קוד: ביאור:שיר השירים א5 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
שיר השירים א5-6: "שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה, בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם; כְּאָהֳלֵי קֵדָר, כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה. אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי
שְׁחַרְחֹרֶת,שֶׁשֱּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ; בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי, שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים, כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי
".
בימינו, צבע עור שחום נחשב ליפה, נשים (ולפעמים גם גברים) משקיעות הרבה זמן בשיזוף בשמש או משקיעות הרבה כסף בשיזוף מלאכותי. האם גם בימי התנ"ך היה כך?
1. רוב המפרשים פירשו שעור שחום נחשב לא יפה, אולי משום שהוא היה מזוהה עם מעמד הפועלים, העובדים בשמש עד שעורם משחים. בנות ירושלים רואות את הכלה שחומת-העור ומזלזלות בה, הן לא מאמינות שהחתן באמת אוהב אותה, הן לא מאמינות שיש לה סיכוי להישאר רעייתו של המלך לאורך זמן. אך היא עונה: "העור השחום שלי אינו טבעי ומוּלד, מטבעי אני
נאוה (=נאה), אבל אחיי הכריחו אותי לשמור על הכרמים ולכן עורי השחים ולא היה לי זמן לטפח אותו, אך לאחר שאנשא ואוכל לשבת בבית, עורי ילבין ויהיה שוב נאה". לפי זה, אילו הרעיה היתה חיה בימינו, היא היתה תמהה מאד על הנשים שמשתזפות בשמש מרצונן החפשי, ועוד מוכנות לשלם על זה כסף...
ובימינו, אפשר לדרוש את הפסוק על ארץ ישראל: רוב האנשים רואים אותה
שחורה ומצופה באספלט, אבל מי שטורח ויורד לצד הכביש יכול לגלות ארץ
נאוה ויפה עד מאד
(שביל ישראל, הירקון, אייר ה'תש"ע).
2. אך אפשר גם לפרש ששחור זה יפה, כמו בימינו. הכלה אומרת על עצמה "אני שחומת-עור ולכן
נאוה (=חמודה), אבל אל תחשבו שהשתזפתי בכוונה על-ידי רביצה בטלנית בשמש, אני לא מהנשים היושבות בבטלה שעות על שעות בשמש רק כדי להיות יותר יפות! אני אישה חרוצה, עובדת בכרמים של אחיי ואת גופי אינני מטפחת, ועורי השחים ונעשה יפה באופן טבעי". ראו גם:
כרמי שלי לא נטרתי.
ויש אומרים שהיא צורה מוארכת של "נאה"
(דעת מקרא).
משחירים מפני הגשמים, שהם פרוסים תמיד במדברות" (רש"י).
ירִיעוֹת שְׁלֹמֹה הן יריעות ששימשו לקישוט ארמון המלך שלמה. יריעות אלו הן צבעוניות, מפוארות ומושלמות, כראוי למלך.
דבריה של הכלה בנויים כטבלה:
שחורה אני | ונאוה |
כאהלי קדר | כיריעות שלמה |
ומשמעותם היא:
לפי פירוש 1: "מבחוץ אני שחורה כמו האוהלים הקודרים של הבדוים, אך מבפנים אני נאוה כמו היריעות המושלמות של המלך".
ולפי פירוש 2: "אני שזופה כמו האוהלים הכהים של הבדוים המשתזפים במדבר, וחמודה כמו היריעות המושלמות בארמון המלך".