נחמיה ט

1 וביום עשרים וארבעה לחדש הזה נאספו בני-ישראל בצום ובשקים ואדמה עליהם. 2 ויבדלו זרע ישראל מכל בני נכר ויעמדו ויתודו על-חטאתיהם ועונות אבתיהם. 3 ויקומו על-עמדם ויקראו בספר תורת יהוה אלהיהם רבעית היום ורבעית מתודים ומשתחוים ליהוה אלהיהם.

4 ויקם על-מעלה הלוים ישוע ובני קדמיאל שבניה בני שרביה בני כנני ויזעקו בקול גדול אל-יהוה אלהיהם. 5 ויאמרו הלוים ישוע וקדמיאל בני חשבניה שרביה הודיה שבניה פתחיה קומו ברכו את-יהוה אלהיכם מן-העולם עד-העולם ויברכו שם כבודך ומרומם על-כל-ברכה ותהלה. 6 אתה-הוא יהוה לבדך את עשית את-השמים שמי השמים וכל-צבאם הארץ וכל-אשר עליה הימים וכל-אשר בהם ואתה מחיה את-כלם וצבא השמים לך משתחוים. 7 אתה-הוא יהוה האלהים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם. 8 ומצאת את-לבבו נאמן לפניך וכרות עמו הברית לתת את-ארץ הכנעני החתי האמרי והפרזי והיבוסי והגרגשי לתת לזרעו ותקם את-דבריך כי צדיק אתה. 9 ותרא את-עני אבתינו במצרים ואת-זעקתם שמעת על-ים-סוף. 10 ותתן אתת ומפתים בפרעה ובכל-עבדיו ובכל-עם ארצו כי ידעת כי הזידו עליהם ותעש-לך שם כהיום הזה. 11 והים בקעת לפניהם ויעברו בתוך-הים ביבשה ואת-רדפיהם השלכת במצולת כמו-אבן במים עזים. 12 ובעמוד ענן הנחיתם יומם ובעמוד אש לילה להאיר להם את-הדרך אשר ילכו-בה. 13 ועל הר-סיני ירדת ודבר עמהם משמים ותתן להם משפטים ישרים ותורות אמת חקים ומצות טובים. 14 ואת-שבת קדשך הודעת להם ומצוות וחקים ותורה צוית להם ביד משה עבדך. 15 ולחם משמים נתתה להם לרעבם ומים מסלע הוצאת להם לצמאם ותאמר להם לבוא לרשת את-הארץ אשר-נשאת את-ידך לתת להם. 16 והם ואבתינו הזידו ויקשו את-ערפם ולא שמעו אל-מצותיך. 17 וימאנו לשמע ולא-זכרו נפלאתיך אשר עשית עמהם ויקשו את-ערפם ויתנו-ראש לשוב לעבדתם במרים ואתה אלוה סליחות חנון ורחום ארך-אפים ורב-וחסד ולא עזבתם. 18 אף כי-עשו להם עגל מסכה ויאמרו זה אלהיך אשר העלך ממצרים ויעשו נאצות גדלות. 19 ואתה ברחמיך הרבים לא עזבתם במדבר את-עמוד הענן לא-סר מעליהם ביומם להנחתם בהדרך ואת-עמוד האש בלילה להאיר להם ואת-הדרך אשר ילכו-בה. 20 ורוחך הטובה נתת להשכילם ומנך לא-מנעת מפיהם ומים נתתה להם לצמאם. 21 וארבעים שנה כלכלתם במדבר לא חסרו שלמתיהם לא בלו ורגליהם לא בצקו. 22 ותתן להם ממלכות ועממים ותחלקם לפאה ויירשו את-ארץ סיחון ואת-ארץ מלך חשבון ואת-ארץ עוג מלך-הבשן. 23 ובניהם הרבית כככבי השמים ותביאם אל-הארץ אשר-אמרת לאבתיהם לבוא לרשת. 24 ויבאו הבנים ויירשו את-הארץ ותכנע לפניהם את-ישבי הארץ הכנענים ותתנם בידם ואת-מלכיהם ואת-עממי הארץ לעשות בהם כרצונם. 25 וילכדו ערים בצרות ואדמה שמנה ויירשו בתים מלאים-כל-טוב ברות חצובים כרמים וזיתים ועץ מאכל לרב ויאכלו וישבעו וישמינו ויתעדנו בטובך הגדול. 26 וימרו וימרדו בך וישלכו את-תורתך אחרי גום ואת-נביאיך הרגו אשר-העידו בם להשיבם אליך ויעשו נאצות גדולת. 27 ותתנם ביד צריהם ויצרו להם ובעת צרתם יצעקו אליך ואתה משמים תשמע וכרחמיך הרבים תתן להם מושיעים ויושיעום מיד צריהם. 28 וכנוח להם ישובו לעשות רע לפניך ותעזבם ביד איביהם וירדו בהם וישובו ויזעקוך ואתה משמים תשמע ותצילם כרחמיך רבות עתים. 29 ותעד בהם להשיבם אל-תורתך והמה הזידו ולא-שמעו למצותיך ובמשפטיך חטאו-בם אשר-יעשה אדם וחיה בהם ויתנו כתף סוררת וערפם הקשו ולא שמעו. 30 ותמשך עליהם שנים רבות ותעד בם ברוחך ביד-נביאיך ולא האזינו ותתנם ביד עמי הארצת. 31 וברחמיך הרבים לא-עשיתם כלה ולא עזבתם כי אל-חנון ורחום אתה. 32 ועתה אלהינו האל הגדול הגבור והנורא שומר הברית והחסד אל-ימעט לפניך את כל-התלאה אשר-מצאתנו למלכינו לשרינו ולכהנינו ולנביאנו ולאבתינו ולכל-עמך מימי מלכי אשור עד היום הזה. 33 ואתה צדיק על כל-הבא עלינו כי-אמת עשית ואנחנו הרשענו. 34 ואת-מלכינו שרינו כהנינו ואבתינו לא עשו תורתך ולא הקשיבו אל-מצותיך ולעדותיך אשר העידת בהם. 35 והם במלכותם ובטובך הרב אשר-נתת להם ובארץ הרחבה והשמנה אשר-נתת לפניהם לא עבדוך ולא-שבו ממעלליהם הרעים. 36 הנה אנחנו היום עבדים והארץ אשר-נתתה לאבתינו לאכל את-פריה ואת-טובה הנה אנחנו עבדים עליה. 37 ותבואתה מרבה למלכים אשר-נתתה עלינו בחטאותינו ועל גויתינו משלים ובבהמתנו כרצונם ובצרה גדולה אנחנו.