קוד: נשך ותרבית= בתנ"ך
סוג: הגדרה
מאת: אראל
אל:
בכמה מקומות בתנ"ך נזכרו הביטויים "נשך" ו"תרבית/מרבית". נקרא קודם את הפסוקים, ואז ננסה להסביר את ההבדלים בין המושגים:
אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ - לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה, לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ"
אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית, וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ"
אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ,וּבְמַרְבִּית לֹא תִתֵּן אָכְלֶךָ"
לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ נֶשֶׁךְ כֶּסֶף נֶשֶׁךְ אֹכֶל נֶשֶׁךְ כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ"
בַּנֶּשֶׁךְ לֹא
יִתֵּן וְתַרְבִּית לֹא יִקָּח, מֵעָוֶל יָשִׁיב יָדוֹ, מִשְׁפַּט אֱמֶת יַעֲשֶׂה בֵּין אִישׁ לְאִישׁ"
בַּנֶּשֶׁךְ נָתַן וְתַרְבִּית לָקַח וָחָי?! לֹא יִחְיֶה! אֵת כָּל הַתּוֹעֵבּוֹת הָאֵלֶּה עָשָׂה מוֹת יוּמָת דָּמָיו בּוֹ יִהְיֶה"
מֵעָנִי הֵשִׁיב יָדוֹ, נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית לֹא לָקָח, מִשְׁפָּטַי עָשָׂה, בְּחֻקּוֹתַי הָלָךְ; הוּא לֹא יָמוּת בעון אָבִיו, חָיֹה יִחְיֶה"
שֹׁחַד לָקְחוּ בָךְ לְמַעַן שְׁפָךְ דָּם, נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית לָקַחַתְּ וַתְּבַצְּעִי רֵעַיִךְ בַּעֹשֶׁק, וְאֹתִי שָׁכַחַתְּ נְאֻם ד' ה'"
כַּסְפּוֹ לֹא נָתַן בְּנֶשֶׁךְ, וְשֹׁחַד עַל נָקִי לֹא לָקָח; עֹשֵׂה אֵלֶּה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם"
מַרְבֶּה הוֹנוֹ
בְּנֶשֶׁךְ ובתרבּית [וְתַרְבִּית],
לְחוֹנֵן דַּלִּים יִקְבְּצֶנּוּ"
המפרשים הסבירו את ההבדלים ביניהם בדרכים שונות.
1. "נשך נקרא על-שם שנושך את הלווה לשלם מה שלא לקח,
ותרבית - על שמרבה הונו ממה שלא הלוה
"
(
מלבי"ם על ויקרא כה 36), כלומר, המושג
נשך מתייחס להפסד של הלווה, והמושג
תרבית מתייחס לרווח של המלווה. אולם:
3. "נשך בכסף
ותרבית באוכל
"
(מצודת ציון על משלי כח8), על-פי
ויקרא כה37: "אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ
בְּנֶשֶׁךְ
וּבְמַרְבִּית לֹא תִתֵּן אָכְלֶךָ
".
לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ נֶשֶׁךְ כֶּסֶף נֶשֶׁךְ אֹכֶל נֶשֶׁךְ כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ"
4. היה אפשר לפרש שה"נשך" נקבע בשעת נתינת ההלוואה ללווה, וה"תרבית" נקבעת בשעת החזרת ההלוואה למלווה, על-פי
יחזקאל יח13: "בַּנֶּשֶׁךְ נָתַן
וְתַרְבִּית לָקַח
".
אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית לֹא תִתֵּן אָכְלֶךָ", ול יחזקאל יח17: "
נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית לֹא לָקָח".
במשנה המופיעה בתלמוד הבבלי,
בבא מציעא ס:, נאמר: "איזהו
נשך ואיזהו
תרבית? איזהו
נשך -
המלוה סלע בה' דינרין, סאתים חטין בשלש, אסור - מפני
שהוא נושך; ואיזהו
תרבית - המרבה בפירות. כיצד?
לקח הימנו חטין בדינר זהב הכור וכן השער,עמדו חטין בל' דינרין, אמר לו 'תן
לי חטיי שאני רוצה למוכרן וליקח בהן יין', אמר לו 'הרי
חטיך עשויות עלי בשלשים והרי לך אצלי בהן יין', ויין אין לו
"
המשנה לכאורה באה לענות בדיוק לשאלה שלנו - מה ההבדל בין נשך לבין תרבית; אך בגמרא שאחריה נאמר: "מדשביק לריבית דאורייתא וקא מפרש דרבנן, מכלל דאורייתא דנשך ותרבית חדא מלתא היא...
", כלומר - לפי הגמרא, נשך ותרבית מן התורה זה
אותו הדבר בדיוק! טענה זו תמוהה מאד, היא מנוגדת גם לדברי המפרשים שקראנו
למעלה, וגם לפשוטה של המשנה, שלכאורה כל מטרתה היא ללמד שיש הבדל בין
המושגים "נשך" ו"תרבית"!
מבחינה כלכלית, מדובר בשני מושגים שונים; בימינו מדברים על פקדונות עם או בלי ריבית, עם או בלי הצמדה - כל צירוף אפשרי.
אך מבחינה עקרונית, אין הבדל ביניהם - בשני המקרים הלווה צריך לשלם יותר ממה שלווה (כי המלווה, כמובן, ידאג להצמיד את ההלוואה למדד שצפוי לעלות).
למה הדבר דומה - למושגים "תוכנית חיסכון" ו"פיקדון". מבחינת הבנק, אלה שני מושגים שונים; אך מבחינת התוצאה, אין הבדל - בשני המקרים "סוגרים" כסף ומקבלים יותר כסף.
ה' כתב בתורה את שני המושגים, כי שני המושגים הללו היו מקובלים בזמן התורה (כפי שהמושגים "ריבית" ו"הצמדה" מקובלים בימינו), וה' רצה להבהיר ששניהם אסורים; אך מבחינה עקרונית אין הבדל ביניהם, כפי שמוסבר בגמרא.
כעת ננסה להסביר את הפסוקים לפי פירוש זו: נשך = ריבית, ריבית = הצמדה:
לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ", דברים כג20: "
לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ נֶשֶׁךְ כֶּסֶף נֶשֶׁךְ אֹכֶל נֶשֶׁךְ כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ"), כי בנשך (=ריבית קבועה) האיסור הוא ברור ובולט יותר - כבר מתחילת העסקה נקבע שהלווה ישלם יותר;
אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית, וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ".
אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ,וּבְמַרְבִּית לֹא תִתֵּן אָכְלֶךָ". אך כמובן שגם ההפך אסור, כפי שנזכר בפסוקים למעלה, וכפי שהוכיחו גם חכמי הגמרא (שם).
בַּנֶּשֶׁךְ לֹא יִתֵּן וְתַרְבִּית לֹא יִקָּח... בַּנֶּשֶׁךְ נָתַן וְתַרְבִּית לָקַח..."; תהלים טו5: "
כַּסְפּוֹ לֹא נָתַן בְּנֶשֶׁךְ...". אך כמובן שגם על תרבית (=הצמדה) צריך להסכים מראש - בזמן הנתינה, כפי שנאמר בפסוק מויקרא כה 37 "
ובמרבית לא תתן אכלך"; וגם את הנשך צריך לקחת בסופו של דבר, כפי שנאמר בפסוקים אחרים בספר יחזקאל (יחזקאל יח17): "
נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית לֹא לָקָח...", יחזקאל כב12: "
נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית לָקַחַתְּ..."
מרבה הונו בנשך ובתרבית, לחונן דלים יקבצנו" - לא משנה באיזה מנגנון כלכלי הוא בוחר כדי להרבות את הונו - בסופו של דבר ההון שהוא צבר יגיע לרשותו של הצדיק החונן את הדלים, מלוה להם בחינם.