משוך אותי אחריך אל חדר הייחוד השמחה והאהבה

קוד: ביאור:שיר השירים א4 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

הכלה מבקשת מהחתן:

שיר השירים א4: "מָשְׁכֵנִי, אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה; הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ; נַזְכִּירָה דֹדֶיךָ מִיַּיִן, מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ".

משכני אחריך נרוצה

1. לפי הטעמים יש לקרוא "משכני, אחריך נרוצה": הכלה מבקשת מהחתן שימשוך אותה, ואז היא והעלמות האחרות (שנזכרו בפסוק הקודם) ירוצו אחריו. אולי הכוונה לריקוד שרוקדים בזמן החתונה, שבו החתן מושך את הכלה אחריו, והיא וחברותיה רצות ומובילות את הזוג לחדר הייחוד (אראל). ואולי היא מבקשת ממנו שימשוך ויוציא אותה מארמון המלך שהיא כלואה בו (מלבי"ם).

2. אך יש שפירשו: "משכני אחריך, נרוצה": הכלה מבקשת מהחתן שימשוך אותה אחריו, ואומרת לו "נרוצה", רק אנחנו שנינו נרוץ אל חדריך (ע"פ דעת מקרא).

הביאני המלך חדריו

ניתן לפרש את הפסוק כחלום או כמציאות:

1. אם מדובר במציאות, אז " הביאני המלך חדריו " היא בקשה שהכלה מבקשת מהחתן (שהוא המלך או דומה למלך), שיביא אותה אל חדרו, והיא אומרת את בקשתה בגוף שלישי ובלשון עבר מתוך ביישנות ובלבול;

2. וייתכן גם שהיא אומרת לחתן "כשאני רצה אחריך, אני מרגישה כמו מלכה, כאילו המלך בעצמו הביא אותי אל חדריו" (אבן עזרא, דעת מקרא).

3. ואם מדובר בחלום, אז "הביאני המלך חדריו" הוא המשך התיאור של החלום שהתחיל בפסוק 2 - קודם היא חלמה שהוא מנשק אותה ועכשיו היא חולמת שהוא מביא אותה אל תוך החדר.

4. וייתכן גם שמדובר בזכרון העבר - האישה, שנפרדה מבעלה המלך, זוכרת בערגה את התקופה שבה המלך היה מביא אותה אל חדריו.

נגילה ונשמחה בך

אפשר לפרש את לשון הרבים "נגילה ונשמחה" בשתי דרכים, כמו שפירשנו למעלה לגבי "משכני":

1. הכוונה לעלמות האחרות, חברותיה של הכלה, שירקדו וישמחו לפני הזוג הצעיר;

2. הכוונה לכלה עצמה ולחתן, שיגילו וישמחו בחדר הייחוד.

נזכירה דודיך מיין, מישרים אהבוך

1. מהשוואה לפסוקים אחרים שבהם נזכר יין ישר, נראה שהכוונה היא, שכאשר שותים יין, מתחילים להתנהג בצורה ישירה, בלי מעצורים נפשיים. הכלה אומרת לחתן, ש דודיו, כלומר אהבתו או נשיקותיו (ראו פסוק 2), פועלות עליה יותר מיין, ומעוררות בה רצון לאהוב אותו באופן ישיר ומיידי. בפסוק 2 היא אמרה "כי טובים דודיך מיין" כלומר ערבים ומתוקים יותר מיין, וכאן היא אומרת שהם פועלים ומשפיעים עליה יותר מיין.

2. ויש מפרשים: "נזכירה - נשיר ונהלל את דודיך, ונאמר עליהם כי הם טובים מיין... מישרים אהבוך - בצדק וביושר וכראוי לך העלמות אוהבות אותך" (דעת מקרא):

• אולם, הכלה כבר הללה את דודיו של החתן, וכבר אמרה לו שהעלמות אוהבות אותו, ואין זה ברור מדוע היא חוזרת על הדברים בלי שום חידוש.
  

3. ויש מפרשים שהפסוק כולו מתאר את זכרונותיה של האישה הפרודה מבעלה, ושל כנסת ישראל הגולה והפרודה מה': "גם היום... תמיד אזכיר דודיך הראשונים מכל משתה עונג ושמחה... אהבת מישור, בלי עקיבה ורכסים, אשר אהבוך אני ואבותיי באותן הימים..." (רש"י).