מי אנוכי?

פירושים נוספים

מה האות? הסנה. ולפי ה רשב"ם (ו דעת מקרא): תחושת השליחות.

מה האות ב"תַּעַבְדוּן אֶת-הָאֱלֹהִים"? משה שאל "איזה זכות יש לישראל". רשב"ם: את זה על משה להגיד לפרעה, ואז יתן להם לצאת למדבר.

קושי מרכזי בגישה זאת: חלוקת הפסוק לשני עניינים שונים.

הרמב"ן: משה חשש שבני ישראל לא יעקבו אחריו לארץ, ולכן האות תַּעַבְדוּן אֶת-הָאֱלֹהִים וכו'

קשיים: משה הרי שאל על ההוצאה ממצריים? למה לא מספיק קריאת ים סוף? בסופו של דבר גם מעמד הר סיני לא מנע את חטא המרגלים?

חנן פורת  (מעט מן האור, תשס"ו): כוונת משה בדבריו: "מִי אָנֹכִי" היא להציע לה' שלא לעשות זאת ע"י שליח, אלא בעצמו, כדי שלא יחשבו שמנהיג בשר ודם הצליח להוציא את ישראל ממצריים. ה' כן מעוניין ביצירת קשר עם העם דרך נביא (במקרה זה משה), אך מרגיע את משה שלאחר היציאה ממצריים "תַּעַבְדוּן..." , ושם כולם יכירו בה'.

לחיזוק דבריו הוא מביא את הרמב"ם בהלכות יסודי התורה פרק ח:

א מֹשֶׁה רַבֵּנוּ--לֹא הֶאֱמִינוּ בּוֹ יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי הָאוֹתוֹת שֶׁעָשָׂה: שֶׁהַמַּאֲמִין עַל פִּי הָאוֹתוֹת--יֵשׁ בְּלִבּוֹ דֹּפִי, שֶׁאִפְשָׁר שֶׁיֵּעָשֶׂה הָאוֹת בְּלָאט וְכִשּׁוּף. אֵלָא כָּל הָאוֹתוֹת שֶׁעָשָׂה בַּמִּדְבָּר, לְפִי הַצֹּרֶךְ עֲשָׂאָן--לֹא לְהָבִיא רְאָיָה עַל הַנְּבוּאָה...

ב וּבַמֶּה הֶאֱמִינוּ בּוֹ, בְּמַעֲמַד הַר סִינַי: שֶׁעֵינֵינוּ רָאוּ, וְלֹא זָר...

ה וְזֶה הוּא שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּתְחִלַּת נְבוּאָתוֹ, בְּעֵת שֶׁנָּתַן לוֹ הָאוֹתוֹת לַעֲשׂוֹתָן בְּמִצְרַיִם, וְאָמַר לוֹ "וְשָׁמְעוּ, לְקֹלֶךָ" (שמות ג,יח): יָדַע מֹשֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁהַמַּאֲמִין עַל פִּי הָאוֹתוֹת, יֵּשׁ בְּלִבּוֹ דֹּפִי וּמְהַרְהֵר וּמְחַשֵּׁב, וְהָיָה נִשְׁמָט מִלֵּילֵךְ, וְאָמַר "וְהֵן לֹא-יַאֲמִינוּ לִי" (שמות ד,א)--עַד שֶׁהוֹדִיעוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאֵלּוּ הָאוֹתוֹת אֵינָן אֵלָא עַד שֶׁיֵּצְאוּ מִמִּצְרַיִם; וְאַחַר שֶׁיֵּצְאוּ וְיַעַמְדוּ עַל הָהָר הַזֶּה, יִסְתַּלַק הַהִרְהוּר שֶׁמְּהַרְהֲרִין אַחֲרֶיךָ, שֶׁאֲנִי נוֹתֵן לָךְ כָּאן אוֹת שֶׁיֵּדְעוּ שֶׁאֲנִי שְׁלַחְתִּיךָ בֶּאֱמֶת מִבַּתְּחִלָּה, וְלֹא יִשָּׁאֵר בְּלִבָּן הִרְהוּר. וְהוּא שֶׁהַכָּתוּב אוֹמֵר " וְזֶה-לְּךָ הָאוֹת, כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ: בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת-הָעָם, מִמִּצְרַיִם, תַּעַבְדוּן אֶת-הָאֱלֹהִים, עַל הָהָר הַזֶּה" (שמות ג,יב).

כלומר, לפי פורת, הרמב"ם קורא את הפסוק כך: וְזֶה-לְּךָ הָאוֹת (שבו יוכח לבנ"י), כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ (ולא אתה בכוחות עצמך עשית את הניסים) בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת-הָעָם מִמִּצְרַיִם, תַּעַבְדוּן אֶת-הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה (ושם, במעמד הר סיני, תהיה לכולם התגלות בלתי אמצעית). חנן פורת מוסיף, שמשה העניו מכל אדם, אמנם הוציא את ישראל, אך בקשתו "מִי אָנֹכִי" נתמלאה בכך שאין פרשה בתורה על שמו, וכמו כן, למרבה הפלא, שמו איננו מוזכר בהגדה של פסח.