קוד: מקרא קודש= בתנ"ך
סוג: הגדרה
מאת: אראל
אל:
השבת וחגי התורה נקראים "מקראי קדש", למשל ב
שמות יב16: "וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם; אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ, הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם
"., וגם ב
ויקרא כג2-3: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם
מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי; שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן
מִקְרָא קֹדֶשׁ, כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לה' בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם
". מהי המשמעות המעשית של ביטוי זה? כמה פירושים:
1. "
מקרא - שם דבר, קרא אותו
קודש
"
(רש"י).
מקרא עניינו
קריאה והכרזה. והמשמעות המעשית - צריך לקרוא ולהכריז שהחג מקודש:
קידוּש: אין חובה מן התורה לעשות "קידוש" על יין דווקא, אך חובה מן התורה לעשות קידוש בדברים, כלומר - לקרוא ולהכריז בדברים שהיום (שבת או חג) הוא מקודש לה';
אוכל ובגדים(כדברי רש"י שם): כשאדם סועד סעודה חגיגית ולובש בגדים חגיגיים לכבוד השבת/החג, הוא מכריז בכך שהיום מקודש ושונה משאר הימים.
2. "אחרי ראותנו "חודש ושבת קרוא מקרא"
(ישעיהו א13), בלא מילת קודש, נראה כי
מקרא עניינו אסיפת העם לחוג חג,
ומקרא קודש ענינו חגיגה ואסיפה של קדושה, כלומר לכבוד הא-ל; ושורש
קרוא מורה לפעמים אסיפה, כמו "אשר ייקרא עליו מלוא רועים"
(ישעיהו לא4), כי אסיפת העם תהיה בקריאה, וכן שורש צעק וזעק (שהוראתם קרובה להוראת שורש קרא) נאמר על אסיפת בני אדם, כמו "ויזעק ברק" (שופטים ד10), "ויצעק סיסרא" (שופטים ד13), "וייצעקו העם אחרי שאול" (שמואל א יג4)
"
(שד"ל).
ומדוע יש להתאסף ולהתכנס דווקא בשבתות וחגים? "כשעמדנו למרגלות הר סיני – המטרה של יציאת מצרים (ראו שמות ג:יב) – ה' הבטיח לנו שאם נשמור את בריתו, נהפוך להיות
"
(הרב יצחק עת-שלום).
גוי
קדוש
. ישנם שני מרכיבים נפרדים בנוסחה זו:
גוי = אומה, כלומר ציבור אנשים בעלי מטרה משותפת דאגה זה לזה וערבות הדדית;
קדושה = בכך שהדבר המשותף אליו מכוונת הקבוצה הוא תכלית קדושה. סדר זה הוא משמעותי והכרחי: אנו חייבים להשיג אחדות לפני המעבר של הקבוצה לעולם של קדושה. רק לאחר השגת מטרה כפולה זו, ניתן לבנות את המשכן ולתת לה' להשרות את שכינתו בקרבנו – שיא היותנו גוי קדוש
. דבר זה מסביר מדוע כל אחד מהימים מכונה –
מקרא קודש. המילה
מקרא משמשת בהקשר נוסף בלבד (לבד משמות יב' – פסח, הפרשה שלנו וה"רשימה" הנוספת בספר במדבר פרק כח') – בספר במדבר י2. ה' מצווה את משה לעשות שתי חצוצרות כסף אשר ישמשו
למקרא העדה
– לכנס את העם.
מקרא קודש,
אם כן, הוא כינוס לשם מטרה קדושה. במילים אחרות, קרא קודש הוא בעצם הגשמת האידיאל של גוי קדוש - קבוצה המתכנסת לשם מטרה קדושה
והמשמעות המעשית - להתאסף למטרות של קדושה בשבתות וחגים:
3.
מקרא קודש יכול להיות גם קריאת טקסט קדוש ברוב עם, כמו ב
נחמיה ח18: "וַיִּקְרָא בְּסֵפֶר תּוֹרַת הָאֱלֹהִים יוֹם בְּיוֹם, מִן הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן עַד הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן; וַיַּעֲשׂוּ חָג שִׁבְעַת יָמִים, וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת כַּמִּשְׁפָּט
" (יצחק דבירה). אמנם לא נזכר בתורה איזה טקסט בדיוק יש לקרוא.