אות - מופת

קוד: אות - מופת בתנ"ך

סוג: הבדל

מאת: אראל

אל:

המושגים אות ו מופת מופיעים בפסוקים רבים. מה ההבדל ביניהם?

בפסוק ( דברים יג2-3): "כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת. וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ לֵאמֹר נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתָּם וְנָעָבְדֵם". פירשו חז"ל (ספרי), ש"אות" הוא סימן בשמיים ו"מופת" הוא סימן בארץ; הסבר זה אינו הסבר כללי, שכן הוא לא מתאים לפסוקים רבים אחרים, למשל (יואל ג3): "וְנָתַתִּי מוֹפְתִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ דָּם וָאֵשׁ וְתִימֲרוֹת עָשָׁן".

מלבי"ם  פירש את דברי חז"ל שם בצורה אחרת, והסביר ש" אות " הוא מעשה סמלי שיכול להיות גם טבעי; ו" מופת " הוא כל מעשה על-טבעי. המסית בפסוק זה משתמש בשני אמצעים: "אות" = פרשנות של הנביא לאירוע טבעי שקורה בשמים, כגון ליקוי חמה (ראו אותות השמים); ו"מופת" - קסם שחורג מגדר הטבע, שנעשה על הארץ.

 

יש מעשים, שהם גם סמליים, וגם על-טבעיים; מעשים אלה נקראים לפעמים "אות" ולפעמים "מופת", בהתאם למה שהפסוק רוצה להדגיש:

 

אות ומופת במטה של משה

כשה' נגלה אל משה בסנה, הוא ציווה עליו לעשות מעשים מסויימים, שהם גם על-טבעיים וגם סמליים (ראו  משמעות האותות):

• בתחילת הפרק, הם נקראים "אותות": שמות ד1-16: "וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ גַּם לִשְׁנֵי האֶתות הָאֵלֶּה וְלֹא יִשְׁמְעוּן לְקֹלֶךָ וְלָקַחְתָּ מִמֵּימֵי הַיְאֹר... וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדֶךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בּוֹ אֶת הָאֹתֹת... ויעש הָאֹתֹת לעיני הָעָם...".
• ולאחר מכן, הם נקראים "מופתים": שמות ד21: "וַיֹּאמֶר ידוד אֶל מֹשֶׁה בְּלֶכְתְּךָ לָשׁוּב מִצְרַיְמָה רְאֵה כָּל הַמֹּפְתִים אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְיָדֶךָ וַעֲשִׂיתָם לִפְנֵי פַרְעֹה וַאֲנִי אֲחַזֵּק אֶת לִבּוֹ וְלֹא יְשַׁלַּח אֶת הָעָם"; שמות ז9: "כִּי יְדַבֵּר אֲלֵכֶם פַּרְעֹה לֵאמֹר תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת וְאָמַרְתָּ אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת מַטְּךָ וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי פַרְעֹה יְהִי לְתַנִּין".

הסיבה לכך היא, שבתחילת הפרק, משה נצטווה לעשות מעשים אלה לפני בני-ישראל, ועבורם העיקר הוא הרעיון שהאותות מסמלים (פירוט); ולאחר מכן, משה נצטווה לעשות מעשים אלה לפני פרעה, ועבורו העיקר הוא שאלו מעשים על-טבעיים, שמוכיחים את יכולתו של ה'.

 

אות ומופת במכות מצרים

בכל תהליך הגאולה של בני-ישראל ממצרים - ה' רצה גם להמחיש רעיונות מסויימים (ראו הערך החינוכי של מכות מצרים), וגם לעשות ניסים כדי להוכיח את גדולתו לעיני פרעה ולעיני ישראל, ולכן נזכרו שם גם אותות וגם מופתים:

• שמות ז3: "וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה וְהִרְבֵּיתִי אֶת אֹתֹתַי וְאֶת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם"
• דברים ד34: "אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גּוֹי מִקֶּרֶב גוֹי בְּמַסֹּת בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם ידוד אֱלֹהֵיכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֶיךָ", ודומה לכך נכתב ב דברים ז19, דברים כו8, דברים כט2.
• דברים ו22: "וַיִּתֵּן ה' אוֹתֹת וּמֹפְתִים גְּדֹלִים וְרָעִים בְּמִצְרַיִם בְּפַרְעֹה וּבְכָל בֵּיתוֹ לְעֵינֵינוּ" (ודומה לזה נכתב ב תהלים עח43 , תהלים קה27 , תהלים קלה9, נחמיה ט10).
• דברים לד11: "לְכָל האתת וְהַמּוֹפְתִים אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ ידוד לַעֲשׂוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם לְפַרְעֹה וּלְכָל עֲבָדָיו וּלְכָל אַרְצוֹ"
• ירמיהו לב20-21: "אֲשֶׁר שַׂמְתָּ אֹתוֹת וּמֹפְתִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה וּבְיִשְׂרָאֵל וּבָאָדָם וַתַּעֲשֶׂה לְּךָ שֵׁם כַּיּוֹם הַזֶּה. וַתֹּצֵא אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בְּאֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְיָד חֲזָקָה וּבְאֶזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָא גָּדוֹל"

אך יש פסוקים שבהם נזכרו רק "אותות":

• שמות י1-2: "וַיֹּאמֶר ידוד אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֵת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ. וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִּנְךָ וּבֶן בִנְךָ אֶת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'"
• דברים יא3: "וְאֶת אֹתֹתָיו וְאֶת מַעֲשָׂיו אֲשֶׁר עָשָׂה בְּתוֹךְ מִצְרַיִם לְפַרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וּלְכָל אַרְצוֹ"
• יהושע כד17: "כִּי ה' אֱלֹהֵינוּ הוּא הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ וְאֶת אֲבוֹתֵינוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְעֵינֵינוּ אֶת הָאֹתוֹת הַגְּדֹלוֹת הָאֵלֶּה וַיִּשְׁמְרֵנוּ בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלַכְנוּ בָהּ וּבְכֹל הָעַמִּים אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בְּקִרְבָּם"

ויש פסוקים שבהם נזכרו רק "מופתים": 

• שמות יא9-10: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה לֹא יִשְׁמַע אֲלֵיכֶם פַּרְעֹה לְמַעַן רְבוֹת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. וּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עָשׂוּ אֶת כָּל הַמֹּפְתִים הָאֵלֶּה לִפְנֵי פַּרְעֹה וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ"

לא הבנתי למה.

 

אות ומופת אצל חזקיהו

לאחר שה' הבטיח לחזקיהו שיירפא מחוליו, הוא נתן לו סימן על טבעי - הצֵל בשעון חזר לאחור. סימן זה נקרא גם "אות" וגם "מופת":

• עבור חזקיהו, הסימן נקרא "אות" ( מלכים ב כ8-9, ישעיהו לח7-22): "וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ אֶל יְשַׁעְיָהוּ 'מָה אוֹת כִּי ירפא ה' לִּי ועַלִיתי ביום השלִישי בֵּית ה'?' וַיֹּאמֶר ישעיָהּו 'זה לְּךָ הָאוֹת מֵאֵת ה' כִּי יַעֲשֶׂה ה' אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֵּר: הלְּךָ הצֵל עֶשֶׂר מַעֲלוֹת אם ישוב עֶשֶׂר מַעֲלוֹת?'...", כי עבור חזקיהו, העיקר הוא המסר והסימן המוחשי: הוא רוצה לראות שה' באמת מתכוון לבטל את גזר-דין המוות שנגזר עליו. חזרת הצל לאחור מסמלת את "החזרת הגלגל לאחור" - ביטול הגזירה.
• עבור הסופר המוכיח את חזקיהו על גאוותו, הסימן נקרא "מופת" ( דברי הימים ב לב24-25 ): "בַּיָּמִים הָהֵם חָלָה יְחִזְקִיָּהוּ עַד לָמוּת וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ידוד וַיֹּאמֶר לוֹ וּמוֹפֵת נָתַן לוֹ. ולא-כגמל עליו השׁיב יְחִזְקִיָּהוּ כי גבה לבו ויהי עליו קצף ועל-יהודה וירושׁלם...", כי במקרה זה, המטרה היא להדגיש את הגאוה וכפיות הטובה של חזקיהו, שלא הכיר טובה לה' על כך שעשה לו נס מעל הטבע. 
• וגם עבור הבבלים, הסימן נקרא "מופת" ( דברי הימים ב לב24-31 ): "בַּיָּמִים הָהֵם חָלָה יְחִזְקִיָּהוּ עַד לָמוּת וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ידוד וַיֹּאמֶר לוֹ וּמוֹפֵת נָתַן לוֹ. ולא-כגמל עליו השׁיב יְחִזְקִיָּהוּ כי גבה לבו ויהי עליו קצף ועל-יהודה וירושׁלם... וכן במליצי שרי בבל המשלחים עליו לדרש המופת אשר היה בארץ עזבו האֶלהים לנסותו לדעת כל בלבבו", כי עבור הבבלים, העיקר הוא שקרתה כאן תופעה על-טבעית, ששווה לבוא לירושלים לחקור אותה.

 

פסוקים נוספים

• דברים כח46: "וְהָיוּ בְךָ לְאוֹת וּלְמוֹפֵת וּבְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם": הקללות שיבואו על עם-ישראל יהיו גם "אות" - סימן מוחשי שממחיש את הירידה המוסרית של עם-ישראל; וגם "מופת" - ארוע על-טבעי שמוכיח לכל הגויים את גדולת ה'.
• ישעיהו ח18: "הִנֵּה אָנֹכִי וְהַיְלָדִים אֲשֶׁר נָתַן לִי ידוד לְאֹתוֹת וּלְמוֹפְתִים בְּיִשְׂרָאֵל מֵעִם ידוד צְבָאוֹת הַשֹּׁכֵן בְּהַר צִיּוֹן": ילדיו של ישעיהו, שקיבלו את שמותיהם לפי הנבואה שניבא הנביא באותו זמן, נועדו גם להיות "אות" = סימן מוחשי לנבואה, וגם "מופת" = אירוע על-טבעי, שמוכיח שהנביא אמר את הנבואה לפני שהיא התגשמה.
• ישעיהו כ1-4: "בשׁנת בֹּא תַרְתָּן אשׁדודה בשׁלח אֹתוֹ סַרְגוֹן מֶלֶךְ אשׁור וַיִּלָּחֶם בֹּאשׁדוד וַיִּלְכְּדָהּ. בָּעֵת הַהִיא דִּבֶּר ה' בְּיַד ישׁעיהו בֶן-אָמוֹץ לֵאמֹר לֵךְ וּפִתַּחְתָּ השׂק מֵעַל מָתְנֶיךָ וְנַעַלְךָ תַחֲלֹץ מֵעַל רַגְלֶיךָ וַיַּעַשׂׂ כֵּן הָלֹךְ עָרוֹם וְיָחֵף.   וַיֹּאמֶר ה' כַּאֲשֶׁר הָלַךְ עַבְדִּי יְשַׁעְיָהוּ עָרוֹם וְיָחֵף שָׁלֹשׁ שָׁנִים אוֹת וּמוֹפֵת עַל מִצְרַיִם וְעַל כּוּשׁ. כֵּן יִנְהַג מֶלֶךְ-אשׁור אֶת-שׁבי מִצְרַיִם וְאֶת-גָּלוּת כּוּשׁׁ נְעָרִים וּזְקֵנִים עָרוֹם וְיָחֵף וחשׂופי שׁת עֶרְוַת מִצְרָיִם ": המעשה של ישעיהו לא היה נס שחורג מגדר הטבע, ולכן לא ברור למה הוא נקרא "אות ומופת" - למה לא רק "אות". ע"פ מלבי"ם, "מופת" בהקשר זה הוא כל מעשה שחורג מגדר הרגיל ומעורר את תמיהתם של הרואים. וייתכן שה"מופת" הוא, שהנביא הצליח להישאר בחיים במשך 3 שנים בלי בגדים ובלי נעליים, לא קפא מקור ולא נעקץ ע"י עקרבים.