קוד: 70 יום במגילת אסתר בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
רוב האירועים במגילת אסתר התרחשו בשנה ה-12 למלכות אחשורוש, במשך 70 יום - בין שני תאריכים:
וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ וַיִּכָּתֵב כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּה הָמָן..." - התאריך הראשון הוא י"ג בניסן (13.1), שבו נשלחו האגרות המורות להשמיד את העם היהודי.
וּמָרְדֳּכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה, וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת בְּגָדָיו וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר וַיִּזְעַק זְעָקָה גדולה וּמָרָה" - מרדכי שמע על האגרות והודיע לאסתר, ואסתר ציוותה -
לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי" - מרדכי אכן אסף את כל היהודים וארגן צום, ו-
וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת וַתַּעֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית הַמֶּלֶךְ הַפְּנִימִית נֹכַח בֵּית הַמֶּלֶךְ וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ בְּבֵית הַמַּלְכוּת נֹכַח פֶּתַח הַבָּיִת" - המלך שאל את אסתר מה בקשתה, והיא ענתה -
וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן הַיּוֹם אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לוֹ" - באותו יום ("היום השלישי") באו המלך והמן אל המשתה אשר עשתה אסתר, והיא ביקשה -
אִם מָצָאֶתִי חֵן בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וְאִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב לָתֵת אֶת שְׁאֵלָתִי וְלַעֲשׂוֹת אֶת בַּקָּשָׁתִי יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לָהֶם וּמָחָר אֶעֱשֶׂה כִּדְבַר הַמֶּלֶךְ" - היא ביקשה לעשות עוד משתה למחרת. אבל לפני כן -
בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר לְהָבִיא אֶת סֵפֶר הַזִּכְרֹנוֹת דִּבְרֵי הַיָּמִים וַיִּהְיוּ נִקְרָאִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ" - אז הוא ציווה על המן להרכיב את מרדכי על הסוס, והמן חזר אל ביתו אבל וחפוי ראש -
עוֹדָם מְדַבְּרִים עִמּוֹ וְסָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ הִגִּיעוּ וַיַּבְהִלוּ לְהָבִיא אֶת הָמָן אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשְׂתָה אֶסְתֵּר" - המשתה השני (שתוכנן ל"מחר"), ובסוף המשתה המלך התעצבן על המן -
וַיִּתְלוּ אֶת הָמָן עַל הָעֵץ אֲשֶׁר הֵכִין לְמָרְדֳּכָי, וַחֲמַת הַמֶּלֶךְ שָׁכָכָה". לאחר מכן -
וַתּוֹסֶף אֶסְתֵּר וַתְּדַבֵּר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וַתִּפֹּל לִפְנֵי רַגְלָיו וַתֵּבְךְּ וַתִּתְחַנֶּן לוֹ לְהַעֲבִיר אֶת רָעַת הָמָן הָאֲגָגִי וְאֵת מַחֲשַׁבְתּוֹ אֲשֶׁר חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים", והמלך אמר שאי אפשר לבטל את הגזירה אבל אפשר לגזור גזירה חדשה שתתיר ליהודים להתגונן, ואכן -
וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ בָּעֵת הַהִיא בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי הוּא חֹדֶשׁ סִיוָן בִּשְׁלוֹשָׁה וְעֶשְׂרִים בּוֹ וַיִּכָּתֵב כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּה מָרְדֳּכַי אֶל הַיְּהוּדִים וְאֶל הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים וְהַפַּחוֹת וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת אֲשֶׁר מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ וָעָם וְעַם כִּלְשֹׁנוֹ וְאֶל הַיְּהוּדִים כִּכְתָבָם וְכִלְשׁוֹנָם" - הספרים החדשים נשלחו בכ"ג בסיון (23.3).
האגרות הראשונות נשלחו בי"ג בניסן והאגרות השניות נשלחו בכ"ג בסיון, 70 יום מאוחר יותר, וכל שאר האירועים המתוארים למעלה קרו במהלך 70 ימים אלה. מתי בדיוק?
לפי רוב המפרשים, רוב האירועים התרחשו מייד לאחר שליחת האגרות הראשונות, כלומר בניסן. ישנם הבדלים קטנים בתאריכים בין הפירושים:
ומרדכי ידע את כל אשר נעשה" - מייד באותו יום - י"ג בניסן (ראו ומרדכי ידע), הוא דיבר עם אסתר עוד באותו יום, והם קבעו צום עוד באותו יום.
וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים לילה ויום" - הצום התחיל בלילה שאחרי י"ג בניסן, שהוא כבר י"ד בניסן, כלומר הוא היה בי"ד-ט"ז בניסן, והוא כלל את ליל הסדר ואת חג הפסח (ראו הצום בפסח).
ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות..." - מסתבר שזה היה ביום השלישי של הצום, כלומר בט"ז בניסן (ראו ותלבש אסתר מלכות).
כחשבון זה נמצא בביאור הרד"ל על פרקי דרבי אליעזר, פרק נ.
אולם לפי כמה מקורות בדברי חז"ל, אירועי המגילה התרחשו בתקופה אף קצרה יותר:
ובששה עשר נתלה המן בערב" (רש"י על בבלי מגילה טו., ד"ה יו"ט ראשון של פסח)ובהמשך מוסבר, שכשבא המן לקחת את מרדכי, מרדכי למד עם התלמידים הלכות קמיצה, ורש"י מסביר שהיה דורש בענינו, שיום ט"ז בניסן היה - יום תנופת העומר. ובכן בהמשך: "
וישב מרדכי... לשקו לתעניתו - יום שלישי לתענית היה, שהתחילו להתענות בי"ד בניסן. ומה שאמר המקרא ליום אתמול שלישי, ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות, יום שלישי לשילוח הרצים היה" (רש"י על מגילה טז. א, ד"ה ולתעניתו).
בי"ג בניסן כתב המן את הספרים להשמיד להרוג וגו', בט"ו בניסן נכנסה אסתר לפני המלך, בי"ו בניסן תלו את המן" (סדר עולם רבה פרק כט)- לא ברור אם הוא סובר כמדרש רבה שהצום היה בי"ג-ט"ו ואסתר נכנסה ביום השלישי, או כרש"י שהצום היה בי"ד-ט"ז ואסתר נכנסה ביום השני.
ויש נוהגין ביום השני [של פסח, שהוא ט"ז בניסן] להוסיף איזה מאכל טוב בהסעודה, וקורין לזה"סעודת אסתר", מפני שביום זה עשתה הסעודה להמלך ונתלה המן." (ערוך השולחן אורח חיים תצ א, וכן בשולחן ערוך מגן אברהם, וכנראה שהמקור הוא בשל"ה).
שלושת ימים לילה ויום"?!
למה לא תשתי ולמה ירע לבבך" - כמו שאלקנה שאל את חנה ב שמואל א א ח!
וצומו עליי שלושת ימים - עד היום השלישי. והנה, לא אכלו בערב, והתענו שני ימים ושני לילות, כי הכתוב הוא לילה ויום" (אבן עזרא על אסתר ד16). הדברים נאמרו בי"ג בניסן, ולדבריו לא אכלו בערב (שהוא כבר ליל י"ד), והתענו עוד שני ימים ושני לילות, כלומר עד וכולל ליל ט"ז; אבל ביום ט"ז כבר לא התענו.
אבן עזרא כנראה בא להסביר, איך ייתכן שאסתר הזמינה את המלך למשתה"ביום השלישי"; לכן הוא פירש שביום השלישי כבר לא צמו. אם כך, יוצא שלדברי אבן עזרא"היום השלישי" הוא ט"ז בניסן, והמן נתלה בי"ז.
ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות" מתורגם: "
והוה ביומא תליתאה דפיסחא" כלומר בי"ז. לפי הדעות האחרות זה היה בט"ו או בט"ז.
בלילה ההוא נדדה שנת המלך" מפורטים בתרגום כמה דברים שקרו בליל זה, ביניהם: "
ביה בליליא אתקטלו כל בוכרי דמצראי", כלומר ליל פסח - ט"ו בניסן. לפי הדעות האחרות זה היה בט"ז או בי"ז, ואם אסתר נכנסה אל המלך בי"ז, אז הלילה היה ליל י"ח.
והוה ביומא תליתאה, [דהוא] פסחא", כלומר, ביום השלישי של הצום, שהוא יום הקרבת קרבן הפסח, י"ד בניסן. לפי זה, שנת המלך נדדה בליל ט"ו והמן נתלה בסוף ט"ו בניסן. אך גם לפי הסבר זה, קשה להבין איך"היום השלישי" יכול להיות י"ד בניסן, אם האגרות נשלחו בי"ג?
אם המן נתלה לכל המאוחר בי"ז בניסן, מדוע עברו עוד מעל חודשיים עד לשליחת האגרות השניות, בכ"ג בסיון?
אסתר בוודאי דיברה לפני המלך (ב
אסתר ח3) מייד באותו יום שבו נתלה המן, שהרי באותו יום היא היתה בטוחה שהיא מוצאת חן בעיני המלך, והיא לא היתה לוקחת את הסיכון שהמלך ישנה את דעתו. אם כך ממה נבע העיכוב בקריאת סופרי המלך? מדוע "ויקראו ספרי המלך בעת ההיא
בחדש השלישי הוא חדש סיון בשלושה ועשרים
בו
"?
1. ייתכן שהמלך רצה להשתמש באותם שליחים ששלח המן - בין מסיבה"ביורוקרטית" של חיסכון בתקני כוח אדם, ובין מסיבה עקרונית, כדי שהעמים יתנו אימון בשלוחים שאכן נשלחו שוב מטעם המלכות:
"שהמתין עד שיבואו השלוחים ששלח המן, כדי שיהיו אותם השלוחים יכולים להשיב את הגזירה. וזהו דכתיב"
הרצים יצאו דחופים ומבוהלים ", כי בתחלה שלחם להרוג את היהודים, ותיכף כשחזרו שלחם שהיהודים ירדו בשונאיהם
"
(הגר"א על סדר עולם רבה כט).
2. וייתכן שהיתה סיבה רוחנית לעיכוב. לפי אחד הפירושים, המלך אחשוורוש עלה לשלטון מייד אחרי המלך כורש, שהתיר
ליהודים לחזור לא"י ולבנות את ביהמ"ק השני (ראו עזרא ד). הכרזת כורש סיימה
את 70 שנות הגלות שנגזרו על עם ישראל, ולאחריהן כל עם ישראל היה אמור
לחזור לא"י. אבל היו רבים מבני ישראל שלא עלו לא"י אלא נשארו בגלות. ה' רצה להוכיח את בנ"י על כך שנשארו בחו"ל, ולכן הביא עליהם גזירה
שתפחיד אותם ותזכיר להם שהם צריכים לחזור לא"י. הגזירה היתה בתוקף חודשיים
ו-10 ימים, כלומר בדיוק 70 יום - "
" (כמו בבמדבר יד34) - כדי להזכיר לבנ"י ש70 השנים של הגלות נגמרו והם צריכים לחזור לא"י
(ע"פ הרב מנחם ליבטג; ראו גם
מגילת אסתר - נגד הישארות בגלות).
יום לשנה
אולם, החשבון כולו מעורר שאלה: