ראשי>שמות פרטיים של בני-אדם>דמויות אלמוניות>
ראשי>בין איש לאשה>מעמד האיש ומעמד האישה>
ראשי>אישים בתנ"ך>פרטי דמויות>משמעויות של שמות>
ראשי>פירושים על פירושים>פירושים על מדרשי אגדה>

האישה החכמה מאבל-בית-מעכה, דבורה הנביאה ושרח-בת-אשר

קוד: שרח דבורה והחכמה בתנ"ך

סוג: פירוש

מאת: אראל

אל: מכתב

ע"פ חז"ל – האישה החכמה מאבל בית מעכה היא שרח בת אשר. איך הם הגיעו לזה?

שמ"ב כ16: "ותקרא אישה חכמה מן העיר: 'שמעו שמעו! אמרו נא אל יואב: קרב עד הנה ואדברה אליך!' ויקרב אליה...":זה קצת מוזר שיואב הסכים להתקרב אל החומה – הרי הוא בעצמו ידע להגיד (שמ"ב יא 21) "­מי הכה את אבימלך בן ירובשת? הלא אישה השליכה עליו פלח רכב מעל החומה וימת בתבץ..."!

יש כמה דרכים להסביר את זה. ייתכן שחז"ל הסיקו מכאן שהאישה הזאת לא היתה סתם אישה אלמונית – היא היתה אישה מפורסמת וידועה בצדקותה ובמתינותה, ולכן יואב לא חשש ממנה.

חוץ מזה – זה מוזר גם שיואב השתכנע כל-כך מהר לוותר על המלחמה – הרי יואב היה אדם מאד עקשן ואהב להילחם. גם מזה (אולי) אפשר להסיק שהאישה הזאת היתה אישה ידועה ובעלת סמכות.

עכשיו נראה מה אנחנו יודעים על שרח בת אשר. הדבר היחיד (בערך) שאנו יודעים עליה מהפסוקים זה השם שלה, וכן – שהיא כנראה לא התחתנה (אחרת הכתוב היה מזכיר את שם בעלה). ע"פ חז"ל לכל איש יש אישה שמיועדת לו 40 יום לפני שהוא נוצר. אבל יש יותר נשים מגברים בעולם, ולכן יש (כנראה) מספר מצומצם של נשים שלא מיועדות לאף איש, והן לא אמורות להתחתן אלא למלא תפקידים אחרים בעולם. יכול להיות ששרח היתה אחת מאותן נשים.

אולי השם שלה הוא סמלי: מילה דומה ל שֹרח כתובה בשמות כו 12: "וסרח העודף ביריעות האוהל -- חצי היריעה העודפת, תסרח על אחורי המשכן." במשכן היו 10 יריעות ובאוהל היו 11 יריעות: חצי מהיריעה העודפת נכפל מעל הכניסה למשכן, והחצי השני 'סרח' על אחורי המשכן. יכול להיות שהמשכן מסמל את הגברים, והאוהל מסמל את הנשים.

הנה עוד כמה "הוכחות" (מוזרות למדי) לרעיון הזה:

  1. האוהל היה עשוי מ"יריעות עזים" (כו7), והכתוב מדגיש (לה 26) שדווקא "וכל הנשים, אשר נשא ליבן אותנה בחכמה, טוו את העיזים."

  2. בפסוק "לך אמור להם שובו לכם לאוהליכם" פירשו חז"ל "לנשותיכם".

  3. הפסוק "מה טובו אוהליך יעקב,משכנותיך ישראל" מזכיר את "כה תאמר לבית יעקב, ותגיד לבני ישראל", ושם פירשו חז"ל ש'בית יעקב' אלו הנשים ו'בני ישראל' אלו הגברים.


לפי זה – "סרח העודף" מסמל את הנשים העודפות במספרן על הגברים – הנשים שלא מתחתנות (הכוונה רק לחצי-העודף האחורי, כי החצי-העודף הקדמי נמשל לכיסוי שבו מכסה הכלה את פניה - רש"י שמות כו9).

אולי שרח בת-אשר מייצגת את הנשים האלו.

כאמור (בהערה 1), האוהל היה עשוי מ יריעות עזים, וכל הנשים אשר נשא ליבן אותנה בחכמה טוו את העיזים, ואולי מכאן הסיקו חז"ל ששרח בת אשר היתה אישה חכמה במיוחד (אבל זה די דחוק, כי הנשים החכמות טוו את כל האוהל ולא רק את "סרח העודף"...)

כל זה עדיין לא מוכיח שהאישה החכמה מאבל-בית-מעכה היא שרח בת אשר. ניסיתי לחשוב בעצמי מי זו יכולה להיות, והגעתי למסקנה אחרת – שזו דבורה הנביאה:

אחרי כמה חודשים, סיגליה הפנתה את תשומת לבי לכך שבנחלת אפרים יש עיר בשם "תמנת-סרח". אם תמנת-סרח נקראת ע"ש שרח-בת-אשר, אז המסקנה היא ששרח ישבה פעם באיזור נחלת אפרים. למה היא ישבה שם ולא בצפון (בנחלת אשר)? כנראה היה לה תפקיד חשוב שכדי למלא אותו היא היתה חייבת לשבת במרכז הארץ, במקום שבו כל ישראל יוכלו לעלות אליה.

לאיזו אישה היה תפקיד כזה? כמובן – דבורה הנביאה: "והיא יושבת תחת תומר דבורה, בין הרמה ובין בית אל -- בהר אפריים; ויעלו אליה בני ישראל למשפט."

מכאן נובעת המסקנה ה'בלתי נמנעת' ש: שרח היא דבורה היא האישה-החכמה-מאבל-בית-מעכה!

בהתחלה בת-אשר נקראה שרח. אחר-כך היא שינתה את שמה לדבורה, וישבה בהר אפרים כדי לשפוט את ישראל. לאחר מכן היא התחתנה עם ברק-לפידות מקדש נפתלי. לאחר המלחמה היא שינתה את שמה ל"אם בישראל". ואחרי שבעלה נפטר היא עברה לגור בעיר הסמוכה לעירו -- אבל בית מעכה.

תגובות