריים:  "וְלֹא (נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי (קָרוֹב הוּא))".    "כי קרוב הוא" מסביר מדוע היינו חושבים שכדאי ללכת דרך ארץ פלשתים.   כשפותחים סוגריים, המילה "כי" הופכת ל"למרות": "וְלֹא (נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים) למרות ש -(קָרוֹב הוּא)".   למרות הקירבה, ה' בחר להנהיג את ישראל בדרך אחרת.  "וטעם המלחמה, שיהיה להם לעבור דרך ארץ פלשתים, ופלשתים לא יתנום לעבור בשלום, וישובו למצרים. אבל בדרך המדבר, לא יראו מלחמה עד היותם בארצם, בארץ סיחון ועוג מלכי האמורי שהיא נתונה להם, ורחוקים הם ממצרים בעת ההיא." (רמב"ן).

3. נראה שהביטוי ושב מצרימה אינו מתייחס דווקא לדור הנוכחי ההולך במדבר, העלול להסתובב ולרצות לחזור לארץ מצרים. הוא מתייחס בעיקר לדורות הבאים.  ה' הוציא את ישראל ממצרים כדי שיצאו לחירות לאומית ורוחנית, אולם היה חשש שהמלחמות שייתקלו בהן בארץ כנען בדורות הבאים עלולות לגרום להם לחפש את חסות מצרים, כפי שאכן קרה מאות שנים לאחר מכן,  ישעיהו לא1: "הוֹי, הַיֹּרְדִים מִצְרַיִם לְעֶזְרָה עַל סוּסִים יִשָּׁעֵנוּ, וַיִּבְטְחוּ עַל רֶכֶב כִּי רָב וְעַל פָּרָשִׁים כִּי עָצְמוּ מְאֹד; וְלֹא שָׁעוּ עַל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל, וְאֶת ה' לֹא דָרָשׁוּ".  ה' רצה להבטיח, שלפחות בדורות הראשונים לחירות ישראל זה לא יקרה. לכן לקח את בני ישראל במסלול שגרם למצרים לטבוע בים. המטרה היתה שבני-ישראל יראו את מצרים "מת על שפת הים" ויבינו שאין להם ממי לבקש עזרה צבאית - רק להישען על ה'.    רעיון דומה נמצא ב דברים יז16: "רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים, וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס וה' אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד": אסור למלך להרבות סוסים, כי הדבר עלול לגרום לו לכרות ברית צבאית עם מצרים ולסכן את העצמאות הרוחנית של ישראל.

ולכן הפסוק מתחיל במילים ויהי בשלח פרעה את העם: פרעה אמנם שילח (שיחרר) את עם ישראל ממצרים, אבל בני-ישראל עוד לא שילחו את פרעה מנפשם - הם עדיין מרגישים כבני-חסות שלו.

מקורות ופירושים נוספים

דרך- = בדרך שמוליכה אל-.

צירופי מילים מכריעים בתנ"ך.

מקומות בפרשת חציית ים סוף.

התבוננות מעמיקה בפסוק ובפרשה.

מקראות גדולות:

אונקלוס:

ירושלמי (יונתן): וַהֲוָה כַּד פְּטַר פַּרְעה יַת עַמָּא וְלָא דַבְּרִינוּן יְיָ אוֹרַח אֲרַע פְּלִישְׁתָּאֵי אֲרוּם קָרֵיב הוּא אֲרוּם אֲמַר יְיָ דִלְמָא יִתְהֲווֹן עַמָּא בְּמֵיחְמֵיהוֹן אֲחוּהוֹן דְּמִיתַן בִּקְרָבָא מָאתָן אַלְפִין גּוּבְרִין בְּנֵי חֵילָא מִשִּׁבְטָא דְאֶפְרַיִם מְאַחֲדִין בִּתְרִיסִין וְרוּמְחִין וּמָאנֵי זַיְינִין וְנַחֲתוּ לְגַת לְמֵיבוּז גֵּיתֵי פְּלִישְׁתָּאֵי וּבְגִין דַּעֲבָרוּ עַל גְּזֵרַת מֵימְרָא דַיְיָ וּנְפָקוּ מִמִּצְרַיִם תְּלָתִין שְׁנִין קֳדָם קִיצָא אִיתְמַסְרוּ בִּידָא דִפְּלִישְׁתָּאֵי וּקְטָלוּנוּן הִינוּן הֲווֹ גַרְמַיָא יְבֵישַׁיָא דְאָחֵי יַתְהוֹן מֵימְרָא דַיְיָ עַל יְדָא דִיְחֶזְקֵאל נְבִיָא בְּבִקְעַת דּוּרָא וְאִין יֶחְמוּן כְּדֵין יִדְחֲלוּן וִיתוּבוּן לְמִצְרָיִם:

ירושלמי (קטעים):

"ומדרשי אגדה יש הרבה: "בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה" - כגון מלחמת (במדבר יד) וירד העמלקי והכנעני וגו' (מכילתא) אם הלכו דרך ישר היו חוזרים ומה אם כשהקיפם דרך מעוקם אמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה אם הוליכם בפשוטה עאכ"ו (לפי סדר הכתוב נראה הרשימות מהופכים ועי' ברא"ם ובג"א ובמ"י יישוב נכון ע"ז): "פֶּן יִנָּחֵם" - יחשבו מחשבה על שיצאו ויתנו לב לשוב: "(רש"י)

"

"ויהי בשלח. אין שלוח בכל מקום אלא לווי שנאמר (בראשית יח) "ואברהם הולך עמהם לשלחם"; (בראשית כו) "וישלחם יצחק".

הפה שאמר (שמות ה) "גם את ישראל לא אשלח" הוא שאמר (שמות ח) "אנכי אשלח אתכם (ואת טפכם)". מה שכר נטלו על כך? - (דברים כג) "לא תתעב מצרי".

הפה שאמר (שמות ה) "לא ידעתי את ה'" הוא שאמר (שמות יד) "אנוסה מפני ישראל כי ה' נלחם להם במצרים". מה שכר נטלו על כך? - (ישעיה יט) "ביום ההוא יהיה מזבח לה' בתוך ארץ מצרים, ומצבה אצל גבולה לה'".

הפה שאמר (שמות ה) "מי ה' אשר אשמע בקולו" הוא הפה שאמר (שמות ט) "ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים". על כן נתן להם מקום קבורה, שנאמר (שמות טו) "נטית ימינך תבלעמו ארץ".

ולא נחם אלהים. אין נחום זה אלא נהוג, וכן הוא אומר (תהלים עז) "נחית כצאן עמך" וגו' וכתיב (תהלים עח) "וינחם בענן יומם".

דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא - קרוב הוא הדבר שאמר הקב"ה למשה (שמות ג) "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה".

כי קרוב הוא - קרוב הדרך לשוב למצרים, שנאמר (שמות ח) "דרך שלשת ימים נלך במדבר".

ד"א: כי קרוב הוא - קרובה השבועה שנשבע אברהם לאבימלך (בראשית כא) "השבעה לי באלהים אם תשקור לי ולניני ולנכדי", ועדיין נכדו קיים.

ד"א: כי קרוב הוא - קרובה השבועה מלחמה ראשונה לשנייה.

ד"א: כי קרוב הוא - בקרוב ירשו כנעניים את הארץ, שנא' (בראשית טו) "ודור רביעי ישובו הנה". לא הביאן הקב"ה דרך פשוטה לארץ ישראל, אלא דרך המדבר. אמר הקב"ה: אם אני מביא עכשיו את ישראל לארץ - מיד מחזיקים אדם בשדהו ואדם בכרמו, והן בטלים מן התורה! - אלא אקיפם במדבר ארבעים שנה, שיהיו אוכלין מן ושותין מי הבאר, והתורה נכללת בגופן. מכאן היה ר' שמעון אומר: לא ניתנה התורה לדרוש אלא לאוכלי המן, ושוין להם אוכלי תרומה.

ד"א: כי קרוב הוא - לא הביאן המקום בפישוטן, אלא כיון ששמעו כנעניים שישראל נכנסו - עמדו ושרפו כל הזרעים, וקצצו כל האילנות, וסתרו את הבנינים, וסתמו את המעיינות. אמר הקב"ה: לא הבטחתים לאבותיהם שאכניסן לארץ חריבה, אלא מלאה כל טוב, שנאמר (דברים ו) ובתים מלאים כל טוב", אלא הריני מקיפן במדבר ארבעים שנה, עד שיעמדו כנענים ויתקנו מה שקלקלו.

ד"א: כי אמר אלהים וגו' - זו מלחמת עמלק, שנא' (במדבר יד) "וירד העמלקי" וגו'.

ד"א: כי אמר אלהים - מזו מלחמת בני אפרים, שנאמר (דברי הימים א ז) "אלה בני אפרים שותלח", וכתיב (תהלים עח) "בני אפרים נושקי רומי קשת הפכו ביום קרב" וגו' מפני ש"לא שמרו ברית האלהים ובתורתו מאנו ללכת", עברו על הקץ ועל השבועה.

ד"א: שלא יראו עצמות אחיהם מושלכין בפלשת ויחזרו להם.

ד"א: כי אמר אלהים - כדי שלא יחזרו לאחוריהם. והרי דברים ק"ו: ומה אם כשהקיפם דרך עמוקה אמרו (במדבר יד) "נתנה ראש ונשובה מצרימה", אלו באין בפשוטה - על אחת כמה וכמה:

" (מכילתא)

תגובות