קוד: עינוי= בתנ"ך
סוג: הגדרה
מאת: אראל
אל:
נבדוק את שתי המשמעויות בפסוקים שבהם יש עינויים:
כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן.
אם ענה תענה אתו כי אם צעק יצעק אלי שמע אשמע צעקתו" - כאן העינוי קשור לצעקה.
וַיַּעֲלוֹּ אֵלֶיהָ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים וַיֹּאמְרוּ לָהּ פַּתִּי אוֹתוֹ וּרְאִי בַּמֶּה כֹּחוֹ גָדוֹל וּבַמֶּה נוּכַל לוֹ וַאֲסַרְנֻהוּ לְעַנֹּתוֹ וַאֲנַחְנוּ נִתַּן לָךְ אִישׁ אֶלֶף וּמֵאָה כָּסֶף.
ותאמר דלילָהּ אל שמשון הגידה נא לי בַּמֶּה כחך גָדוֹל וּבַמֶּה תאסר לענותך...
ותישנהו על ברכיה ותקרא לאִישׁ ותגלח את שבע מחלפות ראשו ותחל לענותו ויסר כֹּחוֹ מעליו" - כאן העינוי קשור להכנעה ולהשפלה.
וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הוליכך ה' אֱלֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר מצותו[מִצְוֹתָיו] אִם לֹא.
ויענך וירעבך ויאכָּלך אֶת המן אֲשֶׁר לֹא ידעת ולֹא ידעון אבתיך לְמַעַן הודיעך כי לֹא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כָּל מוצא פי ה' יחיה האדם...
המאכָּלך מן בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר לֹא ידעון אבתיך לְמַעַן עַנֹּתְךָ ולְמַעַן נסתך להיטבך באחריתך" - כאן שני הפירושים אפשריים: ייתכן שהמטרה היתה לגרום לבני ישראל לצעוק ולהתפלל אל ה', וייתכן שהמטרה הייתה לחנך אותם לענוה והסתפקות במועט.
וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס.
וכאשר יענו אֶתו כן ירבה וכן יפרץ ויקצו מפני בני ישראל" - המטרה העיקרית של המצרים היתה, כנראה, להשפיל ולהכניע את בני ישראל כדי שלא ימרדו בהם; אך התוצאה של השפלה זו היתה צעקה, כמו שכתוב בהמשך, שמות ג7: "
ויאמר ה' ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים ואת צעקתם שמעתי מפני נגשיו כי ידעתי את מכאביו"
וְשַׂמְתִּי מָקוֹם לְעַמִּי לְיִשְׂרָאֵל וּנְטַעְתִּיו וְשָׁכַן תַּחְתָּיו וְלֹא יִרְגַּז עוֹד; וְלֹא יֹסִיפוּ בְנֵי עַוְלָה לְעַנּוֹתוֹ כַּאֲשֶׁר בָּרִאשׁוֹנָה" = לגרום לו סבל עד כדי צעקה, או להשפילו ולהכניעו.
כֹּה אָמַר ה' אִם שְׁלֵמִים וְכֵן רַבִּים וְכֵן נָגֹזּוּ וְעָבָר וְעִנִּתִךְ לֹא אֲעַנֵּךְ עוֹד" - גם כאן שני הפירושים אפשריים.
וַיֹּאמֶר אברם אֶל שרי הנה שפחתך בידך עשי לָהּ הטוב בעיניך ותענה שרי ותברח מפניה...
וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה' שובי אֶל גברתך והתעני תחת ידיה...
וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה' הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאֶל כִּי שָׁמַע ה' אֶל עָנְיֵךְ" - גם כאן שני הפירושים אפשריים: ייתכן ששרה גרמה להגר סבל פיסי עד שהיא צעקה, או שהשפילה אותה (ע"פ בנימין הלוי, כנראה שהאפשרות השניה היא הנכונה - שרה השפילה את הגר בכך שהחזירה אותה למעמד של שפחה).
וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ; וַיִּקַּח אֹתָהּ, וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ, וַיְעַנֶּהָ"
וְהָיָה אִם לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ וּמָכֹר לֹא תִמְכְּרֶנָּה בַּכָּסֶף לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ"
וְהוֹצֵאֶתֶם אֶת שְׁנֵיהֶם אֶל שַׁעַר הָעִיר הַהִוא וּסְקַלְתֶּם אֹתָם בָּאֲבָנִים וָמֵתוּ אֶת הנער[הַנַּעֲרָה] עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא צָעֲקָה בָעִיר וְאֶת הָאִישׁ עַל דְּבַר אֲשֶׁר עִנָּה אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ"
וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ לַאֲבִי הנער[הַנַּעֲרָה] חֲמִשִּׁים כָּסֶף וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו"
וַיָּקֻמוּ עָלַי בַּעֲלֵי הַגִּבְעָה וַיָּסֹבּוּ עָלַי אֶת הַבַּיִת לָיְלָה אוֹתִי דִּמּוּ לַהֲרֹג וְאֶת פִּילַגְשִׁי עִנּוּ וַתָּמֹת"
וְלֹא אָבָה לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלָהּ וַיֶּחֱזַק מִמֶּנָּה וַיְעַנֶּהָ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ...
וְלֹא דִבֶּר אַבְשָׁלוֹם עִם אַמְנוֹן לְמֵרָע וְעַד טוֹב כִּי שָׂנֵא אַבְשָׁלוֹם אֶת אַמְנוֹן עַל דְּבַר אֲשֶׁר עִנָּה אֵת תָּמָר אֲחֹתוֹ...
וַיַּעַן יוֹנָדָב בֶּן שִׁמְעָה אֲחִי דָּוִד... כִּי אַמְנוֹן לְבַדּוֹ מֵת כִּי עַל פִּי אַבְשָׁלוֹם הָיְתָה שׂוּמָה מִיּוֹם עַנֹּתוֹ אֵת תָּמָר אֲחֹתוֹ"
עֶרְוַת אָב גִּלָּה בָךְ טְמֵאַת הַנִּדָּה עִנּוּ בָךְ.
וְאִישׁ אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ עָשָׂה תּוֹעֵבָה וְאִישׁ אֶת כַּלָּתוֹ טִמֵּא בְזִמָּה וְאִישׁ אֶת אֲחֹתוֹ בַת אָבִיו עִנָּה בָךְ"
נָשִׁים בְּצִיּוֹן עִנּוּ בְּתֻלֹת בְּעָרֵי יְהוּדָה"
אולם, בניגוד לדברי רמב"ן בפירושו לדברים כב 24, לא כל עינוי הוא אונס; עינוי הוא מושג כללי יותר - גם אדם ששוכב עם אישה מרצונה, ייתכן שהוא מענה אותה:
ע' גם
זכויות השבויה (על דברים כא),
מדוע בתולה שאינה צועקת בעיר אינה נחשבת לאנוסה? (על דברים כב 24).