שיר השירים של יעקב ורחל

קוד: שיר השירים של יעקב ורחל בתנ"ך

סוג: כלל_ספר

מאת: אראל

אל:

שיר השירים א1: "שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה" הוא שיר אהבה המתרחש בתקופתו של שלמה, בין אם החתן הוא המלך עצמו או רועה צאן פשוט (פירוט). אולם, בין השורות ניתן למצוא רמזים לסיפור אהבה קדום הרבה יותר - אהבת יעקב ורחל:

הפסוק הראשון בשיר (פסוק 2): "יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ, כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן", מזכיר את הדבר הראשון שעשה יעקב כשראה את רחל, בראשית כט10-11: "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל... וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ. וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל וַיִּשָּׂא אֶת קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ" (זה יכול להסביר מדוע שיר השירים מתחיל דווקא בנשיקה).

בסוף הפסוק, המילה דודיך רומזת לכך שיעקב ורחל היו בני דודים (זו יכול להסביר מדוע החתן נקרא, לאורך כל מגילת שיר השירים, "דּוֹדִי").

בפסוק 3: "לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים, שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ, עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ", המילה הראשונה כוללת את אותיות רחל, ואת האות הראשונה של י עקב.

בסוף הפסוק, המילה עלמות רומזת לכך שהיו עוד בחורות שאהבו את יעקב - הלא הן לאה, בלהה וזלפה.

בפסוק 4: "מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה, הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ, נַזְכִּירָה דֹדֶיךָ מִיַּיִן, מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ", שוב נזכרים דודים.

בפסוקים 7-8: "הַגִּידָה לִּי, שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, אֵיכָה תִרְעֶה? אֵיכָה תַּרְבִּיץ בַּצָּהֳרָיִם? שַׁלָּמָה אֶהְיֶה כְּעֹטְיָה עַל עֶדְרֵי חֲבֵרֶיךָ? אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ, הַיָּפָה בַּנָּשִׁים, צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן, וּרְעִי אֶת גְּדִיֹּתַיִךְ עַל מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים" - החתן הוא רועה צאן, והכלה רוצה לבוא ולבקר אותו בשדה. גם יעקב רעה את צאן לבן במשך שבע שנים לפני שזכה לשאת את רחל לאשה, ובזמן הזה היא בוודאי התגעגעה אליו ורצתה לבקרו בשדה. הוא אמר לה שהיא יכולה ללכת בעקבי הצאן שלו - והמילה כוללת את אותיות שמו - יעקב!

כמו כן, הוא יעץ לה לרעות גם את הגדיים שלה; רחל היא האשה היחידה שנאמר עליה שהיתה רועת צאן, בראשית כט9: "עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם, וְרָחֵל בָּאָה עִם הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ, כִּי רֹעָה הִוא".

פעמיים משווה החתן את אהובתו לעדר העזים שגלשו מהר גלעד:

• שיר השירים ד1: "הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ, שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים שֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַר גִּלְעָד"
• שיר השירים ו5: "הָסֵבִּי עֵינַיִךְ מִנֶּגְדִּי שֶׁהֵם הִרְהִיבֻנִי, שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים שֶׁגָּלְשׁוּ מִן הַגִּלְעָד"

גם יעקב ומשפחתו, עם עדרי העיזים שלהם, גלשו מהר הגלעד בדרכם לארץ ישראל:

• בראשית לא21: "וַיִּבְרַח הוּא וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וַיָּקָם וַיַּעֲבֹר אֶת הַנָּהָר וַיָּשֶׂם אֶת פָּנָיו הַר הַגִּלְעָד"

בפסוקים רבים נוספים (פרט לשניים שהובאו למעלה) משבח החתן את אהובתו על עיניה היפות:

• שיר השירים א15: "הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים" (פירוט)
• שיר השירים ד9: "לִבַּבְתִּנִי אֲחֹתִי כַלָּה לִבַּבְתִּינִי בְּאַחַד מֵעֵינַיִךְ באחד[בְּאַחַת] עֲנָק מִצַּוְּרֹנָיִךְ"
• שיר השירים ז5: "צַוָּארֵךְ כְּמִגְדַּל הַשֵּׁן עֵינַיִךְ בְּרֵכוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן עַל שַׁעַר בַּת רַבִּים אַפֵּךְ כְּמִגְדַּל הַלְּבָנוֹן צוֹפֶה פְּנֵי דַמָּשֶׂק"

גם הפסוקים המדברים על רחל ולאה, מדגישים במיוחד את יופיה של רחל לעומת עיניה הרכות של לאה, ורומזים שיעקב אהב את רחל במיוחד בגלל עיניה היפות:

• בראשית כט17: "וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת, וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה".

הדודאים נזכרים בתנ"ך רק בשני מקומות - בשיר השירים ובסיפור יעקב ורחל:

• בראשית ל14: "וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר חִטִּים, וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה, וַיָּבֵא אֹתָם אֶל לֵאָה אִמּוֹ, וַתֹּאמֶר רָחֵל אֶל לֵאָה 'תְּנִי נָא לִי מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ'"
• שיר השירים ז14: "הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ, וְעַל פְּתָחֵינוּ כָּל מְגָדִים חֲדָשִׁים גַּם יְשָׁנִים, דּוֹדִי צָפַנְתִּי לָךְ"

מובן ששיר השירים לא מדבר על יעקב ורחל, שהרי נזכרו בו פעמים רבות דמויות ומקומות שלא היו קיימים בימיהם, ובמיוחד, שלמה המלך, ירושלים, ועוד. אולם, ההקבלות בין שיר השירים לבין סיפור יעקב ורחל רבות מדי מכדי שיהיה אפשר לייחס אותן למקרה.

פתרון אפשרי לחידה נמצא בפרק האחרון של הספר:

• שיר השירים ח1: "מִי יִתֶּנְךָ כְּאָח לִי, יוֹנֵק שְׁדֵי אִמִּי, אֶמְצָאֲךָ בַחוּץ, אֶשָּׁקְךָ, גַּם לֹא יָבוּזוּ לִי": האשה אינה רחל, והאיש אינו יעקב; אבל האשה מכירה את סיפור האהבה של יעקב ורחל וחולמת עליו: היא חולמת שהיא רחל, ואהובה הוא יעקב קרוב משפחתה, והיא מוצאת אותו בחוץ ומתנשקת איתו בלי להתבייש. אהבתם של יעקב ורחל היא המופת לאהבתם של החתן והכלה בשיר השירים.

לקראת סוף הספר, מצהירה הכלה שהאהבה עזה כמוות, שיר השירים ח6: "שִׂימֵנִי כַּחוֹתָם עַל לִבֶּךָ כַחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ, כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה"; ואכן, אהבתם של יעקב ורחל הסתיימה באופן טראגי, כאשר רחל מתה בלידתה, בראשית מח7: "וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה...". גם בלשון ימינו, כשרוצים להגיד שאשה מאד אוהבת גבר, אומרים שהיא מתה עליו - כמו רחל על יעקב - שהרי עזה כמוות אהבה.