הברכה הראשונה

קוד: הברכה הראשונה בתנ"ך

סוג: השלמה2

מאת: ע"פ שד"ל

אל: שיעור נח"ת חיפה נ"ג

[ע"פ שד"ל]

ארור האיש... (דברים כז)

1. בדברים כז 04 ציווה משה את בני ישראל לקיים טקס מיוחד לאחר שייכנסו לארץ: "והיה בעברכם את הירדן, תקימו את האבנים האלה, אשר אנוכי מצווה אתכם היום, בהר עיבל; ושדת אותם בשיד. ובנית שם מזבח לה' אלוהיך; מזבח אבנים, לא תניף עליהם ברזל. אבנים שלמות תבנה את מזבח ה' אלוהיך; והעלית עליו עולות לה' אלוהיך. וזבחת שלמים, ואכלת שם; ושמחת לפני ה' אלהיך. וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת - באר היטב."
2. המשך הטקס מתואר בהמשך הפרק (כז 11): "ויצו משה את העם ביום ההוא לאמור: אלה יעמדו לברך את העם על הר גריזים בעוברכם את הירדן: שמעון ולוי ויהודה ויששכר ויוסף ובנימין. ואלה יעמדו על הקללה בהר עיבל: ראובן גד ואשר וזבולון דן ונפתלי."
   עד כאן הכל ברור: בנ"י צריכים לבנות מזבח בהר עיבל, לעשות שם חגיגה גדולה לפני ה', לכתוב את התורה על האבנים ואז להתחלק לשני חצאים - 6 שבטים יעמדו לברך את העם על הר גריזים, ו6 השבטים האחרים יעמדו על הקללה בהר עיבל.
3. אבל המשך הטקס (כז 14) כבר הרבה פחות ברור: "וענו הלויים, ואמרו אל כל איש ישראל קול רם:
   • 'ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה תועבת ה', מעשה ידי חרש - ושם בסתר!'; וענו כל העם ואמרו 'אמן'.
   • 'ארור מקלה אביו ואימו!'; ואמר כל העם 'אמן'.
   • 'ארור מסיג גבול ריעהו!'; ואמר כל העם 'אמן'.
   • 'ארור משגה עיוור בדרך!'; ואמר כל העם 'אמן'.
   • 'ארור מטה משפט גר יתום ואלמנה!'; ואמר כל העם 'אמן'.
   • 'ארור שוכב עם אשת אביו - כי גילה כנף אביו!'; ואמר כל העם 'אמן'.
   • 'ארור שוכב עם כל בהמה!'; ואמר כל העם 'אמן'.
   • 'ארור שוכב עם אחותו - בת אביו או בת אימו!'; ואמר כל העם 'אמן'.
   • 'ארור שוכב עם חותנתו!'; ואמר כל העם 'אמן'.
   • 'ארור מכה ריעהו בסתר!'; ואמר כל העם 'אמן'.
   • 'ארור לוקח שוחד, להכות נפש דם נקי!'; ואמר כל העם 'אמן'.
   • 'ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת - לעשות אותם!'; ואמר כל העם 'אמן'."
   משה מצווה את הלויים שיקללו 11 קללות, על 11 עבירות שונות. לא ברור למה נבחרו דווקא העבירות האלו. לא ברור גם למה דווקא הלויים צריכים לקלל - הרי לפי הקטע הקודם (סעיף 2 למעלה) שבט לוי הוא אחד מהשבטים שצריכים לברך!
4. בהמשך (כח1 - כח14) נאמר: "והיה, אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך, לשמור לעשות את כל מצוותיו, אשר אנוכי מצווך היום - ונתנך ה' אלהיך עליון על כל גויי הארץ. ובאו עליך כל הברכות האלה, והשיגוך; כי תשמע בקול ה' אלוהיך...": נראה שהקטע הזה הוא הברכה שצריכים 6 השבטים הראשונים (מסעיף 2) לברך את ישראל. בהמשך (כח15-כח69) נאמר: "והיה, אם לא תשמע בקול ה' אלהיך, לשמור לעשות את כל מצוותיו וחוקותיו אשר אנוכי מצווך היום - ובאו עליך כל הקללות האלה, והשיגוך...": נראה שהקטע הזה הוא הקללה שצריכים 6 השבטים האחרים (מסעיף 2) לקלל את ישראל. לפי זה, שוב לא ברור למה הקטע של סעיף 3 'תקוע' לפני הברכה - הרי הוא שייך לקללה!

העם ישראל (יהושע ח)

כדי לענות לשאלות, נראה איך פירשו את הפסוקים שקראנו עכשיו האנשים שחיו בדור הבא - אותם אנשים שעברו את הירדן והיו צריכים לקיים את המצוות הנ"ל.

יהושע ח 30: "

1. אז יבנה יהושוע מזבח לה' אלהי ישראל, בהר עיבל; כאשר ציווה משה עבד ה' את בני ישראל, ככתוב בספר תורת משה - מזבח אבנים שלמות, אשר לא הניף עליהן ברזל; ויעלו עליו עולות לה', ויזבחו שלמים. ויכתוב שם, על האבנים, את משנה תורת משה, אשר כתב לפני בני ישראל.
2. וכל ישראל וזקניו ושוטרים ושופטיו עומדים מזה ומזה לארון נגד הכוהנים הלויים נושאי ארון ברית ה', כגר כאזרח - חציו אל מול הר גריזים, והחציו אל מול הר עיבל;
3. כאשר ציווה משה עבד ה', לברך את העם ישראל בראשונה.
4. ואחרי כן קרא את כל דברי התורה, הברכה והקללה - ככל הכתוב בספר התורה.

עכשיו נבדוק את ההתאמה בין הביצוע לציווי:

1. סעיף 1 בביצוע מתאים לסעיף 1 בציווי: יהושע בנה מזבח בהר עיבל, עשו חגיגה לפני ה' וכתבו את התורה על האבנים.
2. סעיף 2 בביצוע מתאים לסעיף 2 בציווי: בני ישראל התחלקו לשני חצאים - חצי אל מול הר גריזים וחצי אל מול הר עיבל { בציווי נאמר שהם צריכים להיות על ההרים ולא אל מול ההרים; להסבר השינוי הזה ע' במאמר ' ההרים רקדו כאילים ' }.
3. לסעיף 3 נתייחס בהמשך.
4. סעיף 4 בביצוע מתאים לסעיף 4 בציווי: קראו את הברכה והקללה הכתובות בתורה.

ובכן, כל הסעיפים מתאימים חוץ מסעיף 3. במקום הרשימה הארוכה של "ארור האיש..." כתוב "לברך את העם ישראל בראשונה". איך הפכה הקללה לברכה?!

כדי לענות על כל השאלות נשים לב לפרט אחד קטן בפסוק הנ"ל. לא כתוב בו "לברך את ישראל" אלא "לברך את העם ישראל". כלומר, הפסוק מדגיש שהברכה מכוונת לעם - ולא ליחידים. קללה ליחידים יכולה להיות ברכה לעם.

כי הברכות והקללות שמובטחות לעם ישראל תלויות במעשים של כלל העם: אם העם ילך לפי חוקי התורה הוא יזכה לברכות, ואם יעבור על חוקי התורה - הוא יסבול מהקללות. כשאנשים יחידים עוברים על חוקי התורה - שאר העם צריך לשפוט אותם ולהעניש אותם (באמצעות בתי-הדין), ואם לא ישפוט אותם - האחריות תחול על כל העם (ע' יהושע כב20).

אבל מה קורה כאשר אדם חוטא בסתר? מצד אחד - אי אפשר לתפוס אותו ולהעניש אותו, כי אין מספיק עדים. ומצד שני - אדם כזה עלול להקים 'מחתרת' שתלך ותגדל, ובסופו של דבר תהרוס את כל קיום התורה בעם ישראל!

הפתרון לזה הוא הברכה הראשונה. הברכה הראשונה שמובטחת לעם ישראל היא - שה' יקלל ויעניש את אותם אנשים החוטאים בסתר. הפסוקים מדגישים פעמיים שהכוונה לעבירות שנעשות בסתר: "ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה תועבת ה', מעשה ידי חרש - ושם בסתר!", "ארור מכה ריעהו בסתר!", וגם שאר ה"ארור"ים מתייחסים לעבירות שמקובל לעשותם בסתר (וכן פירש ראב"ע). ה"ארור" האחרון "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת - לעשות אותם!" לא מתייחס לאדם שעובר עבירה, אלא לאדם שאינו מקיים מצוות-עשה, שהוא חטא שבדרך-כלל הרבה יותר קל להסתיר (כי אין בו מעשה).

פירוט נוסף בנושא זה ניתן למצוא במאמר ספות הרוה את הצמאה.