קוד: מדוע תפילתם של בעלי גאוה אינה נשמעת בתנ"ך
סוג: השלמה1
מאת: ע"פ החיד"א
אל: פניני החיד"א, הגדה של פסח
ע"פ רש"י (סוטה ה., ד"ה "כבשר"), תפילתם של גסי הרוח אינה נשמעת. מה הקשר בין גאוה לבין אי-קבלת התפילה?
ישנם כמה פסוקים שבהם מופיעה המילה "כל", ויש לה שתי משמעויות אפשריות -"הכל" או "כלשהו":ואיש כי יכה כל נפש אדם - מות יומת": האם הכוונה היא, שאפילו מי שמכה חלק כלשהו מנפש אדם, חייב מיתה? או, שרק מי שמכה את נפש האדם כולה - חייב מיתה? בגמרא (סנהדרין עח.) נחלקו בכך:
תועבת ה' כל גבה לב" (פירוט): גם כאן נחלקו בגמרא:
לעבדו בכל לבבכם": ע"פ חז"ל, עבודה שבלב - זו תפילה. מכאן, יש שתי אפשרויות להבין את הפסוק:
מכאן ניתן להציע הסבר, מדוע תפילתם של גסי הרוח אינה נשמעת. ע"פ החיד"א, הסיבה היא, שמי שיש בו גסות הרוח - בהכרח מפרש את הפסוק "תועבת ה' כל גבה לב" כרב - "רק כשכל הלב מוגבה, זו תועבה". ולכן, הוא חייב לפרש גם את הפסוק "לעבדו בכל לבבכם" באותו אופן - שצריך להתפלל בכל הלב ממש, בלי שום פניות. ומכיוון שזה בלתי אפשרי, תפילתו אינה נשמעת.
אבל הענו, שאין בו ריח גאוה, יכול לפרש את הפסוק "תועבת ה' כל גבה לב" כר' נחמן בר יצחק, "אפילו אם יש בלב גבהות כלשהי - זו תועבה", ואז הוא יכול לפרש גם את הפסוק "לעבדו בכל לבבכם" - שהתפילה מתקבלת גם אם האדם מתפלל בחלק כלשהו מליבו, ואז תפילתו נשמעת...
{ע"פ "ראש דוד", פרשת ניצבים}