קוד: אלהים חיים= בתנ"ך
סוג: הגדרה
מאת: אראל
אל:
ה' נקרא אלהים חיים או אל חי. משמעות הכינוי היא: אל אשר נמצא בתוך החיים שלנו ומשפיע עליהם. זאת בניגוד לתפיסה הפילוסופית הדיאיסטית, לפי ה' ברא את העולם אך אינו מתערב בחיינו; וכן בניגוד לתפיסתו של ניטשה.
הכינוי נזכר לראשונה ב
דברים ה22: "כִּי מִי כָל בָּשָׂר אֲשֶׁר שָׁמַע קוֹל
אֱלֹהִים חַיִּים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כָּמֹנוּ וַיֶּחִי?!
": במעמד הר סיני, בני ישראל שמעו את קול ה', וכך נוכחו לדעת בבירור שה' נמצא בתוך החיים שלהם, ואינו רק ישות פילוסופית מופשטת. משה הזכיר להם עובדה זו בסוף נאומו ב
דברים ל20: "לְאַהֲבָה
אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ
כִּי הוּא חַיֶּיךָ
וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ לָשֶׁבֶת עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֶיךָ
לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם
".
התחושה שה' נוכח בחיינו אינה קבועה. הדור שאחרי מעמד הר סיני היה זקוק לתזכורת,
יהושע ג10: "וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי
אֵל חַי
בְּקִרְבְּכֶם, וְהוֹרֵשׁ יוֹרִישׁ מִפְּנֵיכֶם אֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת
הַחִתִּי וְאֶת הַחִוִּי וְאֶת הַפְּרִזִּי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי
וְהָאֱמֹרִי וְהַיְבוּסִי
" - כשתראו את הירדן נבקע, תדעו שה' קיים ונמצא בתוך החיים שלכם, והוא יפעל במציאות ויגרש מפניכם את הכנענים.
בימי שאול המלך, האמונה בה' היתה "מתה", בני ישראל לא הרגישו שה' נוכח בחייהם, וכאשר גוליית איים עליהם, הם התמלאו פחד מוות. עד שבא דוד והזכיר להם,
שמואל א יז26: "כִּי מִי הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כִּי חֵרֵף מַעַרְכוֹת
אֱלֹהִים חַיִּים?!
" (פירוט), וכן הזכיר גם לשאול עצמו,
שמואל א יז36: "גַּם אֶת הָאֲרִי גַּם הַדּוֹב הִכָּה עַבְדֶּךָ וְהָיָה הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כְּאַחַד מֵהֶם כִּי חֵרֵף מַעַרְכֹת
אֱלֹהִים חַיִּים
" - ה' חי ונמצא בתוך החיים שלנו, והוא יכול לתת לנו כוח להתגבר אפילו על גוליית.
דוד הזכיר את הביטוי
אל חי מספר פעמים בשיר השירים,
תהלים מב3: "צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים
לְאֵל חָי, מָתַי אָבוֹא וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱלֹהִים
" - דוד צמא לתחושה שה' נמצא בתוך חייו ומשפיע עליהם; תחושה שהיא חזקה במיוחד בבית המקדש, וכאשר שרים שירי קודש,
תהלים מב9: "יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שירה[שִׁירוֹ]
עִמִּי, תְּפִלָּה
לְאֵל חַיָּי
",
תהלים פד3: "נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי לְחַצְרוֹת ה', לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ אֶל
אֵל חָי
".
ירמיהו הזכיר את הביטוי בויכוחו עם עובדי האלילים - בניגוד לאלילים, שהם פסלים דוממים שאינם משפיעים על החיים,
ירמיהו י10: "וה' אֱלֹהִים אֱמֶת הוּא
אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם, מִקִּצְפּוֹ תִּרְעַשׁ הָאָרֶץ וְלֹא יָכִלוּ גוֹיִם זַעְמוֹ
".
בהמשך הזכיר ירמיהו את אותו ביטוי בויכוחו עם נביאי השקר,
ירמיהו כג36: "וּמַשָּׂא ה' לֹא תִזְכְּרוּ עוֹד, כִּי הַמַּשָּׂא יִהְיֶה לְאִישׁ דְּבָרוֹ, וַהֲפַכְתֶּם אֶת דִּבְרֵי
אֱלֹהִים חַיִּים, ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵינוּ
" (פירוט).
והושע ניבא, שבאחרית הימים יבינו כל הגויים, שעם ישראל הם
בני אל חי, בניו של האל היחיד הנוכח במציאות חיינו,
הושע ב1: "וְהָיָה
מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא
יִסָּפֵר; וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם לֹא עַמִּי אַתֶּם
יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי
אֵל חָי
" (פירוט).
גם לשון השבועה המקובלת בלשון המקרא, "חי ה'
", משמעה: כפי שאנו יודעים שה' חי ונמצא בתוך חיינו, כך גם עובדה זו נכונה.
חגי הופר פירש, שהביטוי אלהים חיים מציין שינוי - "הרי החיים הם כל מה שכן משתנה, שכן יחסי (גם במובן של יחסים, יחסי-אנוש), שכן ארעי. ודווקא אותם כנראה יש לקדש. לקדש את הרעננות החולפת. לחיות את הרגע ולהפיק ממנו את המרב, כי רק הוא קיים באמת".