שמצ = דיבה או מיעוט

קוד: שמצ= בתנ"ך

סוג: הגדרה

מאת: רמב"ן

אל: פירוש שמות לב25

פירוש א: שמצה = דיבה רעה

ואמר ( שמות לב25): "וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת הָעָם כִּי פָרֻעַ הוּא, כִּי פְרָעֹה אַהֲרֹן לְשִׁמְצָה בְּקָמֵיהֶם" - כי אפילו אותם אשר אין מחשבתם רעה, יוציאו עליהם לדורות שמץ ודבה; והנה כל העם פרוע עצה ומוסר, מהם לרעה, ומהם להעלות על שפת לשון ודבת עם. ואמר זה כנגד אהרן, לומר כי לכלם חטא. וזה כדעת אונקלוס, שתרגם: לשמצה בקמיהם = לאפקא שום ביש בדריהון. ולפי שאמר בדריהון נראה שרצה לפרש, כי העגל אשר עשו יהיה שמץ רעה בדורות ישראל, כי יאמרו לא לחנם עשו אבותינו את העגל ועבדוהו, רק שידעו בו כי הוא אשר העלם מארץ מצרים ומצאו בעבודתו תועלת להם, ואף אנחנו נעשה כן, כי טוב לנו לעבדו, כאשר היה הדבר בירבעם שאמר רב לכם מעלות ירושלים הנה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים (מ"א יב כח), ראה משה כי לדורות יפשעו בו.

ושמצה - ענין דבה רעה הוא לדברי אונקלוס, והוא לשון מורגל בדברי רבותינו (פסחים ג ב) "שמץ פסול".

ואולי לדעתם, מה שאמר הכתוב ( איוב ד12): "וְאֵלַי דָּבָר יְגֻנָּב וַתִּקַּח אָזְנִי שֵׁמֶץ מֶנְהוּ", שלקחה אזנו פגם האדם ודופי שבו, לומר (ד18-19) "אף שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם".

וכן ( איוב כו14): "הֶן אֵלֶּה קְצוֹת דרכו, וּמַה שֵּׁמֶץ דָּבָר נִשְׁמַע בּוֹ, וְרַעַם גבּוֹרתומִי יִתְבּוֹנָן", שאין בכל דרכיו דופי ודבה כלל רק שבח ותהלה.

פירוש ב: שמץ = מעט

ועל דרך הפשט, שמץ לשון מיעוט:

( איוב ד12): "וְאֵלַי דָּבָר יְגֻנָּב וַתִּקַּח אָזְנִי שֵׁמֶץ מֶנְהוּ" = לקחה אזני מעט הימנו;

( איוב כו14): "הֶן אֵלֶּה קְצוֹת דרכו, וּמַה שֵּׁמֶץ דָּבָר נִשְׁמַע בּוֹ, וְרַעַם גבּוֹרתומִי יִתְבּוֹנָן" = שכל הנשמע והנאמר בכח האל וגבורותיו דבר מועט הוא כנגד גודל מעשיו;

וכן ( שמות לב25): "וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת הָעָם כִּי פָרֻעַ הוּא, כִּי פְרָעֹה אַהֲרֹן לְשִׁמְצָה בְּקָמֵיהֶם" - יאמר כי פרעה אהרן לעם למעט אותם באויביהם, כי העון הגדול הזה ימעיטם בפני אויביהם, או ימעיט זכותם בבואם במלחמה עם אויב, והוא כענין שנאמר (יחזקאל כט טו) "והמעטתים לבלתי רדות בגוים", או כענין שנאמר (ירמיה י כד) "יסרני ה' אך במשפט אל באפך פן תמעיטני: