קוד: ביאור:שיר השירים א1 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
שִׁיר הַשִּׁירִים א1: "שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה
" - זו הכותרת למגילת שיר השירים, ויש לה כמה פירושים:
שיר השירים הוא השיר הטוב המעולה שבכל השירים (רש"י, תרגום, דעת מקרא), כמו הביטויים:
שִׁבְעַת יָמִים תְּכַפֵּר עַל הַמִּזְבֵּחַ וְקִדַּשְׁתָּ אֹתוֹ וְהָיָה הַמִּזְבֵּחַ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים כָּל הַנֹּגֵעַ בַּמִּזְבֵּחַ יִקְדָּשׁ", וכן למשל ויקרא ב3: "
וְהַנּוֹתֶרֶת מִן הַמִּנְחָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו קֹדֶשׁ קָדָשִׁים מֵאִשֵּׁי ידוד" יחזקאל מג12: "
זֹאת תּוֹרַת הַבָּיִת עַל רֹאשׁ הָהָר כָּל גְּבֻלוֹ סָבִיב סָבִיב קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִנֵּה זֹאת תּוֹרַת הַבָּיִת" דברי הימים א כג13: "
בְּנֵי עַמְרָם אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה וַיִּבָּדֵל אַהֲרֹן לְהַקְדִּישׁוֹ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא וּבָנָיו עַד עוֹלָם לְהַקְטִיר לִפְנֵי ידוד לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ עַד עוֹלָם" דניאל ט24: "
שָׁבֻעִים שִׁבְעִים נֶחְתַּךְ עַל עַמְּךָ וְעַל עִיר קָדְשֶׁךָ
לְכַלֵּא הַפֶּשַׁע וְלַחְתֹּם חטאות[חַטָּאת] וּלְכַפֵּר
עון וּלְהָבִיא צֶדֶק
עֹלָמִים וְלַחְתֹּם חָזוֹן
וְנָבִיא וְלִמְשֹׁחַ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים"
וְעַל שִׂכְלוֹ וְהִצְלִיחַ מִרְמָה בְּיָדוֹ וּבִלְבָבוֹ יַגְדִּיל וּבְשַׁלְוָה יַשְׁחִית רַבִּים וְעַל שַׂר שָׂרִים יַעֲמֹד וּבְאֶפֶס יָד יִשָּׁבֵר"
וְעָשָׂה כִרְצוֹנוֹ הַמֶּלֶךְ וְיִתְרוֹמֵם וְיִתְגַּדֵּל עַל כָּל אֵל וְעַל אֵל אֵלִים יְדַבֵּר נִפְלָאוֹת וְהִצְלִיחַ עַד כָּלָה זַעַם כִּי נֶחֱרָצָה נֶעֱשָׂתָה"
אנתה[אַנְתְּ] מַלְכָּא
מֶלֶךְ מַלְכַיָּא דִּי אֱלָהּ שְׁמַיָּא מַלְכוּתָא חִסְנָא וְתָקְפָּא וִיקָרָא יְהַב לָךְ" = מלך המלכים, וכן עזרא ז12: "
אַרְתַּחְשַׁסְתְּא מֶלֶךְ מַלְכַיָּא לְעֶזְרָא כָהֲנָא סָפַר דָּתָא דִּי אֱלָהּ שְׁמַיָּא גְּמִיר וּכְעֶנֶת"
וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו"
הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל" (פירוט)
לַיְלָה וְיוֹמָם לֹא תִכְבֶּה לְעוֹלָם יַעֲלֶה עֲשָׁנָהּ מִדּוֹר לָדוֹר תֶּחֱרָב לְנֵצַח נְצָחִים אֵין עֹבֵר בָּהּ"
כִּי כַבֶּגֶד יֹאכְלֵם עָשׁ וְכַצֶּמֶר יֹאכְלֵם סָס וְצִדְקָתִי לְעוֹלָם תִּהְיֶה וִישׁוּעָתִי לְדוֹר דּוֹרִים"
רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךְ וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי וַתָּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים..."
לפי פירוש זה, ייתכן שהכוונה לשיר המעולה בכל השירים שבעולם, או למעולה שבכל שיריו של שלמה, שחיבר 1005 שירים:
וַיְדַבֵּר שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל וַיְהִי שִׁירוֹ חֲמִשָּׁה וָאָלֶף"
שלמה המלך נקרא גם "קהלת" כי היה אספן - הוא הקהיל ואסף דברי חכמה בספר משלי ודברי הגות במגילת קהלת, ובאותו אופן ייתכן שאסף גם שירי אהבה וחתונה במגילת שיר השירים.
לפי הסבר זה, אין קשר בין השירים השונים במגילה - כל שיר עומד בפני עצמו. ייתכן שכל שיר נאמר על-ידי זוג אחר בהקשר אחר, אך כולם קשורים לאהבה שבין איש לאשה ולכן נאספו יחד, כמשל לאהבה שבין ה' לבין עם ישראל. (ע"פ דעת מקרא, וכן פרופ' אליעזר שבייד בספר "חכמתה של מלכות ישראל").
במדרש שיר השירים רבה דרשו כך את הכותרת: "שיר - אחד, השירים - שניים, הרי כאן שלושה" (ר' אבון);
ויש אומרים שבמגילה ישנם ארבעה שירים, שכל אחד מסתיים בהשבעת בנות ירושלים (הרב יובל שרלו, "אחריך נרוצה");
ויש אומרים שבמגילה ישנם שישה שירים (מלבי"ם).
ובנמשל, כל אחד מפרקי השירה מתאר תקופה בתולדות ישראל: שיעבוד מצרים ויציאת מצרים, בית ראשון, בית שני, והעתיד (שרלו); או תקופה בחייו של המלך שלמה (מלבי"ם).
שיר השירים יכול להיות גם שיר אחד המורכב משני שירים - שירו של האיש ושירה של האישה. לכל איש ואישה יש שיר פרטי שלו/ה, וכשאיש ואשה מתחתנים, שירי חייהם מזדווגים והופכים לשיר אחד. מגילת שיר השירים מתארת את הזיווג הזה (סגולות דוד).
הספר מיוחס לשלמה מלך ישראל. בימי שלמה האהבה הגיעה לשיאה, גם בין בני אדם וגם בין עם ישראל לבין ה', ולכן הוא המלך הראוי ביותר לאסוף לקט של שירי אהבה או לחבר שיר אהבה חדש (שרלו עמ' 54).
ויש מפרשים גם: שנכתב לכבוד שלמה (רש"י), או על-אודות שלמה, שכן שלמה הוא אחת הדמויות המרכזיות בספר (דעת מקרא).
חז"ל דרשו את השם שלמה על הקב"ה, "מלך שהשלום שלו", ולפי זה, השיר כולו הוא שיר של ה', על ה' ולכבוד ה'.
מי הם החתן והכלה בספר?
1. מקובל לפרש, שהחתן הוא שלמה המלך. לפי זה, הכלה היא אחת מנשותיו, שאהב במיוחד: נעמה העמונית, בת פרעה, או אבישג השונמית (ראו שירת האידיאות / הרב אורי שרקי, אמו של שלמה ואשת נעוריו / ניצן יוגב).
אולם, ישנם כמה רמזים לכך, שהחתן בספר אינו מלך כלל:
הַגִּידָה לִּי, שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, אֵיכָה תִרְעֶה? אֵיכָה תַּרְבִּיץ בַּצָּהֳרָיִם? שַׁלָּמָה אֶהְיֶה כְּעֹטְיָה עַל עֶדְרֵי חֲבֵרֶיךָ?"; תיאורים אלו אינם מתאימים למלך, בפרט לא למלך עשיר כשלמה.
דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים, הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ, מַשְׁגִּיחַ מִן הַחֲלֹּנוֹת, מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים"; מלך לא צריך לבוא בסתר - הוא יכול פשוט לקחת את הכלה אל ביתו.
אָקוּמָה נָּא וַאֲסוֹבְבָה בָעִיר בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחֹבוֹת אֲבַקְשָׁה אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאֵתִיו"; המלך נמצא רוב הזמן בארמון, אין צורך לחפש אותו ברחובות (אמנם לא כל אחד יכול להיכנס לארמון, אבל אין צורך לחפש אותו).
ראו גם תשובת הרב שרלו לטענות אלו.
2. יש אומרים שהחתן הוא רועה צאן פשוט, והכלה היא פילגש של שלמה המלך המתאהבת בו ומנסה לברוח מהארמון (מלבי"ם).
3. לענ"ד, על-פי הפשט, השיר מתאר את אהבתם וחתונתם של שני אנשים פשוטים - רועה צאן עם שומרת כרמים (אבן עזרא, "הדרך השניה"). לפי זה, יש להבין את הפסוקים המדברים על שלמה המלך כתיאורים פיוטיים של החתן:
שולמית" (גם המילה כלולות, הנרדפת לנישואין, היא מהשורש כלל הדומה לשורש שלמ ומציין שלמות).
בחלק מהפסוקים הכוונה לשלמה המלך ממש, אך מטרתם של פסוקים אלו להדגיש את הניגוד בין אהבתו של המלך לבין אהבתם של האנשים הפשוטים: למלך שלמה "ששים המה מלכות ושמונים פילגשים ועלמות אין מספר
", אבל אצל האנשים הפשוטים "אחת היא יונתי תמתי
" (פירוט).
הבעיה בפירוש זה היא, שלפי זה אין קשר בין המשל לבין הנמשל, שהרי בנמשל, לפי הפירוש המקובל בדברי חז"ל, החתן הוא מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא (לכן, למשל, דבריו של אבן עזרא ב"דרך השניה" כלל לא מתאימים לדבריו ב"דרך השלישית").