מאת: אראל
שיר השירים ד1: "
הִנָּךְ
יָפָה רַעְיָתִי, הִנָּךְ יָפָה, עֵינַיִךְ יוֹנִים; מִבַּעַד
לְצַמָּתֵךְ שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים שֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַר
גִּלְעָד
"
החתן משבח את עיניה של כלתו כמו ב
שיר השירים א15: "
הנך יפה רעיתי הנך יפה
עיניך יונים
" (
פירוט);
בהמשך הוא משבח את שערה:
צמה היא מעין כיסוי ראש לאשה, "
לשון דבר המצמצם השער שלא יפריח לצאת, וזו היא השבכה והקישורים
"
(
רש"י) .
מבעד לצמתך אפשר לראות את
שערך , ודווקא השער הזה - הצנוע והמוסתר בחלקו - הוא יפה ומושך.
מתחת לכיסוי הראש, השער גולש ויורד כלפי מטה ומכסה את הצואר, והוא דומה לעדר גדול של עיזים הגולשות ויורדות מראש הר הגלעד ומכסות את המדרון.
השער נמשל לעיזים גם כאן וגם ב
שיר השירים ו5: "
הסבי עיניך מנגדי שהם הרהיבני, שערך
כעדר העזים שגלשו מן הגלעד
". לעומת זאת,
השיניים נמשלו לעדר של
קצובות / רחלים (כבשים),
שיר השירים ד2: "
שניך כעדר הקצובות שעלו מן הרחצה, שכלם מתאימות ושכלה אין בהם
",
שיר השירים ו6: "
שניך כעדר הרחלים שעלו מן הרחצה, שכלם מתאימות ושכלה אין בהם
". מדוע?
1. בגלל הצבע: השער הוא כהה - שחור או חום - כשער העיזים ; השיניים הן בהירות ולבנות, כשער של הרחלים .
2. בגלל התנועה: השער גלי, גולש, קופץ ומתנועע כמו העיזים הקופצניות; השיניים הן יציבות ומסודרות כמו הרחלים השקטות (ע"פ דעת מקרא) .
3. בגלל הטיפוח:
השער הוא מסורק כמו
העיזים , "
שער ראשך היה מאז סרוק ומבהיק כשער עדר העיזים, אשר נמרטו ונסרקו בענפי הקוצים ברדתם ממקום מרעיתם מהר גלעד, וכאילו נסרקו במסרק
"
(מצודת דוד) ;
השיניים הן רחוצות ונקיות כמו
הרחלים .
ראו: פסוקים נוספים שממשילים את הכלה לצאן.
הר הגלעד היה מקום מקנה,
במדבר לב1: "
ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד עצום מאד, ויראו את ארץ יעזר ואת
ארץ גלעד והנה המקום
מקום מקנה
",
מיכה ז14: "
רעה עמך בשבטך צאן נחלתך שכני לבדד יער בתוך כרמל,
ירעו בשן וגלעד כימי עולם
". מדוע נזכר כאן דווקא הר הגלעד?
1. על-פי הפשט, החתן והכלה נמצאים במקום שבו רואים את הר הגלעד מרחוק - אולי עין גדי (ראו האם שיר-השירים נתחבר בעין גדי? / לאה מזור).
2. ועל-פי המשל,
הר הגלעד מזכיר אירוע חשוב בתולדות ישראל - הברית בין יעקב ובניו לבין לבן ובניו אשר קבעה את הגבול בין ישראל לבין ארם,
בראשית לא23: "
ויקח את אחיו עמו וירדף אחריו דרך שבעת ימים וידבק אתו בהר
הגלעד
",
בראשית לא48: "
ויאמר לבן הגל הזה עד ביני ובינך היום על כן קרא שמו
גלעד
".
השער הוא משל לאנשים הפשוטים ביותר בעם ישראל - ההמונים הדקים והחלשים כמו שערות: "
אף הרקים שבך חביבין עלי כיעקב ובניו,
שגלשו לרדת
מהר הגלעד כשהשיגם לבן שם
"
(
רש"י) .
גלעד = שם מקום ושם אדם.