את נושא השיעור אני מפחד להגיד

קוד: את נושא השיעור אני מפחד להגיד בתנ"ך

סוג: כלל

מאת: עמוס

אל: שיעור נח"ת שבת ס'

"איך נפלו גיבורים", איך?!

במדבר י"ג א' - י"ד ל"ט

"כלם אנשים ראשי בני ישראל המה" [1] , כך כתוב.

ואומר רש"י: "כל אנשים שבמקרא לשון חשיבות".

1) כיצד ייתכן שאנשים כל כך חשובים יוציאו דבה על ארצנו הקדושה?

  • יש מסבירים שזה עניין של כבוד - שהם רצו להיות המנהיגים, ובארץ תבוטל מנהיגותם. (אבל קודם כל - מי אומר שהם בכלל יפסיקו להיות מנהיגים, וגם זה מעמיד אותם במצב נחות מאד).

  • יש אומרים (שפת אמת) שהם ידעו שבארץ כיוון שיתחילו לעבוד תהיה להם ירידה רוחנית, אבל גם הסבר זה הוא קשה - כי מי אמר להם להתחיל לעשות חשבונות, אמרו להם משהו שיבצעו אותו. ואם זו רק טעות, למה שימותו על כך?!

    2) ועוד מדוע העם נענשים? הרי זו אך ורק אשמת המרגלים. נתאר לעצמנו מציאות שבו עשרה אנשים אומרים דבר אחד ושניים אומרים דבר אחר למי לנו להאמין. גם התורה אמרה "אחרי רבים להטות" [2] , מה זה אשמתם.

    3) "וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה במגפה לפני ה' " [3] מגפה ל10- אנשים?! מדוע לא מתו באש שיצאה מן השמים או מה שהוא כזה?

    חטא המרגלים נזכר שוב בספר דברים

    דברים א' כ"ב - מ"א

    4) "גם בי התאנף ה' בגללכם לאמר גם אתה לא תבוא שמה" [4] ילד קטן! קודם כל זו אשמתו שלו ולא אשמת העם (אחרי הכל הוא זה שהכה בסלע או כעס על העם או ההסברים האחרים). וחוץ מזה - מה הקשר לכאן?! [5]

    5) מדוע משה אומר שהמרגלים דברו רק דברים טובים [6] ולא מאשים אותם כלל, אלא רק את העם?

    שאלה צדדית: יזמתו של מי הייתה לשלוח מרגלים, של ה' (כמו שכתוב בבמדבר) או של העם (כמו שכתוב בדברים)?

    תשובה צדדית: ה' אמר למשה לשלח מרגלים רק כדי להראות שהיא טובה "שלח לך [7] אנשים ויתרו את ארץ כנען" [8] , והעם רצה שהמרגלים גם יבדקו את עוצמת האנשים "ויחפרו לנו את הארץ [9] ", משה הסכים "וייטב בעיני הדבר" [10] - כלומר הסכמתי, כמו "וייטב לפני המלך" [11] .

    במדבר פרק כ' פסוקים א' - י"ג.

    6) מה היה כאן החטא של משה?

    א) הכה בסלע ב) כעס ג) תלה בעצמו

    7) 1) מדוע לא נתנה לו אפשרות לחזור בתשובה, ולתקן המעוות?

    8) 2) מה הקשר בין חטא משה לכך שלא יכנס לארץ?

    9) 3) מדוע לא סלח הקב"ה למשה למרות שהתחנן אליו? "ואתחנן אל ה' בעת ההוִא לאמר"

    ואומר המדרש "ומנין שהתפלל משה באותו הפרק חמש מאות וחמשה עשר פעמים שנאמר (דברים ג) ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר ואתחנן בגימטריא הכי הוי " [12]

    עד כאן שאלות...

    ואנסה לבאר הפסוקים על דרך בה יותרו השאלות כולן.

    אני רוצה להציע, שחטא המרגלים היה הפחד מהעם. הם פחדו שהעם יפגע בהם.

    המרגלים התחילו בתיאור הארץ והעם בדיוק כמו שנצטוו וגם יהושע וכלב היו בחלק הזה של תיאור הארץ, כמו שכתוב "וישבו מתור הארץ מקץ ארבעים יום (ברור שמדובר בכל המרגלים) וילכו ויבאו אל משה ואל אהרן ואל כל עדת בני ישראל (כל המרגלים)... וישיבו אתם דבר ואת כל העדה ויראום את פרי הארץ (גם כל המרגלים)... ויספרו לו ויאמרו באנו אל הארץ אשר שלחתנו, וגם זבת חלב ודבש הוִא וזה פריה (מסתבר שגם כל המרגלים) אפס כי עז העם היושב בארץ והערים בצרות גדלת מאד וגם ילדי הענק ראינו שם עמלק יושב בארץ הנגב והחתי והיבוסי והאמרי יושב בהר והכנעני יושב על הים ועל יד הירדן (אין סיבה להגיד שלא כל המרגלים)" [13] .

    ואז, כיוון ששמעו העם שהאנשים שם חזקים העם מתרעם קוצף וכועס וצועק על משה, מייד כלב (לכאורהב נציג המרגלים - שבט יהודה) מנסה להרגיע את העם "אל משה" ואומר להם "עלה נעלה וירשנו אתה כי יכול נוכל לה" [14] . כיוון שהעם שומע שגם המרגלים לא אתם בכעסם נגד משה, אלא מצדיקים אותו ורוצים להלחם למרות שהם חושבים שהם הולכים למות, העם מפנה את כעסם אל המרגלים ורוצה לפגוע בהם. ואז יתר המרגלים מִפּחד מהעם ובנסיון להרחיק את העם מעליהם "והאנשים אשר עלו עמו אמרו לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו" ומתחילים לשקר "ויציאו דבת הארץ אשר תרו אתה אל בני ישראל לאמר הארץ אשר עברנו בה לתור אתה ארץ אכלת יושביה הוִא וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מדות ושם ראינו את הנפילים בני ענק מן הנפלים ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם".

    והעם ממשיכים בצעקותיהם, ומפנים אתם במיוחד לכלב שאמר קודם שבכל זאת הם יכנסו לארץ.

    ואז גם יהושע מצטרף ולמרות כעסם של העם ולמרות שהוא וכלב ידעו שהעם יכעס עוד יותר למשמע דבריהם, הם משבחים את הארץ "ויאמרו אל כל עדת בני ישראל לאמר הארץ אשר עברנו בה לתור אתה טובה הארץ מאד מאד אם חפץ בנו ה' והביא אתנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו ארץ אשר הוִא זבת חלב ודבש אך בה' אל תמרדו ואתם אל תיראו את עם הארץ כי לחמנו הם סר צלם מעליהם וה' אתנו אל תיראם".

    ואז... "ויאמרו כל העדה לרגום אתם באבנים" [15] .

    חטא המרגלים היה שפחדו מהעם, ומי שמפחד מהעם לא זוכה להנהיגו, לכן המרגלים מתו במגפה יחד עם המסיתים הרבים מהעם. "שום תשים" שתהא אימתו עליך ולא אימתך עליו!

    עכשיו לשאלה הרביעית ששאלנו - מדוע משה מאשים את העם בכך שהוא לא נכנס לארץ? ומה הקשר לחטא המרגלים?

    התשובה היא שגם משה פחד מהעם, והיה צריך להצטרף אל יהושע וכלב ולהגיד טוב על הארץ - אבל הוא פחד. כמו שאומר רש"י על הפסוק "ויאמרו כל העדה לרגום אתם באבנים" - "את יהושע וכלב", ומסביר השפתי חכמים "לא את משה ואהרן כי הם לא דברו כלום" [16] .

    משה היה צריך להצטרף אל יהושע וכלב אבל הוא לא עשה זאת, לכן כמו שאמרנו מנהיג שמפחד מהעם לא זוכה להנהיגו.

    אבל הרי אנו יודעים שמשה לא נכנס לארץ בגלל מי מריבה ולא בגלל ששתק במרגלים?

    התשובה לכך היא שאחרי שמשה חטא במרגלים הוא חזר בתשובה והתפלל לה' שיסלח לו, ואכן ה' סלח לו.

    ומה היה חטאו במי מריבה?

    לפני שאסביר את חטאו במי מריבה, אני רוצה להכניס לתמונה גם את אהרן.

    גם חטאו של אהרן בחטא העגל היה אותו החטא - שפחד מהעם.

    כמו שאומר המדרש שאהרן ראה שהעם הרג את חור ופחד שיהרגו אותו גם כן [17] , לכן בנה אהרן את העגל (במקום לההרג ולא לעבור). גם אם חור לא באמת נהרג - רואים שהמדרש מתייחס לעם כאילו הוא מסוגל היה להרוג את אהרן - לכן אהרן פחד.

    לכן הקב"ה רצה להרוג אותו אבל משה התפלל וה' סלח "ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההוִא" [18] ונתן הזדמנות שניה...

    כל העם צועדים אל משה וצועקים "מ-י-ם!" "תנו לנו מים!". משה ואהרן לא יודעים מה לעשות, אז הם בורחים אל אהל מועד ונופלים על פניהם. הקב"ה אומר להם להקהיל את העם לדבר אל הסלע והוא יתן מימיו. משה ואהרן יוצאים מאהל מועד, והעם ממשיכים להתנפל עליהם בצעקות "מ-י-ם! מ-י-ם!", הם רצים א-ל אחד הסלעים ומפחד רצים אל הסלע הלא נכון ואומרים [19] לו, לתת מימיו כמו שה' ציווה [20] . אבל המים לא יוצאים. הכעס בעם מתגבר וצועקים חזק יותר "מ-י-ם! מ-י-ם!", ואז משה מרב פחד מהעם (וכנראה בהסכמתו של אהרן) מכה את הסלע פעם אחת, ויצאים רק כמה טיפות כדי לרמוז לו שהוא טועה ושיפסיק [21] (וגם אם בתחילה זה לא היה בהסכמתו של אהרן - אהרן היה צריך להתערב כאן ולעצור אותו), אבל הפחד מהעם רק גובר גם מצד משה וגם מצד אהרן - ומשה מכה בסלע שנית!

    סימוכין לכך אפשר להביא מהמדרש:

    אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמוד יא ד"ה ואכחיד את שלשת

    "מתה מרים נסתלקה הבאר כדי שיכירו ישראל שבזכותה היה להם הבאר, והיו משה ואהרן בוכים מבפנים וישראל בוכים מבחוץ, ועד שש שעות לא ידע משה עד שנכנסו ישראל וא"ל עד מתי אתה יושב ובוכה. א"ל ולא אבכה על אחותי שמתה, א"ל בעוד שאתה בוכה על נפש אחת בכה על כולנו. א"ל למה? א"ל אין לנו מים לשתות. עמד מהארץ ויצא וראה הבאר בלא טיפת מים, התחיל לריב עמהם, א"ל ולא אמרתי לכם לא אוכל אנכי לבדי שאת אתכם, יש לכם שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים ושרי עשרות, נשיאים ושרים וזקנים גדולים, הם יתעסקו לכם. א"ל הכל עליך כי אתה הוא שהוצאתנו ממצרים והבאת אותנו אל המקום הרע הזה וכו', אם אתה נותן לנו מים מוטב ואם לאו הרי אנו סוקלין אותך. כששמע משה כך ברח מפניהם ונכנס לאהל מועד, א"ל הקב"ה משה מה יש לך? אמר לפניו רבש"ע בניך מבקשים לסקול אותי ולולא שברחתי כבר סקלוני... והיה משה הולך ראשון וכל העדה אחריו ולא היה יודע איזה סלע אמר להם הקב"ה ליתן להם מים ממנו. ראו ישראל סלע אחד מטיף ועמדו עליו, כיון שראה שעמדו עליו חזר לאחוריו וא"ל עד מתי אתה מושכנו, א"ל עד שאני מוציא לכם מים מן הסלע, א"ל תנו לנו מים ונשתה, א"ל עד מתי אתם מתרעמים וכי יש בריה בעולם שמתרעם נגד בוראו כמו שאתם מתרעמים עליו, מהסלע רוצה הקב"ה ליתן לכם מים. א"ל ישראל אתה נביא היית ורוענו במדבר ועתה אומר אינו יודע מאיזה סלע רוצה הקב"ה ליתן לכם מים. באותה שעה הקהיל אותם על סלע אחד שנאמר ויקהל משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע, ויאמר משה בלבו אם אני אומר לסלע יוציא מים ואינו מוציא נמצאיתי מתבייש לפני הקהל ויאמרו לי משה היכן היא חכמתך, באותה שעה אמר משה לישראל אתם יודעים שהקב"ה יכול לעשות לכם נס אלא שהעלים ממני שכיון שדעתו של אדם מגעת לא דעתו ולא חכמתו עומדת. וירם משה את מטהו והניחו על גבי הסלע ועשה עצמו כמו שמדבר עם ישראל שנאמר המן הסלע הזה נוציא לכם מים. התחיל הסלע מאליו להוציא מים, כיון שראה משה הגביה ידו והכה הסלע, שנאמר ויך את הסלע במטהו פעמים, כיון שלקה הוציא דם... אמר הקב"ה למשה למה הכית את הסלע, אמר לפניו כדי שיוציא מים, א"ל הקב"ה וכי אמרתי לך שתכה בו והלא בדבור אמרתי לך, שנאמר ודברתם אל הסלע. אמר משה דברתי ולא הוציא, א"ל הקב"ה אתה צוית לישראל בצדק תשפוט עמיתך, ואתה למה לא דנת את הסלע לצדקה?!"

    זהו! זו הפעם השניה שמשה ואהרן פוחדים מהעם!

    הם קבלו הזדמנות שניה - אבל נכשלו בה! [22] .

    וכמו שאמרנו - מנהיג שמפחד מהעם לא ראוי להנהיג אותו יותר. מנהיג צריך להנהיג, ולא לפחד. לכן מייד אומר להם ה' "יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם" [23] . ולאחר מכן אהרן מת, ולאחר זמן לא רב גם משה מת.

    ובזה הותרו השאלות מדוע הקב"ה לא סלח למשה אחרי שהתחנן אליו כל כך הרבה. ומה המידה כנגד המידה.

    אולי זה נשמע קצת מצחיק - פעם אחת ה' סולח ודווקא פעמיים לא?!

    הרמב"ם בהלכות תשובה אומר [24] :

    "ומה היא התשובה הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד שנאמר יעזוב רשע דרכו וגו', וכן יתנחם על שעבר שנאמר כי אחרי שובי נחמתי, ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם שנאמר ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו וגו', וצריך להתודות בשפתיו ולומר עניינות אלו שגמר בלבו."

    רואים אנו שחלק מהתשובה הוא שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם - ברגע שמשה אהרן ושאול חזרו לזה החטא, אז מסתבר שלמפרע תשובת לא הייתה מועילה ולא מגיע להם עוד להנהיג את העם.

    גם אצל שאול אנו רואים בדיוק את אותו המהלך, הוא פחד מהעם בפעם הראשונה, אבל עוד לא הועבר ממלכותו עד שחטא בפעם השנייה. הפעם הראשונה היא בגלגל, כידוע, ששאול לא חיכה לשמואל "כי ראיתי כי נפץ העם מעלי ואתה לא באת למועד הימים ופלשתים נאספים מכמש. ואמר עתה ירדו פלשתים אלי הגלגל ופני ה' לא חליתי ואתאפק ואעלה העלה" [25] .

    והפעם השניה היא בחטאו בעמלק, שחמל עם הצאן הבקר ואגג, ושם אומר שאול במפורש "אשר יראתי את העם ואשמע בקולם" [26] .

    אבל היכן אנו מוצאים אצל המרגלים שנתנה להם הזדמנות שניה?

    התשובה היא בפסוק שאולי עד עכשיו נראה לנו קצת לא שייך

    פרק י"ד פסוק לו - אחרי שהקב"ה אומר לעם שבגלל שלא רצו להכנס לארץ לא יכנסו, נאמר על המרגלים "והאנשים אשר לשח משה לתור את הארץ וישבו וילינו אליו את כל העדה להוציא דבה על הארץ" ורק אז כתוב "וימתו האנשים מוצאי דבת הארץ רעה במגפה לפני ה' " [27] ע' עוד במאמר "חטאים של מנהיגים" .

    אפשר לקשר את זה לימינו [28] אם אנחנו כל כך רוצים - ולהגיד שלמנהיגים אסור לפחד מהעם או משהו כזה.



    [1] במדבר י"ג ג

    [2] שמות כ"ג ב

    [3] במדבר י"ד לז

    [4] דברים א' לח

    [5] אומנם משה מזכיר את העובדה שהוא לא נכנס לארץ גם בדברים ד' כ"א ("וה' התאנף בי על דבריכם וישבע לבתלתי עברי את הירדן, ולבלתי בא אל הארץ הטובה אשר ה' א-להיך נתן לך נחלה"), אבל שם הוא אומר זאת רק בגלל שהוא רוצה להזהיר אותם לא לעבוד ע"ג בארץ.

    [6] "טובה הארץ אשר ה' א-להינו נותן לנו" (דברים א' כה).

    [7] על הפירוש לך להנאתך מקשה הראם מ"הגשם חלף הלך לו" (שה"ש ב' יא).

    [8] במדבר י"ג ב

    [9] דברים א' כב

    [10] דברים א' כג

    [11] נחמיה ב ו

    [12] דברים רבה פרשה יא ד"ה י א"ר יוחנן

    [13] במדבר י"ג כה-כט

    [14] סימוכין לכך שהעם כעס מאד אפשר לראות מהדרך בה מתאר המדרש את נסיונו של כלב להשתיק אותם:

    תלמוד בבלי מסכת סוטה דף לה עמוד א

    "ויהס כלב את העם אל משה - אמר רבה: שהסיתן בדברים, פתח יהושע דקא משתעי, אמרי ליה: דין ראש קטיעה ימלל? אמר: אי משתעינא אמרי בי מילתא וחסמין לי, אמר להן: וכי זו בלבד עשה לנו בן עמרם? סברי בגנותיה קא משתעי, אישתיקו, אמר להו: הוציאנו ממצרים וקרע לנו את הים והאכילנו את המן, אם יאמר עשו סולמות ועלו לרקיע לא נשמע לו? +במדבר יג+ עלה נעלה וירשנו אותה וגו'"

    [15] במדבר י"ד ז-י

    [16] בכתוב בדברים (א' כט) "ואמר אליכם לא תערצון ולא תראון מהם" הכוונה היא שמשה אמר זאת תמיד, אבל לא באותו הזמן, כי אחרת מדוע זה לא כתוב בבמדבר? ואפילו אם נאמר שכן אמר כך באותו הזמן, משה עורר את חמת העם ואח"כ מייד נסוג, ורק כלב ויהושע נשארו.

    [17] סנהדרין ז ע"א

    [18] דברים ט' כ

    [19] מסתבר שאהרן גם דבר אל הסלע בתחילה כמו שכתוב "ויקהילו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע ויאמר להם שמעו נא המרים המן הסלע הזה נוציא לכם מים" (במדבר כ' י)

    [20] או שמרוב פחד "הלך על הבטוח" שכיוון שראה פעם שאם מכים את הסלע יוצא מים אז גם הפעם הכה.

    [21] עיין פרוש רש"י.

    [22] אולי אפשר לומר שמפני שאהרן חטא בחטא גדול יותר לכן היה צריך לעמוד בנסיון גדול יותר ולעצור את משה.

    [23] במדבר כ' יג

    [24] פרק ב הלכה ב

    [25] שמואל א' י"ג יא-יב

    [26] שמואל א' ט"ו כד.

    אי אפשר לומר שבעצם שאול הועבר מתפקידו, כבר מחטאו בגלגל כמו שכתוב "ועתה ממלכתך לא תקום", לפי שמפורש בפרק כ"ח יח "כאשר לא שמעת בקול ה' ולא עשית חרון אפו בעמלק".

    [27] גם העם חטא פעמיים כאשר העפילו לעלות לראש ההר בניגוד מוחלט לציווי של ה'.

    [28] לכבודו של איתן פילקנשטיין.

  • תגובות