קוד: שיר השירים - חזרה לגן עדן בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
שיר השירים ז11: "אֲנִי לְדוֹדִי, וְעָלַי תְּשׁוּקָתוֹ
"
זאת בניגוד לקללה שנתקללה האישה לאחר חטא גן עדן:
בראשית ג16: "אֶל הָאִשָּׁה אָמַר 'הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ, בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים, וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ, וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ'"
ייתכן שמגילת שיר השירים משקפת מצב של חזרה לגן עדן, למצב שלפני החטא ולפני הקללה. ישנן כמה ראיות נוספות לכך:
גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה, גַּל נָעוּל, מַעְיָן חָתוּם. שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים עִם פְּרִי מְגָדִים, כְּפָרִים עִם נְרָדִים. נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם קָנֶה וְקִנָּמוֹן, עִם כָּל עֲצֵי לְבוֹנָה; מֹר וַאֲהָלוֹת, עִם כָּל רָאשֵׁי בְשָׂמִים. מַעְיַן גַּנִּים, בְּאֵר מַיִם חַיִּים וְנֹזְלִים מִן לְבָנוֹן. עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן, הָפִיחִי גַנִּי יִזְּלוּ בְשָׂמָיו; יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ,וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו. בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כַלָּה, אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי, אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי, שָׁתִיתִי יֵינִי עִם חֲלָבִי; אִכְלוּ רֵעִים, שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים".
דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ, לַעֲרוּגוֹת הַבֹּשֶׂם; לִרְעוֹת בַּגַּנִּים, וְלִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים" (פירוט), שיר השירים ו11: "
אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי, לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל, לִרְאוֹת הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן הֵנֵצוּ הָרִמֹּנִים"
הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים, חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ, הַשְׁמִיעִינִי" (פירוט).
בנוסף, בשיר השירים ישנם הרבה תפוחים (אמנם בתורה לא נאמר שפרי עץ הדעת היה תפוח):
כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר, כֵּן דּוֹדִי בֵּין הַבָּנִים; בְּצִלּוֹ חִמַּדְתִּי וְיָשַׁבְתִּי, וּפִרְיוֹ מָתוֹק
לְחִכִּי... סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי" (פירוט); והוא נחמד כמו פרי עץ הדעת, בראשית ג6: "
וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל, וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם, וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל; וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל, וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל" (פירוט).
מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר מִתְרַפֶּקֶת עַל דּוֹדָהּ? תַּחַת הַתַּפּוּחַ עוֹרַרְתִּיךָ, שָׁמָּה חִבְּלַתְךָ אִמֶּךָ, שָׁמָּה חִבְּלָה יְלָדַתְךָ"; גם בגן עדן, האדם היה בתרדמה כאשר ה' הביא אליו את אשתו, בראשית ב21-22: "
וַיַּפֵּל ה' אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן, וַיִּקַּח אַחַת
מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה; וַיִּבֶן ה'
אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה, וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם"; מסתבר שהוא ישן מתחת לעץ כלשהו, והיא העירה אותו.
...רפדוני בתפוחים", שיר השירים ז9: "
וריח אפך ותפוחים" - "
כריחא דתפוחין דגנתא דעדן" ( Ronnie Haffner ).
הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ" (פירוט).
חכמי המדרש פירשו את הפסוק על התשוקה של ישראל אל ה': "ג' שוקין הן:
אין שוקן של ישראל, אלא באביהם שבשמים, שנאמר:
אני לדודי ועלי תשוקתו.
אין שוקה של אשה, אלא בבעלה, שנאמר:
ואל אישך תשוקתך.
אין שוקו של יצר הרע, אלא בקין וחבורתו, שנאמר:
ואליך תשוקתו.
ר' יהושע בשם ר' אחא:
אין שוקן של גשמים, אלא בארץ, שנאמר: (תהילים ס"ח)
פקדת הארץ ותשוקקה
רבת תעשרנה
"
(מדרש שיר השירים רבה), או להיפך, - התשוקה של ה' אל ישראל: "הנה הקב"ה עם ישראל הוא כאב אל בנו, וכאיש אל אשת נעוריו אשר כל תשוקתו ית'
אלינו, וכענין שנאמר
אני לדודי ועלי תשוקתו
... כי הקב"ה תאב, כביכול, להשתעשע בברואיו ושמח בם
"
(דעת תבונות).
באופן אחר, פירשו שהמילה
תשוקה היא שילוב בין
תשישות לבין
תקוה: "ועלי תשוקתו
-
תשים אנו, אף על פי שאנו תשים אנו מצפים
ומקוים לישועתו של
הקדוש ברוך הוא בכל יום ויום ומיחדים שמו שתי פעמים, ואומרים: שמע ישראל ה'
אלהינו ה' אחד
"
(מדרש שיר השירים רבה).