רינה - שמחה

קוד: רינה - שמחה בתנ"ך

סוג: הבדל

מאת: אראל

אל:

[ע"פ חיים לביא, בשם פירוש הגר"א על התפילה "שמחים בצאתם וששים בבואם"]

רינה היא פעולה חיצונית - שיר שבח והודיה לה' ("רינה ותפילה", "גילת ורנן", "הנה עבדיי ירונו מטוב לב");

שמחה היא מצב פנימי של הלב.

גם נוסח ספרד ב"לכה דודי" מחלק בין שבת ליום-טוב: בשבת אומרים "גם ברינה ובצהלה" (מקבלים את השבת בשיר), וביום-טוב אומרים "גם בשמחה ובצהלה" (כי ביום-טוב יש מצוה לשמוח).

על-פי ההלכה,  כאשר מת רשע, קרוביו אסורים להתאבל ומחויבים לערוך סעודות ולהודות לה'; אך עדיין חלים עליהם כל דיני אנינות וצער מן התורה כי "אין אנינות אלא בלב".

ושמעתי מעמית מייזליש בשם הגר"א, שלכן, כאשר המצרים טבעו בים, רננו בני-ישראל ואמרו את שירת הים. ולכן, אומרים בתפילת מנחה של שבת "אברהם יגל יצחק ירנן", כי אברהם הוא מידת החסד, ומידת יצחק הוא רק לנקום ברשעים, לכן כתוב בו רינה.

ראו:  באבוד רשעים רינה - בנפול אויבך אל תשמח.