קביעת חג פורים - ארבעה שלבים

קוד: מבנה אסתר ט בתנ"ך

סוג: מבנה2

מאת: אראל

אל:

חג הפורים, כפי שאנו חוגגים אותו היום, לא נקבע בבת אחת; מגילת אסתר, בפרק ט, מתארת ארבעה שלבים שונים בהתפתחות של החג.

השלב הראשון (פסוקים 16-18) היה חגיגה ספונטנית שחגגו בני ישראל, מייד לאחר שהכו באויביהם, ביום שבו נחו מהמלחמה. חגיגה זו נעשתה בכל הממלכה ב-14 באדר, ובשושן הבירה - שבה המלחמה נמשכה יום אחד נוסף - ב-15 באדר:

• " וּשְׁאָר הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בִּמְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ נִקְהֲלוּ וְעָמֹד עַל נַפְשָׁם וְנוֹחַ מֵאֹיְבֵיהֶם וְהָרֹג בְּשֹׂנְאֵיהֶם חֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים אָלֶף, וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם. בְּיוֹם שְׁלֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר, וְנוֹחַ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹ וְעָשֹׂה אֹתוֹ יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה.
• וְהַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּשׁוּשָׁן נִקְהֲלוּ בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר בּוֹ וּבְאַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹ, וְנוֹחַ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ וְעָשֹׂה אֹתוֹ יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה. "

החגיגה כללה רק  משתה ושמחה.

השלב השני (פסוק 19) גם הוא היה חגיגה ספונטנית שחגגו בני ישראל היושבים בערי הפרזות במשך מספר שנים לאחר ההצלה:

• " עַל כֵּן הַיְּהוּדִים (הפרוזים) הַפְּרָזִים הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר שִׂמְחָה וּמִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב, וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ." (ראו: מדוע חגגו היהודים הפרזים לפני שאר היהודים?)

בשלב זה הוסיפו, על השמחה והמשתה, גם משלוח מנות איש לרעהו; אך החג היה רק ליהודים הפרוזים, ורק ביום 14 באדר.

השלב השלישי (פסוקים 20-28) הוא חג שקבע מרדכי לבדו, במכתב ששלח אל כל היהודים:

• " וַיִּכְתֹּב מָרְדֳּכַי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַקְּרוֹבִים וְהָרְחוֹקִים. לְקַיֵּם עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וְאֵת יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ, בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה. כַּיָּמִים אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאוֹיְבֵיהֶם וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב, לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים. וְקִבֵּל הַיְּהוּדִים אֵת אֲשֶׁר הֵחֵלּוּ לַעֲשׂוֹת, וְאֵת אֲשֶׁר כָּתַב מָרְדֳּכַי אֲלֵיהֶם. כִּי הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי צֹרֵר כָּל הַיְּהוּדִים חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים לְאַבְּדָם, וְהִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לְהֻמָּם וּלְאַבְּדָם. וּבְבֹאָהּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אָמַר עִם הַסֵּפֶר יָשׁוּב מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים עַל רֹאשׁוֹ, וְתָלוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ. עַל כֵּן קָרְאוּ לַיָּמִים הָאֵלֶּה פוּרִים עַל שֵׁם הַפּוּר עַל כֵּן עַל כָּל דִּבְרֵי הָאִגֶּרֶת הַזֹּאת, וּמָה רָאוּ עַל כָּכָה וּמָה הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם. קִיְּמוּ (וקבל) וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם וְעַל זַרְעָם וְעַל כָּל הַנִּלְוִים עֲלֵיהֶם וְלֹא יַעֲבוֹר לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת שְׁנֵי הַיָּמִים הָאֵלֶּה כִּכְתָבָם וְכִזְמַנָּם, בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה. וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים בְּכָל דּוֹר וָדוֹר מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה מְדִינָה וּמְדִינָה וְעִיר וָעִיר, וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם. "

בשלב זה נקבע, שכל היהודים צריכים לחגוג את חג הפורים - גם היושבים בערים המוקפות חומה; והחג נקבע ליומיים - 14 ו-15 באדר (ע"פ הגמרא, היהודים בערי הפרזות המשיכו לחגוג ב-14, והמכתב של מרדכי קבע שהיהודים בערים המוקפות חומה צריכים לחגוג ב-15).

בנוסף על המשתה, השמחה ומשלוח המנות - נוספה כאן גם החובה לשלוח מתנות לאביונים. ולדברי חז"ל (בתלמוד בבלי, מסכת מגילה), נוספה כאן גם החובה לקרוא את המגילה - הרמוזה במילה " נזכרים" (ואולי גם במילה " ככתבם ").

השלב הרביעי (פסוקים 29-32) הוא חג שקבעה אסתר, יחד עם מרדכי:

• " וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַת אֲבִיחַיִל וּמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי אֶת כָּל תֹּקֶף, לְקַיֵּם אֵת אִגֶּרֶת הַפּוּרִים הַזֹּאת הַשֵּׁנִית. וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל הַיְּהוּדִים אֶל שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, דִּבְרֵי שָׁלוֹם וֶאֱמֶת. לְקַיֵּם אֵת יְמֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה בִּזְמַנֵּיהֶם כַּאֲשֶׁר קִיַּם עֲלֵיהֶם מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי וְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וְכַאֲשֶׁר קִיְּמוּ עַל נַפְשָׁם וְעַל זַרְעָם, דִּבְרֵי הַצֹּמוֹת וְזַעֲקָתָם. וּמַאֲמַר אֶסְתֵּר קִיַּם דִּבְרֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה, וְנִכְתָּב בַּסֵּפֶר. "

במכתב של אסתר נכתב שיש לחגוג את ימי הפורים בזמניהם (בניגוד למכתב של מרדכי, שבו נכתב "בזמנם") - ע"פ ר' שמן בר אבא (תלמוד בבלי, מגילה ב.; ונראה שמסקנת הסוגיה היא כדבריו) הכוונה היא, שיש זמנים נוספים שבהם אפשר לחגוג את חג הפורים - גם 11, 12 ו-13 באדר כשרים לחגיגה; וחכמי ישראל בדורות מאוחרים יותר ניצלו אפשרות זאת כדי להקל על בני הכפרים, הנוהגים להתכנס רק בימי שני וחמישי, ולקבוע שמותר להם לקרוא את המגילה "בימי הכניסה" - ביום שני או חמישי הקודם לתאריך 14 באדר.

אם כך, תקנה זו, של אסתר המלכה, מאפשרת לכל בני ישראל לחגוג את חג הפורים בצורה הנוחה להם ביותר, ולכן תקנה זו היא שאיפשרה לכל עם ישראל לקבל את חג הפורים לדורות: "ומאמר אסתר קיים דברי הפורים האלה, ונכתב בספר ".