קוד: ביאור:קהלת א17 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
קהלת א17: "וָאֶתְּנָה לִבִּי לָדַעַת חָכְמָה וְדַעַת, הוֹלֵלוֹת וְשִׂכְלוּת; יָדַעְתִּי שֶׁגַּם זֶה הוּא רַעְיוֹן רוּחַ
"
-
ואז
נתתי (הקדשתי)
את ליבי (מחשבתי)
לדעת בו-זמנית גם
חכמה ודעת, וגם
הוללות (שטות)
וסיכלות (טיפשות), כדי לבדוק אם אפשר לשלב את כולן יחד; אבל
ידעתי שגם זה הוא חסר-תועלת כמו להיות
רועה של
רוח -
המילה
הוללות מופיעה בספר קהלת 4 פעמים בהקבלה ל
סכלות, ופעם אחת בהקבלה ל
רע. היא דומה לפועל
התהולל, שפירושו שיגעון,
שמואל א כא14: "וַיְשַׁנּוֹ אֶת טַעְמוֹ בְּעֵינֵיהֶם,
וַיִּתְהֹלֵל בְּיָדָם...
". לכן פירשו שעניינה "לשון ערבוב, כמו
"
ישעיהו א22: "סָבְאֵךְ
מָהוּל בַּמָּיִם
"
(רש"י). והכוונה לערבוב הדעת - טירוף ושיגעון. וכן
בתרגומים אנגליים: "madness and folly". ובאופן מתון יותר הוא מתייחס לאנשים המתנהגים כמשוגעים, כמו הרוקדים ומקפצים ברחובות,
נחום ב5: "בַּחוּצוֹת
יִתְהוֹלְלוּ הָרֶכֶב יִשְׁתַּקְשְׁקוּן בָּרְחֹבוֹת, מַרְאֵיהֶן כַּלַּפִּידִם כַּבְּרָקִים יְרוֹצֵצוּ
"; בלשון ימינו "משתוללים".
הביטוי מקביל אל
רעות רוח בפסוק 14, ועניינו כמו שם - פעולה חסרת-תועלת כמו רעייה של רוחות.
קהלת ניסה בו-זמנית גם לעסוק בחכמה וגם "להשתולל" ולהשתטות; אבל הגיע למסקנה שזה חסר-תועלת, כי אלה שני כוחות מנוגדים שאי אפשר לשלבם - החכמה גורמת לאדם להיות רציני וכעוס, ולא מאפשרת לו להשתולל (ראו בפסוק הבא).