כרם היה לשלמה בבעל המון

קוד: ביאור:שיר השירים ח11 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

שיר השירים ח11: "כֶּרֶם הָיָה לִשְׁלֹמֹה בְּבַעַל הָמוֹן, נָתַן אֶת הַכֶּרֶם לַנֹּטְרִים, אִישׁ יָבִא בְּפִרְיוֹ אֶלֶף כָּסֶף"

כרם היה לשלמה במקום שנקרא בעל המון, והוא נתן את הכרם לנוטרים שישגיחו עליו ויטפחו אותו, והם אכן עשו עבודה טובה, פריו של הכרם היה כל-כך משובח עד שהוא נמכר במחיר גבוה, איש יביא בפריו אלף כסף.

דקויות

בעל המון הוא שם של מקום, כמו יהושע יא17: "בַּעַל גָּד", שמואל ב יג23: "בעל חָצוֹר" ועוד.

נטירה היא נצירה - שמירה פעילה, השגחה וטיפוח. הפועל מתייחס במיוחד לשמירה על כרמים או מטעים, כמו ב ישעיהו כז3: "אֲנִי ה' נֹצְרָהּ, לִרְגָעִים אַשְׁקֶנָּה פֶּן יִפְקֹד עָלֶיהָ; לַיְלָה וָיוֹם אֶצֳּרֶנָּה", וב משלי כז18: "נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ, וְשֹׁמֵר אֲדֹנָיו יְכֻבָּד" (פירוט).

הדוברים בפסוק זה הם, כנראה, אחיה של הכלה, שאמרו בפסוק 9: "אחות לנו קטנה...". כבר בתחילת הספר, סיפרה הכלה שאחיה מכריחים אותה לנטור את הכרמים, שיר השירים א6: "אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת, שֶׁשֱּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ; בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי, שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים, כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי" (פירוט). כאן מסבירים האחים מדוע הם עושים זאת - הם רוצים שאחותם תנטור את הכרמים שלהם, כדי שיוכלו את הפירות שלהם ביוקר, כמו שעשה שלמה.

אולם, הפעם האחות לא מסכימה, והיא עונה לאחיה:

שיר השירים ח12: "כַּרְמִי שֶׁלִּי לְפָנָי! הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה, וּמָאתַיִם לְנֹטְרִים אֶת פִּרְיוֹ"

אני לא רוצה לנטור כרמים של אחרים! כרמי שלי לפניי - אני רוצה לטפח את הכרם הפרטי שלי! אני לא מעוניינת למכור את הפירות באלף כסף - את זה אני משאירה לשלמה - האלף לך שלמה; אני גם לא רוצה לקבל משכורת על טיפוח כרמים של אחרים - את זה אני משאירה לנוטרים מקצועיים - ומאתיים לנוטרים את פריו. "מלעגת ואומרת: קח אתה, שלמה, האלף שלך, וירוויחו הנוטרים השוכרים מאתיים. אני אינני רוצה ממון, ולא קרן ורווח, אלא להיות כרמי שלי לפניי, שהתחברתי בו עם דודי, וזהו יותר תענוג לי מכל ממון" (אבן עזרא).

בפרק א פירשנו, שהכרם הוא גם משל לגוף: הכלה מתלוננת על כך שאין לה זמן לטפח את גופה, כי אחיה מכריחים אותה לשמור על כרמים בקיץ (פירוט). לפי זה אפשר לפרש גם כאן: כרם היה לשלמה הוא משל לאלף נשותיו של שלמה, שהוא נתן לנוטרים כדי שיטפחו את גופן בתמרוקים; אולם אני צנועה, ואינני רוצה לתת את גופי למטפחים, אלא כרמי שלי לפניי, אני מטפחת את גופי בעצמי.

הפסוקים שלנו ממחישים את השינוי שהתחולל בכלה: מנערה קטנה וחלשה, שאחיה מכריחים אותה לעבוד בכרמיהם ולא משאירים לה זמן לעצמה, היא הפכה לאישה אסרטיבית, ערכית, היודעת לטפח את רכושה ואת גופה; כל זה, בזכות סיפור האהבה שבינה לבין החתן.