האם אישה צריכה ללבוש בגדים מפוארים?

קוד: ביאור:משלי לא22 בתנ"ך

סוג: מניעים1

מאת: אראל (הגהה: יעל)

אל:

משלי לא22: "מַרְבַדִּים עָשְׂתָה לָּהּ, שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁהּ"

היא עושה לה שתי שכבות של מרבדים כדי לרפד את הרצפה וקירות הבית;   היא עושה לה במו ידיה תלבושת של שש (פשתן משובח) וארגמן.

הקבלות

הפסוק לכאורה משבח את אשת החיל על כך שהיא לובשת בגדים מפוארים העשויים  שש וארגמן. אולם האם זה באמת שבח? הרי בבגדים מפוארים מדי יש חשש גאווה. גם הנביא ישעיהו הוכיח את הנשים שלבשו בגדים מפוארים מדי (ישעיהו ג18-23): "בַּיּוֹם הַהוּא יָסִיר ד' אֵת תִּפְאֶרֶת הָעֲכָסִים וְהַשְּׁבִיסִים וְהַשַּׂהֲרֹנִים. הַנְּטִיפוֹת וְהַשֵּׁירוֹת וְהָרְעָלוֹת. הַפְּאֵרִים וְהַצְּעָדוֹת וְהַקִּשֻּׁרִים וּבָתֵּי הַנֶּפֶשׁ וְהַלְּחָשִׁים. הַטַּבָּעוֹת וְנִזְמֵי הָאָף. הַמַּחֲלָצוֹת וְהַמַּעֲטָפוֹת וְהַמִּטְפָּחוֹת וְהָחֲרִיטִים. וְהַגִּלְיֹנִים וְהַסְּדִינִים וְהַצְּנִיפוֹת וְהָרְדִידִים"! שני הסברים:

1. השבח אינו על שהיא לובשת בגדי שש וארגמן, אלא על שהיא עשתה אותם בעצמה: "Made by her own hands was the coverlet on her bed, the clothes of lawn and purple that she wears" (תרגום רונאלד קנוקס). זאת, למרות שהבגדים האלה עשויים מבד עדין הדורש עבודת-יד קשה (גם בימינו, בגדים עדינים ומפוארים נעשים בעבודת-יד ולא בייצור תעשייתי).

ומדוע בכלל היא צריכה בגדי שש וארגמן? מדוע לא לקנות בגדים זולים מיד שניה? - אולי כי היא מלכה (היא אמו של המלך - משלי לא1), ולכן חייבת ללבוש בגדים מפוארים ו"ייצוגיים" מתוקף תפקידה ומקומה בארמון, אסתר ד2: "כִּי אֵין לָבוֹא אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ שָׂק" (פירוט).

אשת חיל, גם כשהיא מגיעה למעמד גבוה, המחייב אותה ללבוש בגדי פאר, נשארת צנועה וענווה, ותופרת את בגדיה בעצמה.

2. וייתכן שהשש והארגמן, בנוסף ל" שנים " שנזכרו בפסוק הקודם, רומזים לחומרים שמהם נעשו המשכן ובגדי הכהונה, גם-כן על-ידי נשים, שמות לה25: "וְכָל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב בְּיָדֶיהָ טָווּ, וַיָּבִיאוּ מַטְוֶה אֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן אֶת תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וְאֶת הַשֵּׁשׁ". אשת חיל עושה בגדי שש וארגמן, לא כדי להתפאר אלא כדי לזכור ולהזכיר את המשכן.

מרבדים נזכרים בספר משלי גם בהקשר שלילי - בקשר לאישה הזונה, משלי ז16: "מַרְבַדִּים רָבַדְתִּי עַרְשִׂי, חֲטֻבוֹת אֵטוּן מִצְרָיִם" (פירוט).

תגובות

שלום הלוי: כל העניין הוא בזה ש היא "עשתה לה" ולא אחרים "עשו לה". אישה הדואגת לעשות בעצמה את בגדיה היא אישה צנועה ולא "בזבזנית" הקונה את בגדיה. היא עושה את בגדיה יפים, בכדי שהיא תהה יפה עבור בעלה ולא בהכרח עבור זרים. באופיה של האישה הוא להתייפות, להתקשט בתכשיטים וללבוש בגדים יפים. המטרה אצל רווקות הוא בכדי למצוא חן בעיני גבר שיקח אותה לאישה, ואצל אישה נשואה זה בכדי למצוא חן בעיני בעלה. לעומת נשים העובדות ומכינות את מלבושיהן בעצמן, אלו הקונות את בגדיהן עושות זאת למען הראווה, למען שחברותיה יראו אותה ביפיה ועושרה, ובזה אין כל צניעות.

יעל: בתקופת חיבור ספר משלי, יכול להיות שכשהאשה תפרה לעצמה בגדים זה הראה על חריצות, במקום לתת לתופרת, כי אז זו היתה מלאכה מקובלת של נשים. אבל היום, בניגוד לתגובה הקודמת, אני לא חושבת שיש איזשהו יתרון לאישה שתופרת את הבגדים שלה בעצמה. זה נראה בזבוז זמן, כשיש ייצור תעשייתי.

תגובות