קוד: עירום= בתנ"ך
סוג: כלל
מאת: אראל
אל:
מהי התלבושת הרצויה על-פי התנ"ך?
יש מקורות שבהם נראה שעירום הוא דבר רע ולבוש הוא דבר טוב וחשוב בעיני ה':
וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל מִזְבְּחִי; אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְך עָלָיו": אסור להיות עירום סמוך למזבח ה'.
וַעֲשֵׂה לָהֶם מִכְנְסֵי בָד, לְכַסּוֹת בְּשַׂר עֶרְוָה; מִמָּתְנַיִם וְעַד יְרֵכַיִם יִהְיוּ": כהני ה' צריכים לכסות את ערוותם.
...וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ; וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר...": כשנמצאים במחנה המלחמה, שארון ה' נמצא בו, יש להיזהר מדברי ערווה.
שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ, שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד: בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו, וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו, וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף": המלאכים, העומדים לפני ה', מכסים את עצמם בכנפיהם.
וְאִישׁ אֶחָד בְּתוֹכָם לָבֻשׁ בַּדִּים"; דניאל י5: "
וָאֶשָּׂא אֶת עֵינַי וָאֵרֶא, וְהִנֵּה אִישׁ אֶחָד לָבוּשׁ בַּדִּים; וּמָתְנָיו חֲגֻרִים בְּכֶתֶם אוּפָז" המלאך הראשי בחזון יחזקאל ובחזון דניאל לבוש בגדי-בד.
אך יש מקורות שמהם נראה שעירום הוא דבר טוב, ודווקא ריבוי בגדים הוא דבר רע:
מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה?!".
וַיִּפְשַׁט גַּם-הוּא בְּגָדָיו וַיִּתְנַבֵּא גַם-הוּא לִפְנֵי שְׁמוּאֵל וַיִּפֹּל עָרֹם כָּל-הַיּוֹם הַהוּא וְכָל-הַלָּיְלָה, עַל-כֵּן יֹאמְרוּ הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִיאִם"
וַיֹּאמֶר ה', יַעַן כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן, וַתֵּלַכְנָה נְטוּיוֹת גָּרוֹן, וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם; הָלוֹךְ וְטָפֹף תֵּלַכְנָה, וּבְרַגְלֵיהֶם תְּעַכַּסְנָה. וְשִׂפַּח ד' קָדְקֹד בְּנוֹת צִיּוֹן; וה', פָּתְהֵן יְעָרֶה. בַּיּוֹם הַהוּא יָסִיר ד', אֵת תִּפְאֶרֶת הָעֲכָסִים וְהַשְּׁבִיסִים--וְהַשַּׂהֲרֹנִים. הַנְּטִפוֹת וְהַשֵּׁירוֹת, וְהָרְעָלוֹת. הַפְּאֵרִים וְהַצְּעָדוֹת וְהַקִּשֻּׁרִים, וּבָתֵּי הַנֶּפֶשׁ וְהַלְּחָשִׁים. הַטַּבָּעוֹת, וְנִזְמֵי הָאָף. הַמַּחֲלָצוֹת, וְהַמַּעֲטָפוֹת, וְהַמִּטְפָּחוֹת, וְהָחֲרִיטִים. וְהַגִּלְיֹנִים, וְהַסְּדִינִים, וְהַצְּנִיפוֹת, וְהָרְדִידִים. וְהָיָה תַחַת בֹּשֶׂם מַק יִהְיֶה, וְתַחַת חֲגוֹרָה נִקְפָּה וְתַחַת מַעֲשֶׂה מִקְשֶׁה קָרְחָה, וְתַחַת פְּתִיגִיל, מַחֲגֹרֶת שָׂק: כִּי-תַחַת, יֹפִי". מעניין, שבקטע זה נזכרים כמה בגדים שבימינו מהווים סמל לצניעות - שביסים, רעלות ומטפחות!
נָשִׁים שַׁאֲנַנּוֹת - קֹמְנָה, שְׁמַעְנָה קוֹלִי! בָּנוֹת בֹּטְחוֹת - הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי! יָמִים עַל-שָׁנָה תִּרְגַּזְנָה, בֹּטְחוֹת; כִּי כָּלָה בָצִיר, אֹסֶף בְּלִי יָבוֹא. חִרְדוּ, שַׁאֲנַנּוֹת! רְגָזָה, בֹּטְחוֹת! פְּשֹׁטָה וְעֹרָה וַחֲגוֹרָה עַל-חֲלָצָיִם! עַל-שָׁדַיִם סֹפְדִים; עַל-שְׂדֵי-חֶמֶד, עַל-גֶּפֶן פֹּרִיָּה" -
וַיֹּאמֶר ה': כַּאֲשֶׁר הָלַךְ עַבְדִּי יְשַׁעְיָהוּ עָרוֹם וְיָחֵף--שָׁלֹשׁ שָׁנִים אוֹת וּמוֹפֵת, עַל-מִצְרַיִם וְעַל-כּוּשׁ. כֵּן יִנְהַג מֶלֶךְ-אַשּׁוּר אֶת-שְׁבִי מִצְרַיִם וְאֶת-גָּלוּת כּוּשׁ, נְעָרִים וּזְקֵנִים--עָרוֹם וְיָחֵף; וַחֲשׂוּפַי שֵׁת, עֶרְוַת מִצְרָיִם"!
פֶּן-אַפְשִׁיטֶנָּה עֲרֻמָּה - וְהִצַּגְתִּיהָ כְּיוֹם הִוָּלְדָהּ".
אז מה עדיף להיות - עירום או לבוש?
ה' יכל לברוא את כל העולם ברגע אחד, אך מסיבות השמורות עמו הוא החליט לברוא את העולם בהדרגה - מהפשוט אל המורכב - כפי שמתואר בבראשית א: אנרגיה - חומר - צמחים - דגים - עופות - יונקים - אדם.
בפרק א מתוארת בריאת האדם באופן כללי, אך גם האדם נברא בהדרגה, והשלבים מפורטים בבראשית ב: קודם נברא האיש ואחר-כך האישה (שהיא עדינה ומורכבת יותר), ובסוף הפרשה נאמר,
בראשית ג21: "וַיַּעַשׂ ה' אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר, וַיַּלְבִּשֵׁם
" (פירוט). לפי זה נראה, שהלבשת האדם ואשתו היא השלב האחרון והמתקדם ביותר בבריאה; האדם אמור להיות לבוש ומכוסה, כמו המלאכים.
בין השלב של בריאת 'האדם העירום' לבריאת 'האדם הלבוש' חלפו כמה שעות, בשעות אלה האדם ואשתו 'הספיקו' לחטוא ולאכול מ"עץ הדעת טוב ורע
", ונעשו "כאלהים יודעי טוב ורע
", כלומר הם פתאום ידעו מהו המצב ה"טוב
" שאליו צריכה הבריאה להגיע (לאחר השלמת הבריאה של כל יום ויום נאמר "וירא אלהים כי טוב
"). מאחר שבאותו רגע הבריאה עדיין לא נשלמה (כי הם עדיין לא היו לבושים), הם התביישו בכך, לא חיכו לה', וניסו להשלים את מעשה הבריאה בעצמם, בכך שעשו להם חגורות מעלי-תאנה; ראו
וידעו כי עירומים הם.
ה' כעס על האדם, לא על כך שהתלבש, אלא על כך שהתערב במעשה הבריאה. אך לאחר מכן ה' המשיך את מעשה הבריאה לפי התכנון המקורי, ועשה לאדם ולאשתו כתנות עור.
לפי זה, הלבוש הרצוי לאדם רגיל הוא כותנות עור - כותנות פשוטות, שמכסות את העור. מי שלובש פחות מזה - משפיל את עצמו, בניגוד לכוונת ה' בבריאה; ומי שלובש יותר מזה - מפאר את עצמו, וגם זה בניגוד לכוונת ה' בבריאה.
לכלל זה יש שני יוצאים מן הכלל:
הכהנים, שמשרתים לפני ה', צריכים ללבוש בגדים מפוארים, שמות כח40: "וְלִבְנֵי אַהֲרֹן תַּעֲשֶׂה כֻתֳּנֹת, וְעָשִׂיתָ לָהֶם אַבְנֵטִים; וּמִגְבָּעוֹת תַּעֲשֶׂה לָהֶם,
לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת
", כי התפארת של הכהנים היא לכבוד ה'.
וייתכן שגם מלך ישראל, שנמשח ע"י נביא ה' לשלוט בעמו, צריך ללבוש בגדים מפוארים,
משלי לא22: "מַרְבַדִּים עָשְׂתָה לָּהּ, שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁהּ
" (פירוט).
כשאדם מכבד את עצמו ומתגאה יותר מדי, ה' משפיל אותו ע"י הורדת בגדיו, והחזרתו למצב של "האדם העירום"; כך ניתן להסביר את רוב הפסוקים שנזכרו למעלה בקשר לעירום; ראו עירום כמשל.
נווד[נכתב ב: 21:53:46 07.11.2004]