קוד: ביאור:הושע ב1 בתנ"ך
סוג: מבנה2
מאת: אראל
אל: פירושים וסימנים 10
[הושע ב1 - ב3]
והיה מספר בני ישראל כחול הים, אשר לא יימד ולא ייספר; והיה במקום אשר ייאמר להם 'לא עמי אתם!' ייאמר להם 'בני אל חי!'. ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדיו, ושמו להם ראש אחד, ועלו מן הארץ: כי גדול יום יזרעאל. אמרו לאחיכם 'עמי!', ולאחותיכם 'רוחמה!'
.
הפסוקים האלה בלבלו את מפרשי המקרא, כי נראה שהם מדברים על העתיד הרחוק - אחרית הימים, והם 'תקועים' בין שתי פרשיות שמדברות על ההווה. אבל לפי
ההסבר הזה קל להבין אותם, כי הנבואה הזאת נאמרה ב"תחילת דיבר ה' בהושע
" – בתחילת תקופת נביאותו, וזו היתה תקופת ירבעם מבית יהוא. בתקופה זו בני ישראל היו "יזרעאל" (כנ"ל) – הם עוד לא ירדו לדרגה של "לא רוחמה" ובוודאי לא לדרגה של "לא עמי".
לאחר שהנביא הזהיר אותם מפני העתיד השחור שצפוי להם, הוא רצה להראות להם שיש דרך אחרת – אם יעשו את מה שכתוב בהמשך ("ריבו באמכם ריבו
" – פסוק 4 והלאה) הם יישארו "יזרעאל" ואף יתרבו,
והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא יימד ולא ייספר
. הם לא יגיעו לתקופה של 'לא–עמי':
והיה במקום אשר ייאמר להם 'לא עמי אתם' ייאמר להם 'בני אל חי',
והם גם לא יגיעו לתקופה של 'לא–רוחמה', שבה צפוי הבדל בין ישראל ליהודה:
ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדיו, ושמו להם ראש אחד, ועלו מן הארץ
– הם יצמחו מהארץ כמו זרע שגדל ועולה -
כי גדול יום יזרעאל
{
כמו שנאמר בסוף על מלכות יהודה בלבד: (מל"ב יט30): "ויספה פליטת בית יהודה הנשארה שורש למטה, ועשה פרי
למעלה
" }. אתם עדיין לא אבודים – אתם עדיין 'יזרעאל': לא 'לא עמי' וגם לא 'לא רוחמה':
אמרו לאחיכם עמי, ולאחותיכם רוחמה.