קוד: אות= בתנ"ך
סוג: הגדרה
מאת: אראל
אל:
עֲשֵׂה עִמִּי אוֹת לְטוֹבָה וְיִרְאוּ שֹׂנְאַי וְיֵבֹשׁוּ כִּי אַתָּה ה' עֲזַרְתַּנִי וְנִחַמְתָּנִי"
וַיֹּאמֶר לוֹ ה': 'לָכֵן כָּל הֹרֵג קַיִן שִׁבְעָתַיִם יֻקָּם'. וַיָּשֶׂם ה' לְקַיִן אוֹת לְבִלְתִּי הַכּוֹת אֹתוֹ כָּל מֹצְאוֹ": ה' שם לקין דבר שאמור למנוע מאחרים להכות אותו, ולהציג באופן מוחשי את ההבטחה שהבטיח ה' לקין.
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים זֹאֶת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם לְדֹרֹת עוֹלָם.
אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ...": ה' שינה את הטבע כך שבכל פעם שיש עננים תיראה בהם קשת. זהו סימן מוחשי, שנועד להזכיר לבני-האדם את הברית שה' כרת איתם, ולהרגיע אותם, שלא יחששו שה' עומד להביא מבול נוסף על הארץ. הקשת המכוונת כלפי מעלה מסמלת "הפסקת אש" - היא לא מכוונת לירות על הארץ [קאסוטו].וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ זֹאֶת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר הֲקִמֹתִי בֵּינִי וּבֵין כָּל בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ.
וַיֹּאמֶר כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה": הסנה הבוער ואיננו אוכל, הוא סימן מוחשי, שנועד להזכיר למשה שה' יהיה עמו ויציל אותו מכל צרה ( לפירוט ופירושים נוספים ע' כאן).
אֵת מַחְתּוֹת הַחַטָּאִים הָאֵלֶּה בְּנַפְשֹׁתָם וְעָשׂוּ אֹתָם רִקֻּעֵי פַחִים צִפּוּי לַמִּזְבֵּחַ כִּי הִקְרִיבֻם לִפְנֵי ה' וַיִּקְדָּשׁוּ וְיִהְיוּ לְאוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל": המחתות שעליהם הקטירו 250 הנשיאים קטורת לא-חוקית יהפכו לציפוי למזבח, ויהיו סימן מוחשי לבני-ישראל, שיזכיר להם את חטאם של הנשיאים, ויזהיר אותם שלא לחזור על חטא זה.
וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הָשֵׁב אֶת מַטֵּה אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדוּת לְמִשְׁמֶרֶת לְאוֹת לִבְנֵי מֶרִי וּתְכַל תְּלוּנֹּתָם מֵעָלַי וְלֹא יָמֻתוּ": מטה אהרן, שפרח בן-לילה, יהיה סימן מוחשי לבני-ישראל, שיזכיר להם את קדושתו של אהרן, ויזכיר להם שלא להתלונן על כך שאהרן קיבל מעמד גבוה יותר מהם.
לְמַעַן תִּהְיֶה זֹאת אוֹת בְּקִרְבְּכֶם כִּי יִשְׁאָלוּן בְּנֵיכֶם מָחָר לֵאמֹר מָה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה לָכֶם. ואמרתם להם אשׁר נכרתו מימי הירדן מפני ארון ברית-ה' בעברו בירדן נכרתו מי הירדן והיו הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה לזכרון לבני ישׂראל עד-עולם.": האבנים בירדן יהיו סימן מוחשי לדורות הבאים, שיזכיר להם את נס מעבר הירדן בימי יהושע.
... וְכָל-מַרְבִּית בֵּיתְךָ יָמוּתוּ אנשׁים.
וְזֶה לְּךָ הָאוֹת אֲשֶׁר יָבֹא אֶל שְׁנֵי בָנֶיךָ אֶל חָפְנִי וּפִינְחָס בְּיוֹם אֶחָד יָמוּתוּ שְׁנֵיהֶם": מותם של שני בני עלי ביום אחד יהיה סימן מוחשי לגורל הצפוי לכל שאר הצאצאים לבית עלי בעתיד, שגם הם ימותו בגיל צעיר ובאופן מפתיע.
וזאת לכם האות נאם ה' כי פקד אני עליכם במקום הזה, למען תדעו כי קום יקומו דברי עליכם לרעה. כה אמר ה' הנני נתן את-פרעה חפרע מלך-מצרים ביד איביו וביד מבקשׁי נפשׁו כאשׁר נתתי את-צדקיהו מלך-יהודה ביד נבוכדראצר מלך-בבל איבו ומבקשׁ נפשׁו": לכידתו של פרעה מלך מצרים תהיה זהה ללכידתו של צדקיהו מלך יהודה, וזה יהיה סימן מוחשי לכך שה' משגיח על מצרים כמו על יהודה, ושהוא יעניש את היהודים שברחו למצרים בדיוק כמו את היהודים שהיו ביהודה בזמן החורבן.
וְאַתָּה קַח לְךָ מַחֲבַת בַּרְזֶל וְנָתַתָּה אוֹתָהּ קִיר בַּרְזֶל בֵּינְךָ וּבֵין הָעִיר וַהֲכִינֹתָה אֶת פָּנֶיךָ אֵלֶיהָ וְהָיְתָה בַמָּצוֹר וְצַרְתָּ עָלֶיהָ אוֹת הִיא לְבֵית יִשְׂרָאֵל": המחבת שחוצצת בין הנביא לבין העיר היא סימן מוחשי לכך שה' מסתיר את פניו מירושלים, ואינו מתכוון לקבל את תפילתם.
תפקידו של האות הוא, לקרב רעיון מופשט כלשהו להבנתם של החושים האנושיים. הרעיון המופשט יכול להיות: הבטחה שניתנה בעבר, אירוע שקרה בעבר, מצב נוכחי או אירוע שיקרה בעתיד.
וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם": המילה היא סימן מוחשי, שנועד להזכיר לכל בן-אברהם את הברית שבין ה' לבינו.
וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ ה' מִמִּצְרָיִם", שמות יג16: "
וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרָיִם", דברים ו8: "
וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ", דברים יא18: "
וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם": התפילין הם סימן מוחשי, שנועד להמחיש את הקשר של האדם עם התורה (ראו גם בדיון בין צחי צויג לבין נכספה נפשי)
וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם..."; יחזקאל כ12-20: "בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת וַיִּנָּפַשׁ
וְגַם אֶת שַׁבְּתוֹתַי נָתַתִּי לָהֶם לִהְיוֹת לְאוֹת בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' מְקַדְּשָׁם...
וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי קַדֵּשׁוּ וְהָיוּ לְאוֹת בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם": בני ישראל שובתים בכל יום שביעי בשבוע, כמו שה' שבת ביום השביעי לבריאת העולם. העובדה שבני-ישראל מתנהגים כמו ה', היא סימן מוחשי לקשר המיוחד שיש בין ה' לבין בני-ישראל.
זו הסיבה, שבשבת אין צורך להניח תפילין: כל ההתנהגות המיוחדת שלנו בשבת
היא סימן מוחשי לקשר שבינינו לבין ה', ולכן אין צורך בסימן מוחשי נוסף.
בפסוקים הבאים נראה ש"אות" הוא סמל לאומי:
אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ": לכל שבט היה "אות" - סימן מוחשי שמציין את מחנה השבט (ע"פ חז"ל, ה"אות" היה רקום על בד שתלוי על תורן, והציור המחיש את ברכת יעקב לאותו שבט, למשל על הבד של שבט בנימין היה רקום ציור של זאב).
שָׁאֲגוּ צֹרְרֶיךָ בְּקֶרֶב מוֹעֲדֶךָ שָׂמוּ אוֹתֹתָם אֹתוֹת. יודע כמביא למעלה בסבך-עץ קרדמות...": ייתכן ש"אות" כאן הוא דגל שסימן מוחשי מצוייר עליו, כמו דגלי השבטים בבמדבר ב2 למעלה. לפי זה, משמעות הפסוק היא, האויבים שמו בבית המקדש את הדגלים שלהם, שהסמלים הלאומיים שלהם מצויירים עליהם (JPS). פירוש אחר: האויבים ראו בהצלחתם להחריב את המקדש, סימן מוחשי לנכונותה של אמונתם (מצודת דוד, מלבי"ם).
וְעַתָּה הִשָּׁבְעוּ נָא לִי בה' כִּי עָשִׂיתִי עִמָּכֶם חָסֶד וַעֲשִׂיתֶם גַּם אַתֶּם עִם בֵּית אָבִי חֶסֶד וּנְתַתֶּם לִי אוֹת אֱמֶת. וְהַחֲיִתֶם אֶת-אָבִי וְאֶת-אִמִּי וְאֶת-אַחַי וְאֵת- אחותי[אַחְיוֹתַי] וְאֶת כָּל-אשׁר לָהֶם וְהִצַּלְתֶּם אֶת-נפשׁתינו מִמָּוֶת.": רחב ביקשה סימן מוחשי שיעזור לה ולביתה להינצל, והמרגלים אכן נתנו לה סימן מוחשי (יהושע ב18): "
הנה אנחנו באים בארץ את-תקות חוט השׁני הזה תקשׁרי בחלון אשׁר הורדתנו בו ואת-אביך ואת-אמך ואת-אחיך ואת כל-בית אביך תאספי אליך הביתה".
וַיֹּאמֶר אֵלָיו 'אִם נָא מָצָאֶתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְעָשִׂיתָ לִּי אוֹת שָׁאַתָּה מְדַבֵּר עִמִּי. אַל-נָא תָמֻשׁׁ מִזֶּה עַד-בֹּאִי אֵלֶיךָ וְהֹצֵאֶתִי אֶת-מִנְחָתִי וְהִנַּחְתִּי לְפָנֶיךָ...'": גדעון ביקש סימן מוחשי שיוכיח לו שמלאך ה' הוא המדבר איתו, והמלאך אכן נתן לו סימן מוחשי (שופטים ו21-22): "
וישׁלח מלאך ה' את-קצה המשׁענת אשׁר בידו ויגע בבשׂר ובמצות ותעל האשׁ מן-הצור ותאכל את-הבשׂר ואת-המצות ומלאך ה' הלך מעיניו. וירא גדעון כי-מלאך ה' הוא..."
וְהָיָה כִּי תבאינה[תָבֹאנָה] הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה לְךָ עֲשֵׂה לָךְ אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדֶךָ כִּי הָאֱלֹהִים עִמָּךְ... וְהָיָה כְּהַפְנֹתוֹ שִׁכְמוֹ לָלֶכֶת מֵעִם שְׁמוּאֵל וַיַּהֲפָךְ לוֹ אֱלֹהִים לֵב אַחֵר וַיָּבֹאוּ כָּל הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה בַּיּוֹם הַהוּא": שלושת האירועים שקרו לשאול לאחר המלכתו, הם סימנים שבאים להמחיש לו שה' יעזור לו לפתור את כל הבעיות, וגם להמחיש לו את תפקידיו כמלך ישראל הראשון (פירוט).
וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן: הִנֵּה אֲנַחְנוּ עֹבְרִים אֶל-האנשׁים וְנִגְלִינוּ אֲלֵיהֶם. אִם-כֹּה יֹאמְרוּ אֵלֵינוּ 'דֹּמּוּ עַד-הַגִּיעֵנוּ אֲלֵיכֶם', וְעָמַדְנוּ תַחְתֵּינוּ וְלֹא נַעֲלֶה אֲלֵיהֶם; וְאִם כֹּה יֹאמְרוּ 'עֲלוּ עָלֵינוּ', וְעָלִינוּ, כִּי נְתָנָם ה' בְּיָדֵנוּ; וְזֶה לָּנוּ הָאוֹת": יונתן מתייחס לדבריהם של הפלשתים כאל סימן מוחשי שמלמד על רמת העירנות שלהם (פירוט).
יַעַן הִתְרַגֶּזְךָ אֵלַי ושׁאננך עָלָה בְאָזְנָי ושׂמתי חַחִי בְּאַפֶּךָ וּמִתְגִּי בשׂפתיך והשׁבתיך בַּדֶּרֶךְ אשׁר-בָּאתָ בָּהּ. וְזֶה לְּךָ הָאוֹת אָכוֹל הַשָּׁנָה סָפִיחַ וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית סחיש וּבַשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית זִרְעוּ וְקִצְרוּ וְנִטְעוּ כְרָמִים [וְאִכְלוּ] פִרְיָם. ויספה פליטת בית-יהודה הנשׁארה שׁרשׁ למטה ועשׂה פרי למעָלָה. כי מירושׁלם תצא שׁארית ופליטה מהר ציון קנאת ה' תעשׂה-זאת": הקיום של נבואה טובה אחת יהיה סימן מוחשי לכך שגם הנבואה הטובה השניה תתקיים; או: היכולת של החקלאי להתקיים משאריות תהיה סימן מוחשי לכך שגם העם היהודי יתקיים בזכות שארית הפליטה (פירוט).
עֲשֵׂה עִמִּי אוֹת לְטוֹבָה וְיִרְאוּ שֹׂנְאַי וְיֵבֹשׁוּ כִּי אַתָּה ה' עֲזַרְתַּנִי וְנִחַמְתָּנִי": המשורר מבקש סימן מוחשי, שיראה גם לאויביו שה' עוזר לו.
שְׁאַל לְךָ אוֹת מֵעִם ה' אֱלֹהֶיךָ הַעְמֵק שְׁאָלָה אוֹ הַגְבֵּהַּ לְמָעְלָה...
לָכֵן יִתֵּן אֲדֹנָי הוּא לָכֶם אוֹת הִנֵּה הָעַלְמָה הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן וְקָרָאֶת שְׁמוֹ עִמָּנוּ אֵל": הילד יהיה סימן לכך שה' יהיה עם יהודה, ויציל אותם מארם ואפרים עוד לפני שהילד יגדל (פירוט).
בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה מִזְבֵּחַ לה' בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם וּמַצֵּבָה אֵצֶל-גְּבוּלָהּ לה'.
וְהָיָה לְאוֹת וּלְעֵד לה' צְבָאוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם כִּי יִצְעֲקוּ אֶל ה' מִפְּנֵי לֹחֲצִים וְיִשְׁלַח לָהֶם מוֹשִׁיעַ וָרָב וְהִצִּילָם.": המזבח שיוקדש לה' במצרים, יהיה סימן מוחשי להשגחת ה' על מצרים, סימן שיזכיר למצרים לצעוק אל ה' כשיהיו בצרה.
תַּחַתהַנַּעֲצוּץ יַעֲלֶה בְרוֹשׁ תַּחַתהַסִּרְפַּד יַעֲלֶה הֲדַס וְהָיָה לה' לְשֵׁם לְאוֹת עוֹלָם לֹא יִכָּרֵת": פריחת השממה תהיה סימן מוחשי לכך שה' החליט לגאול את ישראל ולא יכרית אותם עוד לעולם.
וְאָנֹכִי מעשׂיהם ומחשׁבתיהם בָּאָה לְקַבֵּץ אֶת-כָּל-הַגּוֹיִם והלשׁנות וּבָאוּ וְרָאוּ אֶת-כְּבוֹדִי. וְשַׂמְתִּי בָהֶם אוֹת וְשִׁלַּחְתִּי מֵהֶם פְּלֵיטִים אֶל הַגּוֹיִם תַּרְשִׁישׁ פּוּל וְלוּד מֹשְׁכֵי קֶשֶׁת תֻּבַל וְיָוָן הָאִיִּים הָרְחֹקִים אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ אֶת שִׁמְעִי וְלֹא רָאוּ אֶת כְּבוֹדִי וְהִגִּידוּ אֶת כְּבוֹדִי בַּגּוֹיִם": ה' יקבץ את כל הגויים, יראה להם את כבודו, ואז ייתן להם אות - סימן מוחשי - שאותו יוכלו להראות בארץ מולדתם הרחוקה.
כִּי אִישׁׁ אִישׁׁ מִבֵּית ישׂראֶל וּמֵהַגֵּר אֲשֶׁר-יָגוּר בְּיִשְׂרָאֵל וְיִנָּזֵר מֵאַחֲרַי וְיַעַל גִּלּוּלָיו אֶל-לִבּוֹ ומכשׁול עונו ישׂים נֹכַח פָּנָיו וּבָא אֶל-הַנָּבִיא לִדְרָשׁ-לּוֹ בִּי אֲנִי ה' נַעֲנֶה-לּוֹ בִי.
וְנָתַתִּי פָנַי בָּאִישׁ הַהוּא וַהֲשִׂמֹתִיהוּ לְאוֹת וְלִמְשָׁלִים וְהִכְרַתִּיו מִתּוֹךְ עַמִּי וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'.": האסון שיבוא על האיש ההוא יהיה כל-כך כבד, שאנשים ישתמשו בו כאמצעי-המחשה לאסון (כמו הקללה "
והיית למשל ולשנינה", שמשמעה - הגויים ישתמשו בך כמשל להמחשת המושג "אסון").
כִּי תֹאמְרוּ: 'אַיֵּה בֵית-נָדִיב וְאַיֵּה אֹהֶל משׁכנות רשׁעים?' הֲלֹא שׁאלתם עוֹבְרֵי דָרֶךְ, וְאֹתֹתָם לֹא תְנַכֵּרוּ: כִּי לְיוֹם אֵיד יחשׂך רָע, לְיוֹם עֲבָרוֹת יוּבָלוּ": איוב טוען, שכל אדם ברחוב יכול להביא סיפורים וסימנים מוחשיים לכך שהרשעים לא סובלים (ראו מצודות, JPS).
וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עַד אָנָה יְנַאֲצֻנִי הָעָם הַזֶּה וְעַד אָנָה לֹא יַאֲמִינוּ בִי בְּכֹל הָאֹתוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ...
כִּי כָּל הָאֲנָשִׁים הָרֹאִים אֶת כְּבֹדִי וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְמִצְרַיִם וּבַמִּדְבָּר וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי...": בפסוקים אלה, נראה שהמטרה של האותות היא, לא להמחיש רעיון מופשט, אלא להוכיח את יכולתו של ה', כדי שבני-ישראל יאמינו בו. לפי ההסבר שלנו, היה ראוי להשתמש כאן במילה מופת.
מֵפֵר אֹתוֹת בַּדִּים וְקֹסְמִים יְהוֹלֵל מֵשִׁיב חֲכָמִים אָחוֹר וְדַעְתָּם יְשַׂכֵּל": גם בפסוק זה מדובר על קסמים, ולכן גם כאן היה ראוי להשתמש במילה מופת.
אוֹתֹתֵינוּ לֹא רָאִינוּ אֵין עוֹד נָבִיא וְלֹא אִתָּנוּ יֹדֵעַ עַד מָה"