מופת = מעשה על-טבעי

קוד: מופת= בתנ"ך

סוג: הגדרה

מאת: אראל

אל:

מופת הוא נס, מעשה או אירוע שחורג מחוקי הטבע, למשל:

• מלכים א יג3-5: "וְנָתַן בַּיּוֹם הַהוּא מוֹפֵת לֵאמֹר זֶה הַמּוֹפֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר יָדוֹד הִנֵּה הַמִּזְבֵּחַ נִקְרָע וְנִשְׁפַּךְ הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר עָלָיו... וְהַמִּזְבֵּחַ נִקְרָע וַיִּשָּׁפֵךְ הַדֶּשֶׁן מִן הַמִּזְבֵּחַ כַּמּוֹפֵת אֲשֶׁר נָתַן אִישׁ הָאֱלֹהִים בִּדְבַר ה'".
• יואל ג3: "וְנָתַתִּי מוֹפְתִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ דָּם וָאֵשׁ וְתִימֲרוֹת עָשָׁן. השׁמשׁ יהפך לחשׁך והירח לדָּם לפני בוא יום ה' הגדול והנורא."
• דברי הימים א טז12, תהלים קה5: "זִכְרוּ נִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה מֹפְתָיו וּמִשְׁפְּטֵי פִיו"

(ע"פ מלבי"ם).

לפי פירוש זה אפשר להסביר את הפסוקים:

• תהלים עא7: "כְּמוֹפֵת הָיִיתִי לְרַבִּים וְאַתָּה מַחֲסִי עֹז": הרבים חשבו שהגבורה של דוד היא על-טבעית (מלבי"ם).
• זכריה ג8: "שְׁמַע נָא יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל אַתָּה וְרֵעֶיךָ הַיֹּשְׁבִים לְפָנֶיךָ כִּי אַנְשֵׁי מוֹפֵת הֵמָּה...": אנשים שראויים שיעשה להם נס, או אנשים שכבר נעשה להם נס (רד"ק).

 

קצת יותר קשה להסביר את הסיפורים על יחזקאל:

• יחזקאל יב1-15: "וַיְהִי דְבַר-ה' אֵלַי לֵאמֹר ' בֶּן-אָדָם! בְּתוֹךְ בֵּית-הַמֶּרִי אַתָּה ישׁב, אשׁר עֵינַיִם לָהֶם לִרְאוֹת וְלֹא רָאוּ אָזְנַיִם לָהֶם לשׁמע וְלֹא שׁמעו, כִּי בֵּית מְרִי הֵם. וְאַתָּה בֶּן-אָדָם עשׂה לְךָ כֵּלַי גּוֹלָה וּגְלֵה יוֹמָם לְעֵינֵיהֶם וְגָלִיתָ מִמְּקוֹמְךָ אֶל-מָקוֹם אַחֵר לְעֵינֵיהֶם, אוּלַי יִרְאוּ כִּי בֵּית מְרִי הֵמָּה. וְהוֹצֵאֶתָ כֵלֶיךָ כִּכְלֵי גוֹלָה יוֹמָם לְעֵינֵיהֶם, וְאַתָּה תֵּצֵא בָעֶרֶב לְעֵינֵיהֶם כְּמוֹצָאֵי גוֹלָה. לְעֵינֵיהֶם חֲתָר-לְךָ בַּקִּיר וְהוֹצֵאֶתָ בּוֹ. לְעֵינֵיהֶם עַל-כָּתֵף תשׂא בָּעֲלָטָה תוֹצִיא פָּנֶיךָ תְכַסֶּה וְלֹא תִרְאֶה אֶת-הָאָרֶץ כִּי- מוֹפֵת נְתַתִּיךָ לְבֵית ישׂראֶל'. וָאַעַשׂׂ כֵּן כאשׁר צֻוֵּיתִי כְּלֵי הוֹצֵאֶתִי כִּכְלֵי גוֹלָה יוֹמָם וּבָעֶרֶב חָתַרְתִּי-לִי בַקִּיר בְּיָד בָּעֲלָטָה הוֹצֵאֶתִי עַל-כָּתֵף נשׂאֶתי לְעֵינֵיהֶם.
  וַיְהִי דְבַר-ה' אֵלַי בַּבֹּקֶר לֵאמֹר 'בֶן-אָדָם! הֲלֹא אָמְרוּ אֵלֶיךָ בֵּית ישׂראֶל בֵּית הַמֶּרִי מָה אַתָּה עשׂה? אֱמֹר אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר ד' ה' הנשׂיא המשׂא הַזֶּה בירושׁלם וְכָל-בֵּית ישׂראֶל אשׁר-הֵמָּה בְּתוֹכָם. אֱמֹר אֲנִי מוֹפֶתְכֶם כאשׁר עשׂיתי כֵּן יעשׂה לָהֶם בַּגּוֹלָה בשׁבי יֵלֵכוּ. והנשׂיא אשׁר-בְתוֹכָם אֶל-כָּתֵף ישׂא בָּעֲלָטָה וְיֵצֵא בַקִּיר יַחְתְּרוּ לְהוֹצִיא בּוֹ פָּנָיו יְכַסֶּה יַעַן אשׁר לֹא-יִרְאֶה לַעַיִן הוּא אֶת-הָאָרֶץ. ופרשׂתי אֶת-רשׁתי עָלָיו וְנִתְפַּשׂׂ בִּמְצוּדָתִי וְהֵבֵאֶתִי אֹתוֹ בָבֶלָה אֶרֶץ כשׂדים וְאוֹתָהּ לֹא-יִרְאֶה ושׁם יָמוּת. וְכֹל אשׁר סְבִיבֹתָיו עזרה[עֶזְרוֹ] וְכָל-אֲגַפָּיו אֱזָרֶה לְכָל-רוּחַ וְחֶרֶב אָרִיק אַחֲרֵיהֶם. וְיָדְעוּ כִּי-אֲנִי ה' בַּהֲפִיצִי אוֹתָם בַּגּוֹיִם וְזֵרִיתִי אוֹתָם בָּאֲרָצוֹת. והותרתי מָהֵם אנשׁי מספר מחרב מרעב ומדְבַר למען יספרו אֶת-כל-תועבּוֹתיהֵם בַּגּוֹיִם אשׁר-באו שׁם וְיָדְעוּ כִּי-אֲנִי ה'."
• יחזקאל כד15-27: "וַיְהִי דְּבַר-ה' אֵלַי לֵאמֹר 'בֶּן-אָדָם הִנְנִי לֹקֵחַ מִמְּךָ אֶת-מַחְמַד עֵינֶיךָ בְּמַגֵּפָה וְלֹא תִסְפֹּד וְלֹא תִבְכֶּה וְלוֹא תָבוֹא דִּמְעָתֶךָ. הֵאָנֵק דֹּם מֵתִים אֵבֶל לֹא-תעשׂה פְאֵרְךָ חֲבוֹשׁׁ עָלֶיךָ וּנְעָלֶיךָ תשׂים בְּרַגְלֶיךָ וְלֹא תַעְטֶה עַל-שׂפם וְלֶחֶם אנשׁים לֹא תֹאכֵל'. וָאֲדַבֵּר אֶל-הָעָם בַּבֹּקֶר וַתָּמָת אשׁתי בָּעָרֶב וָאַעַשׂׂ בַּבֹּקֶר כאשׁר צֻוֵּיתִי. וַיֹּאמְרוּ אֵלַי הָעָם 'הֲלֹא-תַגִּיד לָּנוּ מָה-אֵלֶּה לָנוּ כִּי אַתָּה עשׂה?'. וָאֹמַר אֲלֵיהֶם 'דְבַר-ה' הָיָה אֵלַי לֵאמֹר. אֱמֹר לְבֵית ישׂראֶל כֹּה-אָמַר ד' ה' הִנְנִי מְחַלֵּל אֶת-מקדשׁי גְּאוֹן עֻזְּכֶם מַחְמַד עֵינֵיכֶם וּמַחְמַל נפשׁכם וּבְנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם אשׁר עֲזַבְתֶּם בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ. ועשׂיתם כאשׁר עשׂיתי עַל-שׂפם לֹא תַעְטוּ וְלֶחֶם אנשׁים לֹא תֹאכֵלוּ. וּפְאֵרֵכֶם עַל-ראשׁיכם וְנַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם לֹא תִסְפְּדוּ וְלֹא תִבְכּוּ וּנְמַקֹּתֶם בעונתיכם וּנְהַמְתֶּם אִישׁׁ אֶל-אָחִיו. וְהָיָה יְחֶזְקֵאֶל לָכֶם לְמוֹפֵת כְּכֹל אשׁר-עשׂה תעשׂו בְּבֹאָהּ וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ד' ה'.
  וְאַתָּה בֶן-אָדָם הֲלוֹא בַּיּוֹם קַחְתִּי מֵהֶם אֶת-מָעוּזָּם משׂושׂ תִּפְאַרְתָּם אֶת-מַחְמַד עֵינֵיהֶם וְאֶת-משׂא נפשׁם בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם. בַּיּוֹם הַהוּא יָבוֹא הַפָּלִיט אֵלֶיךָ להשׁמעות אָזְנָיִם. בְּיוֹם הַהוּא יִפָּתַח פִּיךָ אֶת-הַפָּלִיט וּתְדַבֵּר וְלֹא תֵאָלֵם עוֹד וְהָיִיתָ לָהֶם לְמוֹפֵת וְיָדְעוּ כִּי-אֲנִי ה'."

בשני המקרים, נראה שהמילה אות מתאימה יותר (אות = אמצעי המחשה). אך ייתכן שאצל הנביא יחזקאל, העיקר הוא לא ההמחשה אלא ההוכחה - הוכחה לאמיתות הנבואה (כמו שנאמר כבר בתחילת הספר - יחזקאל ב5 - "והמה אם-ישׁמעו ואם-יחדלו כי בית מרי המה וידעו כי נביא היה בתוכם"; וכמו שנאמר כאן "וידעו כי אני ה'"). לכן, מודגש דווקא הצד העל-טבעי במעשיו של הנביא - בכך שהנביא חוזה מראש במדוייק את אופן ההתנהגות של בני-ישראל לאחר החורבן.