אסא וחזקיהו

קוד: אסא וחזקיהו בתנ"ך

סוג: כלל_דמות

מאת: שחר

אל: כפית ה'תשס"א שבט

[מתוך שיעור של שחר מיידנבאום - האיזון העדין בחיי שמשון ].

נא לקרוא כאן את מל"א ט"ו, ט - כב   +   דהי"ב י"ג, כג - ט"ז, יד.

לאחר קריאת סיפורו של אסא בספר מלכים אנו נותרים עם מספר תמיהות בסיסיות: מה גרם לחזרתו של אסא לה'? מהי ה"רמה"? על איזו ברית עם בן-הדד הוא מדבר ("ברית ביני ובין אביך", "לך הפר את בריתך את בעשא")? מדוע לא תוקף בעצמו את ישראל לאחר שבן הדד תוקף אותם - היתה לו הזדמנות לעשות נזק רציני לממלכת בעשא! מה פירוש הביטוי "חלה את רגליו"?

למרות שבד"כ ספר דה"י עוזר לנו להבין את מלכי יהודה בצורה טובה יותר, במקרה של אסא הוא מסבך את התמונה. ממלך די צדיק הוא הופך לרשע ועוזב את ה'. דמותו של אסא נראית עתה מורכבת בהרבה. בעיה נוספת היא שמעשיו נראים תמוהים לעתים רבות. מדוע כל כך חשוב לו להתבצר? מדוע הוא רק בוזז ולא כובש? ממה פשר קריאתו לה' בפסוק י'?

וכן, לפני שמתחילות התשובות, נעבור על עוד סיפור אחד. (נא לקרוא את דהי"ב ל"ב, א-לא.)

ונשאל מספר שאלות. מדוע אנו צריכים את כל המידע על הביצורים שעשה חזקיהו? אחרי כל הביצורים איך הוא יכול לומר שכל מה שעומד לצדם זה עזרת ה' - אם הוא כל כך סומך על ה' אז בשביל מה כל הביצורים? והשאלה האחרונה - האם עמד חזקיהו בניסיון של המפגש עם שרי מלך בבל?

ד. וכעת לתשובות... (בערך)

בכל אדם קיים מעין איזון עדין. איזון בין השאיפה לה' והביטחון בו מחד לעומת ההתמקדות העצמית והביטחון העצמי. איזון זה מומחש היטב בדבריו של חזקיהו - "זרוע ה'" לעומת "זרוע בשר". אדם יכול במשך כל ימיו לבצע את המעשים הנכונים, ללכת בדיוק על פי רצון ה', אך אותה הליכה עשויה להיות מסיבות אשר הנן שגויות מיסודן.

אסא מתחיל את מלכותו בצורה מבטיחה. כבר מהפסוק הראשון אנו שומעים על כך ש"בימיו שקטה הארץ 10 שנים". פתיח זה יכול לסכם בעצם את רצונו של אסא. השקט, השלום.

כשאנו רוצים להבין את אסא (כמו כל דמות תנכ"ית אחרת) עלינו להכיר את הרקע לפעולתה. בשנים האחרונות עברו על ממלכת יהודה טלטלות קשות. מרד ירבעם, הכיבוש המצרי ועוד. יהודה במצב קשה והעם סובל. זהו הרקע לעלייתו של הם לשלטון. יש לזכור גם שהסיבות למרד ירבעם לא בהכרח נפתרו - לפחות בתחילת תקופת רחבעם מצבם הכלכלי של פשוטי העם היה בכי רע. העם לא נשאר אתו מתוך אמונה בצדקת דרכו אלא מתוך נאמנות לבית דויד. השנים עברו, והמצב החל להשתפר. אך סביר להניח שהכיבוש המצרי החמיר את מצב העם (גם אם הוא גרם לפקיחת עיניהם של המנהיגים). העם רצה שיקום, הוא רצה לחיות בשלום. העם קיבל את אביה. אביה עלה לשלטון לתקופה מאד קצרה כשהזיכרון העיקרי משנותיו כמלך הוא מלחמה ענקית ועקובה מדם עם ירבעם.

{בשיעור בשבת נח"ת אב ה'תשס"א אמר שחר, שאמו של אסא עשתה מפלצת לאשרה - כי האשרה סימלה את השלום והאושר, השלוה והפריון}.

זהו הרקע לשלטונו של אסא. כמו שכבר ציינו, כבר בפסוק הראשון מובאת השאיפה לשלום. העם רוצה שקט וזה בדיוק מה שאסא מנסה להשיג. הוא מסיר את הבמות וחוזר אל ה' כחלק ממהלך לחזור לימי הזוהר של דויד ושלמה. הוא אכן מאמין שהחזרה אל ה' תביא אותו אל השלום הנכסף. וה' אכן מניח לו מכל אויביו. אך במקביל, הוא מבצר את ממלכתו. בונה צבא הגנתי ("צינה ורומח" הם כלי נשק בעלי אופי הגנתי מובהק).

ואז מגיע זרח הכושי. המהלך ההגיוני ביתר היה לשבת באותם ערים שהוא ביצר ולחכות שם לכוח הפלישה. אסא יוצא נגדם - מדוע?

אסא ממשיך כאן את אמונתו בה'. הוא יודע שה' יעזור לעם ויביא לניצחון. בגלל שהוא בטוח בעזרה הוא יוצא לקראת זרח הכושי ומרחיק את המלחמה מהעורף, מהאיכרים הפשוטים. הוא מסיים את הקרב במתקפה אחת רצופה וחוזר לירושלים. אין לו שאיפות טריטוריאליות - הוא רוצה ביטחון, לא שטח ענקי הרוכש אויבים ממורמרים שימרדו בו וידרשו תקציב רב - תקציב שאפשר להפנות לכיוונים אחרי.

בנקודה זו מחזק אותו עזריה הנביא אך בדברי החיזוק שלו טמונה אזהרה - המלחמה בדרך אך ה' אתכם.

בתגובה אסא מכנס את כל העם ומשביע אותם לה'. הוא יוצר חזית מאוחדת וחזקה שתוכל לעמוד בקרבות נוספים בשם ה' ומושך אליו אנשים רבים מישראל ובכך בעצם מתחיל באיחוד מחודש של הממלכה בלא צורך במלחמה.

אך אז מגיע המשבר. בעשא יוצא למלחמה. הוא יודע שאין לו סיכוי לשבור את הביצורים של יהודה ולכן הוא בונה את ה"רמה". מטרתו אינה כיבוש יהודה אלא הטלת מצור עליה. מצור שיחליש את המגינים ויפגע במצב הכלכלי. מצור שיעצור את זרם ההגירה ליהודה וירושלים.

עכשיו, בשעת המבחן הגדולה ביותר, אסא נשבר. במקום לצאת למלחמה ולאחד את הממלכות באופן סופי הוא מכניס לסכסוך את ארם. הוא לא מעונין בכיבוש ישראל, רק בסילוק הרמה וזה בדיוק מה שהוא עושה. מכשיר המצור של האויב הופך לעוד חלק מתוכנית הביצורים שלו. במקום לסמוך על ה', הוא סומך על בשר ודם. על כוחו שלו ועל מלך ארם. כשהנביא מוכיח אותו אסא "מטפל" בו מהר לפני שיוכל לפגוע בחזית האחידה של העם אך בכך מוותר בעצם על אמונתו. בנקודה זו נחשף פרצופו האמיתי. כל אמונתו היתה תלויה בדבר. הוא מעוניין באל שיושיע אותו בקרבות, לא באל ש"עיניו משוטטות בכל הארץ". רעיון זה מודגש עוד יותר בסירובו לדרוש בה' בחוליו. הוא מעדיף את עזרת רופאיו, אנשים בהם הוא יכול לשלוט.

ועונשו, "מעתה יש עמך מלחמות", מבטא בדיוק את הפחד הגדול ביותר שלו. השקט והשלווה נגמרו. עכשיו הגיע הזמן לעמוד במבחן, האם אתה מסוגל להאמין גם במשבר או רק זמן של שלווה ושקט? האם האמונה בה' היא כלי או מטרה? האם אתה בוטח בה' או בצבא ובריתות?

אנו רואים גם בחזקיהו את אותה הבעיה. מצד אחד, הוא מתבצר ומתחזק מול צבא אשור אך מן הצד השני, הוא מודיע לעם שהכל תלוי באמונתם. מצבו נואש אך אמונתו איתנה. למרות שהכל נראה אבוד הוא לא נכנע.

מול עיננו מרחפת השאלה - האם אמונה זו אמיתית או שמא יש מאחוריה שאיפות אישיות יותר? האם הוא שואף לקשר לה' או שהוא מנצל את האמונה כדי לנצח במלחמות?

הניסיון מגיע לאחר המלחמה. כל הגויים הולכים אליו, מביאים לו מתנות ומציעים לו בריתות. שרי מלך בבל מגיעים. וחזקיהו נכשל. במקום לנתק קשר עם שאר העולם ולסמוך על ה' הוא כורת ברית עם בבל. וכשהנביא מוכיח אותו על כך הוא רק מוכיח את כישלונו בטענה כי, "הלא אם שלום ואמת יהיה בימי". חזקיהו רוצה את השקט והשלוה עכשיו. זה מה שהוא רצה והשיג והברית עם בבל היא צעד חשוב בדרך לכך.

אני לא מנסה לטעון כאן שאסא וחזקיהו הם רשעים (למרות שעד כה, כך זה נראה). בואו ניזכר בראשית דברי, בצורך לאיזון.

השאיפה לשקט ושלווה אינה פסולה. אדרבה, שקט ושלווה הם דברים טובים. מה שחשוב הוא לשמור על האיזון בינהם. חזקיהו איבד את האיזון מספר פעמים אך בתמונה הכוללת נשאר צדיק. ואסא, בסוף ימיו הוא כשל אך את רוב חייו חי בצידקות. ההוכחה המכריעה לטענה זו היא שעד היום, אנו משתמשים בשני מלכים אלו כדוגמאות למלכים טובים, למרות כשלונותיהם. ואולי בדיוק בשל כך? אולי אחד הלקחים שעלינו ללמוד כאן הוא שאף אחד אינו מושלם ושדווקא אלו שאינם מושלמים ב100% הם האנשים הטובים באמת.