[א]ויבואו בני ישראל
: עד כאן נאמר בשנה השנית, מכאן ואילך בשנה הארבעים, ופרשת הפרה נאמרה קודם לפרשיות
שלמעלה, ולא נכתבה בינתיים שלא להפסיק סיפור המאורעות.
[ג]ולו גוענו בגוע אחינו
: בשאר הפורענויות שעברו עליהם שהמית ה' רבים מן העם בפתע פתאום.
[ח]אל הסלע
: שמגוף הסלע יצאו, ולא מתחתיו (רמב"ן).
[י]המורים:
"מורה" עיקר יסודו מן מרר, וענינו סרבן ומקניט, והנה כאן לא מרו את דבר ה' אבל הקניטו בדבריהם מבלי בטחון, וכן בסורי: ממר מרנא.
המן הסלע הזה נוציא:
וכי ייתכן שאני ואהרן נוציא לכם המים מן הסלע? לא! א"כ עתה שתראו יציאת המים מן הסלע, תבינו כי יד ה' עשתה זאת.
[יב]יען כי לא האמנתם בי
: משה רבנו חטא חטא אחד, והמפרשים
העמיסו עליו שלושה עשר חטאים ויותר, כי כל אחד מהם בדה מלבו עון חדש, כי הנה דון יצחק אברבנאל הביא עשר דעות והוסיף עוד אחת מדעתו, והרשב"ן במגן אבות דף ע"ה הוסיף דעת אחרת, ורמבמ"ן הוסיף עוד אחרת, ואולי עוד כמה דעות אחרות נכתבו, ואני לא ידעתין; אשר על כן כל ימי נמנעתי מהעמיק החקירה בדבר הזה, מיראה שמא מתוך חקירותי יצא לי פירוש חדש, ונמצאתי גם אני מוסיף עון חדש על משה רבנו. והנה לשעבר נחה שקטה דעתי בדעת רמבמ"ן שהיה החטא במה שפחדו מהקהל וברחו מפניהם אל אוהל מועד, ובפרט כי מצאתי כמחשבתו כן חשבו שלושה חכמים אחרים, האחד ר' אברהם ביבאגו בספרו דרך אמונה (מאמר ב' סוף שער ו') שכתב וז"ל: עם שאני נפלא למה לא אמרו החושבים שמשה רבנו חטא (אמר שד"ל: דעת החכם הזה הוא כי משה רבנו ע"ה לא חטא, והיא הדעת העשירית
שהביא דון יצחק, גם בעל העקדה הביא דבריו וסתר אותם, ועכשו המחבר מדבר לדעת האומרים שמשה חטא, והוא תמה למה לא אמרו) היות חטאו על שלא קידשו את הש"י, (כמו שכתוב ויבא) משה ואהרן מפני הקהל אל פתח אוהל מועד,
שיורה
קבלתם מהקהל פחד ורעדה, אשר לא היה ראוי אליהם, אבל יבטחו בש"י, ואימינו בו כי לא יעזוב את חסידיו, וכי הקהל לא יכול להזיקם, כי זה דרך מקדש את השם, ומה שלא קידשו את השם, נמנה זה להם למרי ומעל, והתחייבו מיתה עכ"ל. והשני הוא בעל מנחה בלולה, וז"ל: ואני אומר אחרי בקשת המחילה מכל המפרשים
, שחטא משה מפורסם בפסוק ויבא משה ואהרן מפני הקהל אל פתח אוהל מועד, כי תמורת שהיה להם להוכיח את ישראל ולעמוד בפרץ באמור להם מדוע תריבו את ה', הידו תקצר, וכאלה רבות, נסתרו אל פתח אוהל מועד כמו בורחים; ובאלה יתיישבו כל הפסוקים, כי אילו עמדו בפרץ היה שם שמים מתקדש; ולפי דעת כל המפרשים
יהיה קשה, מה היה חטא אהרן, ועל פי דרכנו יהיה מתורץ הכל עכ"ל. והשלישי
הוא קדמון מהנזכרים, הוא בעל ס' אַות נפשׁ
ׁ(לא אות נפש, כקריאת וואלפיוס ודע ראססי), והוא פירוש על הראב"ע על התורה, ויש מיחסים אותו לרלב"ג, והוא
שיבוש
, והוא נמצא בכתב יד ביד ידידי החכם כמ"ר יוסף אלמנצי הי"ו, ולא נזכר בו שם המחבר, וההקדמה מתחלת במילות: אות נפש שואף רוח ורודף קדים. –והנה המחבר הזה כשהגיע לפרשת חקת יצא ממחיצתו שאינה אלא לבאר דברי הראב"ע, והרחיב פה והאריך לשון עד שלושה דפים לפרש חטא משה ואהרן, ולהיות הס' יקר המציאות מאד, ראיתי להודיע טיבו לרבים, וזה לשונו: ואחר אשר פירשתי דעת אבן עזרא בשגגת חטא משה ואהרן ע"ה, נבאר דעתנו בו כי כל מה שפירשו המפרשים
אינו מספיק, כבודם מונח במקומו, לפי הנראה לנו. ותחילה נבאר הספקות והסתירות הנראות בפירוש כל אחד מהם, כי בעברי על זה הסיפור נתתי לבי לדרוש ולתור, מה פשעם ומה חטאתם ועל מה נענשו הגדולים האלה, ועיינתי במה שפירשו בו
המפרשים
ולא ראיתי בו פירוש מספיק לפי הענין ולפי לשון הפרשה. כי לפי הר"ם אשר פירש כי החט (אמר שד"ל: כן הוא בכתב יד, ולא רציתי להגיה, כי כן מצאתי בהרבה ספרים כ"י, והיה זה כדי להבדיל חטא, שם העצם מן חטא, פועל) היה בעבור הראותו מידת הכעס באמרו שמעו נא המורים, אשר לא היתה אז ראויה במקום ההוא, יקשה למה נענש אהרן, כי משה לבדו אמר; גם יקשה עליו אמרו יען לא האמנתם בי, (וכי) זה מיעוט אמונה וחסרון קדושה, אם כעס עליהם בהיקהלם לריב על המים, אחר אשר ראו עיניהם המסות הגדולות והאותות והמופתים אשר עשה להם ה' זה ארבעים שנה במדבר? כי אם ביקשו מים בנחת ויישוב ואמרו למשה התפלל בעד עבדיך על המים, בלא קצף ובלא מריבה, היתה השאלה נכונה וראויה, אחר הצטרכם אליהם, כי זה מהדברים ההכרחיים לבני האדם וכל שכן למחנה גדול כזה? אך אמנם משה ע"ה לא כעס עליהם על השאלה, אך כעס עליהם על איכות ענינה, ר"ל בהיקהלם דרך מרי ושקשרו לריב עמו כדרך המורדים במלכם. ולכן אומר אני כי בדין כעס עליהם להוכיחם ולהשיבם
מדרכם הרעה. (ועוד הוא מאריך בקושיות
על הרמב"ם ושאר
המפרשים
, ואח"כ הוא מבאר דעתו ואומר:
) ונאמר כי הנביא הוא בעל הבריאה השלמה אשר הכוונה אליו במציאות השפל, והוא מִכת המחוייב, יעשה פעולות הראויות, וישיב
המענים הדוחים, לפי המקומות והענינים, ויגער ויכהה, ויבטיח ויקדים בגמולים טובים או בהפכם, או בהשגת המבוקש או בבלתי השגתו, הכל לפי הראוי, לפי הכתות והדעות, או לפי המבוקש
שיימשך
ממנו קדושת ה', בהראות פעולה נראית בגזרתו, ולא יתרשל וימתין להשיב
לפי הענין ההוא, ויבטח בה' לקיים מאמרו, אחר שהוא מן הראוי למען ספר שמו, כי כן מצאנו במשה ע"ה שאמר לפרעה התפאר עלי וגו'
(שמות ח' ה'
), בלי הקדמת נבואת ה' אליו בזה, אבל בטח שלא יביישהו, כמו שאמר אבן עזרא, אחר שהתשובה ראויה לפי המבוקש להתפרסם יכולת ה' בעולם השפל, שהיו כופרים בו פרעה ועבדיו. וכן עשה ג"כ בהיקבץ קרח וכל עדתו לחלוק על הכהונה, ענה תיכף בקר ויודע ה' את אשר לו (
למעלה ט"ז ה'
), וכל הנמשך אחריו, ולא נתרשל להשיב
עד בוא דבר ה', אחר שהענין והמקום היו גורם וגוזר התשובה,וגזר והגביל זמן מדעתו
שיוכיח
בו ה' למי תיאות הכהונה ומי בחר עליה, בוטח כי יהיה כגזרתו. ועל כן התלוננו כל עדת ישראל ממחרת על משה ואהרן, ואמרו אתם המתם את עם ה' (
למעלה י"ז ו'
), ר"ל אתם מדעתכם הגבלתם זמן ההוכחה על ששבט לוי נבחר ואהרן כהן גדול, ובעבור קריבותכם אל ה', ובעבור שלא נספק בתורה הנתונה על ידיכם שמע ה' לקולכם והמית החולקים עליכם, אבל אין זה מופת חותך שנבחר שבט לוי, ולא אהרן. וזהו שאמר ה' יתעלה (
שם שם י"ז
) דבר אל בני ישראל וקח מהם מטה מטה לבית אב, והשכותי מעלי את תלונות בני ישראל וכו', כי כאשר פרח מטה אהרן לבית לוי, היה מופת שהשבט נבחר, ואהרן נבחר לכהן גדול, שהוא היה הראוי שבכל השבט; כי נראה כי עתה לא הריבו עמו רק על חילוף הבכורות שהיו מקריבים קודם שנבחר שבט לוי, ואל זה רמז באמרו כי כל העדה כולם קדושים
, ר"ל עדת הבכורות, כמו שפירש אבן עזרא. וכן מצאנו בשמואל הרמתי כשנקבצו ישראל לשאול להם מלך, אשר לא היתה השאלה ההיא ראויה, כאשר היה להם מנהיג נכבד ונביא ה', כי אם בניו לא הלכו בדרכיו, אשר מינה שופטים עליהם, (היה להם) לשאול
שישפטם
הוא עצמו כבראשונה, או
שימנה
אחרים יראי אלהים אנשי
אמת, והדבר הקשה יביאון אליו, וזהו שחרה בעיני שמואל כאשר אמרו תנה לנו מלך, ואמר ה' יתעלה אליו שמע בקול העם כי לא אותך מאסו וכו' (
שמואל א' ח' ו-ז
) ר"ל אחר שמיניתי להם דבר טוב ונאמן, והם שאלו להם מלך, לא הדבר מאסו, רק הממנה מאסו; ושמואל הזהירם על זה פעמיים ושלוש, ר"ל שלא ישאלו להם מלך, כאשר תמצא בעת פירסום בחירת שאול במצפה, אמר להם (
שם י' י"ט
) ואתם היום מאסתם את ה' אלהיכם, וישראל חשבו להתנצל מזה אחרי שמצאו בתורה שום תשים
עליך מלך, בלי הגבלת זמן, חשבו
שיהיה
הרשות נתונה להם להקימו כשירצו
ויהיה להם לב אחד להקימו, מבלי הבטה לפרנס הדור אם הוא ראוי אם לא, ולכן החזיקו בטעותם, וזהו שאמר להם שמואל בחדשו המלוכה בגלגל ותאמרו לא כי אם מלך יהיה עלינו (
שם ח' י"ט
) ולהשיבם
מטעותם ולהודיע להם שחטאו ושיתנו
תודה לה' וערפם לא יקשו עוד, כי כפירת העון שתי עונות, אמר להם שמואל בלי מצוות ה' אליו, הלא קציר חטים היום אקרא אל ה' ויתן קולות ומטר (
שם י"ב י"ז)
, כי אם נצטוה מה' לומר להם זה, לא היה צריך להתפלל על הקולות והמטר, ובטח בה'
שישמע
תפילתו, אחר שהיה ראוי להודיע ולפרסם להם רעתם וחטאתם אשר מאסו ה' ודברו, כי אולי חשדוהו שחרה לו בעבור הסרת הגדולה מבניו, וכאשר ראו ישראל הקולות והמטר בעת הקציר, אשר לא היה משפט הארץ ההיא, כאשר הקדים להם שמואל, שבו אל ה' והודו על חטאתם, באמרם (
שם שם י"ט
): התפלל בעד עבדיך וכו' כי יספנו על כל חטאתינו רעה וכו'. וכן אליה בהר הכרמל, בהתפקר הדור ההוא לעבודת הבעל וכיחשו בה', אמר להם (
מ"א י"ח כ"א, כ"ג, כ"ד
) עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים, ויתנו לנו שניים פרים, והיה האלהים אשר יענה באש הוא האלהים, ועשה כל הפעולות הנכבדות, ר"ל בנין המזבח, ושתים עשרה אבנים למספר שבטי בני יעקב, והתעלה סביב ללכת המים סביב למזבח, כדי
שיתפרסם
עוצם יכולת ה' ונפלאותיו לדור הרע ההוא המסופקים ביכלתו ומציאותו ברדת האש ותאכל העולה, והמים אשר בתעלה ליחכה, והכול עשה אליהו ע"ה בלי הקדמת צוואת ה' אליו, אחר שהיה מן הראוי לעשות כן לפי הזמן והענין. ואחר זאת הקדמה נאמר כי כאשר נקהלו ישראל על משה ואהרן וביקשו המים אע"פ שלא ביקשו אותם בדרך נכונה, אבל בריב ומצה, היתה התשובה הראויה להם להבטיחם על שאלתם ולומר להם אל תיראו כי לא ימית אתכם ואת מקניכם בצמא, הלא כילכל אתכם במן מ' שנה, והיכה צור ויזובו מים ולא חסרתם דבר, לכן בה' אל תמרודו. מכל מקום (היה) ראוי לגעור בהם ולכהות על המריבה, לא
שירפו
ידיהם ויבהלו להשיב
, כי מתנאי הנביא מידת הגבורה, לא יחת ולא ישוב מפני כול. ושני הנביאים האלו אשר נשלמו במידות ובשכליות ורעו את העם מ' שנה במדבר, והם משה ואהרן, לא תמצא שהשיבו
להם שום דבר בהיקהלם עליהם על דבר המים, אבל רפו ידיהם, ומן המערכה נסו והלכו אל אוהל מועד מפני הקהל, כאמרו
(פסוק ו')
ויבא משה ואהרן מפני הקהל אל פתח אוהל מועד, ואמר אבן עזרא כדמות בורחים.- עד כאן לשון בעל אות נפש, ועוד האריך. ואמנם אע"פ שהסכימו לפירוש זה ארבעה חכמים מזמנים שונים ומארצות רחוקות, בלי
שיידע
אחד מהם מחשבת חברו, ואע"פ שגם אני בפירוש הזה בחרתי במשך ט"ו שנים ושיבחתיו
לתלמידי, מכל מקום הנני רואה עתה כי אין משמעות הכתובים מסכמת עם הפירוש הזה; כי הנה ה' לא הוכיחם כלל על אשר פחדו ועל אשר לא דיברו, והנה העיקר חסר מן הספר, ובפרט מילות על אשר מריתם את פי (
למטה בפסוק כ"ד
) לא יתיישבו כלל לפי הדעת הזאת, אלא בדוחק גדול, ואמיתת משמעותן אינה אלא שהיה שם צווי שלא קיימוהו, לא שחסרה להם הגבורה הראויה להם. גם מילות ויבא משה ואהרן מפני הקהל, אין שום הכרח שהכוונה לומר שהלכו כדמות בורחים (כדברי ראב"ע), כי "וינוסו" אין כתוב כאן, ומילת מפניהם אין ענינה אלא שהתרחקו מהיות לפניהם, על דרך ויסע עמוד הענן מפניהם (
שמות י"ד י"ט
). והרב החכם בעל ס' באר שבע, בספרו על התורה הנקרא צדה לדרך, הביא דברי בעל מנחה בלולה (בלי להזכיר שמו על הקלקלה), וכתב עליהם: ואני אומר שכל המפרשים
לא רצו לפרש כן, כי הוא פירוש משובש, שאינו כדי לדבר הימנו כלל, שהרי מקרא מלא כתוב על אשר מריתם את פי, שעבר על דברו, ולפי פירושו לא עברו על דברו, אלא שלא הוכיחו את ישראל. ועוד האריך. –גם בעל הרכסים לבקעה דחה פירוש רמבמ"ן. והנני רואה עתה כי משמעות הכתובים אינו אלא כפירוש רש"י וכל הקדמונים, שהיה ציווי ה' ית' שידברו
אל הסלע ממש, וכמו שכתב בעל העקדה שהיה להם לומר אל הסלע: כה אמר ה', הסלע, תנה מימיך וישתה העם הזה, וכיוצא בדברים האלה, כאשר ידבר איש על רעהו בעל דעת כמוהו. הלא כה עשה אח"כ יהושע, שאמר (
יהושע י' י"ב
) שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון. הן אמת כי (כדברי הרמב"ן) אין הנס גדול בדיבור מבהכאה, כי הכול שווה אצל הסלע, אבל מכל מקום לעיני ההמון הדיבור אל הסלע היה מתמיה יותר, והיה שם שמים מתקדש יותר. ומה שאמר הרמב"ן כי מאחר שציוה: קח את המטה, יש במשמע
שיכה
בו, איננו נכון, כי אחר שאמר לו ה': ודברתם אל הסלע,ולא: והכיתם, היה להם לדבר ולא להכות, אלא שבשעת הדיבור היה להם לנטות ידם במטה על הסלע, בריחוק מקום ובלי לנגוע בו. והנה חטאת משה ואהרן היתה מרי (
ככתוב להלן כ"ד
), כי לא עשו כאשר ציום ה'; ונקראת ג"כ מעילה (
דברים ל"ב נ"א
) שענינו חסרון נאמנות, כי לא נאמנו עמו, כשלא דיקדקו לשמור דברו לעשות ממש כאשר ציום; וכאן נקראה חסרון אמונה (לא האמנתם בי) לא שהם לא האמינו באלהים, ושחשבו
שיוכל
להוציא מים מן הסלע בהכאה ולא יוכל להוציאם בדיבור (כי זה דבר שאין הדעת סובלתו); ולא שחשבו שאפילו בהכאה לא יצאו, וכמו
שיוכל
המתעקש להבין ממאמרם: המן הסלע הזה נוציא לכם מים, כי אמנם אם לא האמינו שיצאו
המים, למה הקהילו את הקהל אל פני הסלע? הלא אין ספק כי באמרם: המן הסלע הזה וגו' לא היתה הכוונה אלא לומר: הייתכן בדרך הטבע שמן הסלע הזה יצאו מים? לא! ועתה התיצבו וראו את אשר יעשה ה', כי הוא יוציא לכם מים מצור חלמיש, -ולא היה בזה חסרון אמונה כלל. אבל מאמר יען לא האמנתם בי להקדישני ענינו: יען לא קידשתם אותי (לדבר אל הסלע, שדבר מתמיה כזה היה גורם קידוש ה' גדול מאוד בעיני ההמון), כאילו לא האמנתם בי (שאוכל לעשות כדבר הזה, להוציא מים בדיבור). והרי זה דרך מליצה נהוג הרבה. והוא הנקרא
metonymia
, (החלפת מילה אחת באחרת מתוך סמיכות המושגים או לשם קיצור), ודוגמתו כל משנאי אהבו מות (
משלי ח' ל"ו
), אין הכוונה שהם ממש אוהבים רעת עצמם, כי זה בלתי אפשר, אבל שמעשיהם
הם כאילו היו אוהבים רעת עצמם; וכן חושך שבטו שונא בנו (
שם י"ג כ"ד
), והלא אינו חושך שבטו אלא להיותו אוהב את בנו, אבל הנמשך ממעשיו
הוא כאילו היה שונאו, כי הוא גורם לו שיהיה
נער משולח ובעל מידות רעות; וכן וימאסו בארץ חמדה (
תהלים ק"ו כ"ד
), והם לא מאסו בה, כי גם המרגלים אמרו טובה הארץ מאד מאד, רק פחדו מגבורת היושבים בה, ואמרו (
למעלה י"ד ג
): ולמה ה' מביא אותנו אל הארץ הזאת לנפול בחרב. והיותר קרוב לעניננו הוא מה שאמר שמואל לשאול
(שמואל ב' ט"ו כ"ו
) כי מאסתה את דבר ה', והוא באמת לא מאס את דבר ה', אבל מרה את דברו מחמלתו על אגג ועל מיטב הצאן והבקר. אבל איך היה ומהיכן נמשך הדבר הגדול והנורא הזה שקדושי
ישראל משה ואהרן חטאו ומרו את פי ה', נראין הדברים שהכעס הוא שגרם להם, ובפרט כי נצטווה לקחת בידו המטה, שהיה בו פרח וציץ ושקדים והונח לפני ה' למשמרת לאות לבני מרי, ובהיותו בידו נצטייר בלבו מרי העם הזה, שכמה פעמים התלוננו על ה', לפיכך במקום שהיה לו לדבר אל הסלע, דיבר אל העם ואמר להם שמעו נא המורים, וכמו שפירש הרשב"ם: שמעו נא המורים, כמו שהמטה הזה שיש
בו שקדים מוכיח שהוא למשמרת לאות לבני מרי. והנה הכעס הוא שגרם לו למרות את פי ה', אך לא על הכעס נענש (כדעת הרמב"ם), אלא על שלא דיבר אל הסלע. וכן אמר ר' אלעזר בן עזריה בספרי פרשת מטות (פיסקא ק') (והביאו
רש"י למטה מ"א כ"א
), בשלשה מקומות בא (משה) לכלל כעס ובא לכלל טעות.
[יג]ויקדש בם
: במים, כרשב"ם, והנה ה' נקדש בעשותו הנס, אעפ"י שמשה ואהרן לא קידשוהו כראוי, שאם היו מדברים אל הסלע, היה שם שמים מתקדש יותר.
[יט]רק אין דבר
וגו': על דרך כי שלום לך ואין דבר (
ש"א כ' כ"א)
וכן אנקלוס ורש"י, ומילת "רק" דבקה עם "ברגלי", רק (אין דבר) ברגלי אעבורה. והמבאר כתב וכן מתורגם בל' אשכנזי, והוא טעות, כי רמבמ"ן (ואחריו י' ש' ריגיו) תירגם איני רוצה להזיקך, אבל אנקלוס ורש"י יפה הבינו, כי "אין דבר" איננו ממש כמו איני רוצה להזיקך, אך ענינו אין כאן שום דבר שיהיה
לנזק לך.