קוד: ביאור:קהלת א15 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
קהלת א15: "מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן, וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת
"
- האדם מנסה במעשיו לתקן את העולם, אבל יש בעולם דברים מעוותים שאינם יכולים לתקון (להיות מתוקנים), וחסרונות שאי-אפשר להביא למניין שלם.
הפסוק הקודם קבע שמעשי האדם בעולם הזה הם חסרי-תועלת, והפסוק הזה מסביר מדוע: יש בעולם הרבה דברים מעוותים שהאדם לעולם לא יצליח לתקן, והרבה חסרונות שהאדם לעולם לא יצליח למלא.
לתקון הוא פועל עומד בבניין קל, בניגוד לפועל בלשון ימינו לתקן שהוא פועל יוצא בבניין פיעל: לתקון מתאר את התהליך שעובר הדבר המקולקל אשר נעשה מתוקן. המעוות "לא יכול לתקון", כלומר אינו יכול להיות מתוקן, ולכן לא משנה מה יעשה האדם - הוא לא יצליח לתקן אותו.
להימנות - מהשורש מנה, ספר. כשאומרים שדבר נמנה מתכוונים שהכמות שלו הגיעה לכמות השלמה והרצויה; ולכן, דבר אשר לא יוכל להימנות הוא דבר שתמיד יישאר במחסור - מחסור שאף-פעם לא יתמלא.
1. פשוטו של מקרא מדבר על עיוותים וחסרונות המובנים בעולם, שהאדם אינו יכול לתקן ולא משנה מה יעשה.
2. אבל חז"ל דרשו שהכוונה לעיוותים שהאדם יוצר במעשיו: "מעוות בחייו
לא יוכל לתקון משמת - מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת. ורבותינו פירשו על הבא על הערוה והוליד ממזר, או על תלמיד חכם הפורש מן התורה שהיה ישר מתחילתו
ונתעוות.... זה
שחסר עצמו
ממנין הכשרים,
לא יוכל להמנות עמהם בקבול שכרם
"
(רש"
י).