הילדים של הושע

בפסוקים על שמות הילדים – כשהקב"ה אומר להושע איך הוא צריך לקרוא לאותו בן\בת, כל פעם חסרה מילה: אצל לא–רוחמה חסר שם ה', ואצל לא–עמי חסרה המילה "לו" [רחלי].

לדעתי הירידה הזאת מבטאת ירידה הדרגתית ביחס של הנביא אל הילדים. הירידה הזאת מתבטאת גם בשמות שהוא נותן להם: 'יזרעאל' הוא שם עם משמעות חיובית, 'לא רוחמה' הוא שם עם משמעות שלילית – האב לא אוהב את בתו (אבל ייתכן שהיא עדיין בתו), ו'לא עמי' הוא השם השלילי ביותר – הבן כבר בכלל לא שייך לאביו, הוא לא ממשפחתו ואפילו לא מעמו.

גם בתיאור הלידה של הילדים יש ירידה הדרגתית (אם כי פחות בולטת): על יזרעאל נאמר בפירוש שהוא נולד "לו" – הוא אכן היה בנו של הושע, ולא מאיש אחר שהאישה זנתה איתו. על לא–רוחמה לא נאמר שהיא נולדה "לו", אבל נאמר עליה "ותהר עוד" – ואפשר להסיק מזה שכמו בפעם הקודמת – גם הפעם האישה הרתה מהושע (אבל לא נאמר "ותלד לו" כי הושע כבר לא היה בטוח בזה; לכן הוא לא אהב אותה). ועל לא–עמי כתוב רק "ותהר ותלד בן" – כבר היה ברור שהוא לא בנו של הושע.

כל אחד מהילדים מסמל תקופה בתולדות היחסים של עמ"י עם ה' [מלבי"ם]:

• יזרעאל מסמל את תקופת מלכות בית יהוא, שהתחילה בעמק יזרעאל (מל"ב ט 15 – 24). בתקופה זו בנ"י לא היו צדיקים גמורים, אבל במנהיגים נמצאו דברים טובים (יהוא השמיד את בית אחאב – י30; יהואחז התפלל אל ה' – יג4; יואש כיבד את הנביא אלישע – יג14; ירבעם נתן חופש דיבור לנביא עמוס – עמוס ז). לכן ה' ריחם עליהם כמה פעמים (מל"ב יג5, יג23, יד26). אמנם, ה' ראה שהם עוברים עבירות 'בין אדם לחבירו', ולכן החליט לפקוד עליהם את דמי יזרעאל , להשבית את מלכותם ולשבור את קשתם { קשת ישראל בעמק יזרעאל היא הקשת שבה הרג יהוא את יהורם בעמק יזרעאל (מל"ב ט 24), או הקשת שבה בירך אלישע הנביא את יואש (מל"ב יג 15), ובכל מקרה היא מסמלת את כוחם הצבאי של מלכי בית יהוא }, אבל הוא עדיין אהב אותם, ולכן ציווה על הנביא לקרוא לבן הראשון שלו על שמם.
• לא–רוחמה מסמלת את תקופת המלכים שמלכו בישראל אחרי בית-יהוא. זו היתה תקופת ביניים: מצד אחד -- במלכים האלה כבר לא נמצאו דברים טובים, והם גם היו אכזריים והרגו זה את זה, ולכן ה' הפסיק לרחם עליהם ולשאת את עוונם; אבל מצד שני - הם עדיין היו עם ה' ונשארו בארץ ה' - עד הגלות. באותה תקופה היה הבדל בין יהודה לישראל, כי על בית יהודה ה' כן ריחם אז – כשאשור הגלתה את ישראל היא לא הצליחה להגלות גם את יהודה (בימי חזקיהו): ה' הושיע אותם ללא כל מאמץ צבאי מצדם (ע' ישעיהו ל 15).
• לא–עמי מסמל את 10 השבטים בתקופת חורבן שומרון והגלות, כשה' סר מהם ולא השגיח עליהם יותר (לפחות לא בגלוי), והם כבר לא היו עמו { כדברי דוד "כי גרשוני מהסתפח בנחלת ה', לאמור לך עבוד אלהים אחרים": מי שמגורש מא"י גם נפרד מה'. }. ובאותה תקופה גם בני יהודה עזבו את ה' (בימי מנשה).

 

נראה לי שהפרקים הבאים בספר הושע מסודרים לפי סדר התקופות:

• פרקים ב-ג שייכים לתקופת יזרעאל.
• פרק ד שייך לתקופת לא-רוחמה.
• פרקים ה-ו (או ה-ז) שייכים לתקופת לא-עמי.