קוד: ביאור:עזרא ב1 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
עזרא ב1: "וְאֵלֶּה בְּנֵי הַמְּדִינָה הָעֹלִים מִשְּׁבִי הַגּוֹלָה אֲשֶׁר הֶגְלָה [נְבוּכַדְנֶצַּר] מֶלֶךְ בָּבֶל לְבָבֶל; וַיָּשׁוּבוּ לִירוּשָׁלַים וִיהוּדָה אִישׁ לְעִירוֹ
"
לאחר הצהרת כורש, חזרו עשרות אלפי יהודים מבבל לארץ יהודה, בהנהגת זרובבל בן שאלתיאל מבית דוד ויהושע בן יהוצדק הכהן הגדול. "בני המדינה - בני מדינת ארץ ישראל, העולים עתה ממה שהיו בשבי הגולה.
" (מצודות).
הפסוק מדגיש שהם חזרו
איש לעירו: "שבו כל אחד לעירו אשר הגלה ממנה
" (מצודות). וכן בהמשך הפרק,
עזרא ב70: "וַיֵּשְׁבוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וּמִן הָעָם וְהַמְשֹׁרְרִים וְהַשּׁוֹעֲרִים וְהַנְּתִינִים
בְּעָרֵיהֶם, וְכָל יִשְׂרָאֵל
בְּעָרֵיהֶם
".
שנשמר רצף בקשר של בני ישראל לעריהם ולנחלתם, החל מחלוקת ארץ ישראל בימי יהושע, דרך מצוות גאולת הקרקעות (כמתואר במגילת רות), הדבקות של בני ישראל בנחלת אבותם (כמתואר בפרשת נבות היזרעאלי), עד השיבה לארץ ישראל אחרי גלות בבל.
הארץ אמנם נכבשה ע"י הבבלים, אבל גולי בבל זכרו מאיזה ערים גלו, וכשיכלו לחזור - חזרו לעריהם.
עם זאת, שאלה אחת נשארה פתוחה. הרי רוב הגולים לא חזרו לארץ ישראל. בפרט, עשרת השבטים לא חזרו, וגם חלק גדול מבני יהודה. מה היה דינן של הקרקעות שהיו שייכות להם לפני הגלות? האם הפכו להפקר וכל הקודם לזכות בהן זכה? או שהן עדיין שייכות לצאצאיהם של הגולים, ומוחזקות באופן זמני בידי אנשים אחרים?