קוד: שד"ל במדבר ה בתנ"ך
סוג: תוכן_מפורט
מאת: הקלדה: ליאת חומסקי
אל: מימון: אראל סגל
[ב] עכשו שנסדר המחנה ציווה על שילוח הטמאים וציוה לשלח גם הזב והטמא לנפש בעבור קדושת המחנה, כי ה' מתהלך בקרבו, וכשהיו יוצאים למלחמה (דברים כ"ג י"א) היו מצווים עוד על קדושה יתרה שאפי' רואה קרי היה יוצא, וגם לעשות צרכיהם היו יוצאים, אבל בהיותם בעריהם המצורע לבדו היה משתלח, כמו שמפורש בו (ויקרא י"ג מ"ו) בדד ישב וגו', מה שלא נכתב בזב ובשאר טמאים.
[ח]
האשם המושב:
כן ראוי, וטעמו האשם שיש לו להשיב יהיה לה', כלומר לכהן, וכן דרך רש"י, אבל דרך ראב"ע רחוקה.
[י]
ואיש את קדושיו וגו'
: מאחר שלכל אחד שליט בקדשיו, כאשר נתנם לכהן הם שלו ולא יוכל כהן אחר לערער עליו ולחלוק עמו.
[יכ]
תשטה
: שטה כמו סטא תרגום נטה, וכן שטה מעליו ועבור (משלי ד' ט"ו).
[יג]
ונסתרה והיא נטמאה
: אין הכוונה (כתרגום היירונימוס וארנהיים) נטמאה בסתר, כי מילת והיא מפסקת בין שני הפועלים, אך האמת כפי רש"י ורז"ל (סוטה ד' ע"א) והוא פירוש הקודם, כלומר ונעלם מעיני אישה, אבל הוא יודע שנסתרה, ואין לו ראיה שנטמאה, אך נכנס בלבו חשד. ושיעור הכתוב כך הוא: איש כי תשטה אישתו וכו', כלומר שנסתרה ובאמת נטמאה, ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אישתו והיא באמת נטמאה, או בהפך עבר עליו רוח קנאה וקנא את אישתו והיא באמת לא נטמאה; אז כשיהיה הדבר מוטל בספק, יביא האיש את אישתו אל הכהן, והנה מליצת והיא נטמאה ענינה שווה בשני הפסוקים, ולא היתה צריכה להכתב בפסוק הראשון, ואולי נכתבה להפריד בין "ונסתרה" ובין "ועד אין בה" כי ודאי לסתירה יש עדים, אך אין עדים לטומאה; ובפסוק השני הוצרך לחזור ולכתוב והיא נטמאה, מפני שהיה צריך לסיים והיא לא נטמאה, ופירוש ראב"ע (שלא גילתה היא הדבר) ותרגום רמבמ"ן (שהיא העלימה והסתירה הדבר, אבל באמת נטמאה) אין בהם טעם (אייר תר"ך).
והיא לא נתפשה:
לדעתי אין הכוונה שלא נאנסה, אלא שלא היה מי שימצאה ויראה אותה בעשותה הנבלה, וכן דעת הראב"ע.
[יח] מי המרים
: לא נקראו בשום מקום המים המרים, כי באמת לא היו מרים, ורק אם חטאה אז היו נעשים בקרבה מרים (כלומר מזיקים וארסיים), כמו שכתוב (פסוק כ"ד) ובאו בה המים המאררים למרים, והיו נקראים מרים על שם סופם (כדברי רז"ל ספרא נשא פיסקא י"א) מפני שאם היתה טמאה היו מרים לה, ואע"פ שאם לא נטמאה לא היו מרים, לא נקראו מתוקים או מי תרופה וכיוצא בזה, כי באמת אם לא נטמאה לא היו המים מחדשים בה שום דבר (עיין למטה פסוק כ"ח). והנה מי המרים ענינו המים הנקראים מרים, וכיוצא בזה נהר פרת, הנהר הנקרא פרת, ואחרים כמוהו, וכמו שפירשתי (בראשית א' י"ד) רקיע השמיים, הרקיע הנקרא שמים. אבל הסוד שרמז הראב"ע (שהיה הכהן נותן במים סמים ממיתים, אם היה נראה לו שהאישה חטאה), הבל הוא ושיגעון, שהרי אם היה זה בדע המחוקק, היה מוסר הענין לכהנים מפה לאוזן, ולא היה כותב בתורה מליצה שתגלה סודו. והנה משה לא נמנע מלכתוב מליצה, שייתכן להבין ממנה כי כל מעשיו וכל תורותיו לא היו אלא בכוח אנושי, וכן חכמי התלמוד לא נמנעו מאמור שהכהן היה נותן במים דבר מר (סוטה ב' ע"א), כי כן היה נראה להם משמעות המילות, ולא חששו כלל שמא מזה ישפטו התלמידים שהיה העניין בתחבולה ובלא מעשה ניסים; כי מי שהוא נאמן בכל דבריו אין דרכו להיות דואג שמא יחשבוהו שקרן, ולא יעלה על לבו שיהיו דבריו צריכין חיזוק.
[
יט] והשביע
: חוזר למה שכתוב למטה ואמרה האישה אמן אמן.
[
כא] והשביע
: חזר וכפל מפני אורך מאמר.
את ירכך נופלת:
נראה לי שאין ירך זה כמשמעו, אין הוא כינוי לאיברי ההולדה, על דרך יוצאי ירכו (בראשית מ"ו כ"ו) וכן בלשון חז"ל (מגלה י"א ע"א) אין אישה מתקנאת אלא בירך חברתה.ונ"ל שגם אנקלוס ותרגום ירושלמי מסייעים לפירושי, כי תירגמו: נופלת מסיא, ונ"ל שלא ייתכן מסמוס בירך שיש בו עצם אלא ברחם, ואמנם נפילת הרחם הוא חולי ידוע. ואני לא אדע מה ראה גזניוס לומר שהירך האמורה כאן הם העגבות. אחרי זמן מצאתי כי גם ר' אליהו בחור (בספר התשבי, על מילת אבר) כתב את ירכך נופלת פירוש ערותה.
[כב] המאררים
: בתרגום שומרוני: המבארים; אולי מאררים כמו מאלליא (תרים עי'
אנקלוס במדבר י"ג י"ז) בחלוף ל' ור', כמו (תהלים ק"ד ט"ו) להצהיל פנים משמן במקום להצהיר, וכן רתם המרכבה לרכש יושבת לכיש (מיכה א' י"ג), אלמנת ארמלה; ואין נראה לפרשו ל' קללה, כי עיקר טבעם לא היה להזיק, אלא לבחון בין טהורה לטמאה, ועוד אם היו מאררים ל' מארה היה ראוי שיאמר (למטה כ"ד וכ"ז) ובאו בה המים המרים למאררים, לא: המאררים למרים, שנראה כי אין רע, אם היו מאררים בלבד. ולדעת אח"ם ייתכן לפרש מאררים משורש אור ותהיה הקריאה מאררים, והטעם מבארים ומפיצים אור.
[כח] ונקתה
: תישאר נקיה מכל עונש, ותישאר כמו שהיתה.
ונזרעה זרע:
שלא יפול ירכה ותתעבר כמו שהיתה מתעברת קודם לכן; כי אמנם בהווה ידבר הכתוב ורוב הנשים אינן עקרות.