מה יתרון העושה באשר הוא עמל?

קוד: ביאור:קהלת ג9 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

קהלת ג9: "מַה יִּתְרוֹן הָעוֹשֶׂה בַּאֲשֶׁר הוּא עָמֵל?"


שאלה זו מופיעה כסיכום ל"שיר העתים", שהתחיל בקביעה (פסוק 1): "לכל זמן, ועת לכל חפץ תחת השמים" (פירוט). משמעותה של השאלה תלויה במשמעותו של ה"חפץ" (ראו פירושים על פסוק 1):

א. חפץ = רצון של אדם

1. לכל פעולה שהאדם רוצה לעשות יש זמן שבו ראוי לעשות אותה, אולם לא תמיד האדם יודע מה הזמן הנכון, ומהי הפעולה שראוי לעשות בזמן זה, ולכן לא ברור מה יתרון, מה הטעם לעשות ולעמול, והרי ייתכן שדווקא עכשיו ראוי לעשות את ההיפך: "השיר... עוסק בשאלת ההווה, הדנה בשאלת המעשה הנכון אותו יש לעשותו. שאלת היתרון... נוגעת... להחלטות אותן צריך האדם לקבל. העובדה כי אין דבר ברור, עתים עת לטעת ועתים עת לעקור נטוע, מביאה לאי-קיומה של ידיעה מבוררת בדבר המעשה הנכון שיש לעשותו בנקודת זמן מסוימת - לטעת או לעקור נטוע. זו המצוקה האמיתית העולה בשיר - בעיית מה יתרון לאדם באשר הוא עמל טמונה בעובדה שאין העמל יודע כלל ועיקר מהו המעשה הנכון שיש לעשותו כעת. ייתכן ומתייסר הוא בייסורים כדי לטעת (וזו משמעותו של הביטוי ' עמל ' במקרא), והוא יגע לריק כיוון שעת זו תובעת את היפוך המעשה. וכן להיפך, ייתכן ועקירתו כעת אינה דבר נכון, כיוון שזמן הנטיעה הגיע... ספר קהלת שואל את שאלת מחבר הספר - מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש, לאמור: כיוון שהכל דומה להבל הפה, ואין קיום למעשה האדם, אין טעם בכל הצער והייסורין הנובעים ממעשיו בעולם. אחת מהסתעפויות התבוננות  זו היא זו שלפנינו - סיבה נוספת לחוסר היתרון בעמל האדם נובעת מן העובדה כי עת לכל דבר. אין הוא יכול לבחור נכונה את אשר יעשה, כיוון שאין דבר וודאי לעשותו." (הרב יובל שרלו, "שאלת הספק"). פירוש זה מתאים לדברי קהלת בהמשך הספר, קהלת ט12: "כִּי גַּם לֹא יֵדַע הָאָדָם אֶת עִתּוֹ, כַּדָּגִים שֶׁנֶּאֱחָזִים בִּמְצוֹדָה רָעָה וְכַצִּפֳּרִים הָאֲחֻזוֹת בַּפָּח, כָּהֵם יוּקָשִׁים בְּנֵי הָאָדָם לְעֵת רָעָה כְּשֶׁתִּפּוֹל עֲלֵיהֶם פִּתְאֹם".

2. בכל זמן האדם רוצה לעשות דבר אחר, ייתכן שהאדם ירצה דבר והיפוכו בזמנים שונים, ולכן "מה יתרון בא לאדם העושה בדבר אשר הוא עמל בו למען השיג חפצו? הלא עת לכל חפץ, ופן למחר יחפוץ בחילופו, והיה אם כן עמלו לרעתו?!" (מצודת דוד). ראיתי פעם שלט שאמר דבר דומה: "טוב להקריב בעד ערכים, אבל לא צריך למהר, כי ייתכן שמחר הערכים יתחלפו ונגלה שהקרבנו בעד הערכים הלא נכונים..."

ב. חפץ = רצון של ה'

3. לכל דבר שה' רוצה לעשות, הוא מוצא את הזמן הראוי, ולכן כל הפעולות שהאדם עושה עלולות להתברר כמיותרות וחסרות ערך אם ה' יחליט אחרת: "אחר שכל הדברים תלוים בעת וזמן, מה יתרון לאיש בכל עמלו? שיתכן שתבא עת תשחית עמלו ותסור הונו וישאר ריקם" (אבן עזרא).

4. וייתכן שהפסוק מתייחס לא לכל פעולה אלא רק ל עמל = מאמץ כבד הגורם סבל, וגם רשע ומרמה. לפעמים האדם מתאמץ יותר מדי, באופן שגורם סבל רב לו או לאחרים, כדי לזכות בעושר או בכבוד כמה שיותר מהר; אך מכיוון שלכל פעולה יש הזמן הראוי לה, אין טעם במאמץ המוגזם: "מה יתרון של עושה רע בכל שהוא עמל? גם הוא עתו יבא, והכל אבד" (רש"י, ודומה לזה רשב"ם).

5. ויש שפירשו להיפך, שהפסוק מתייחס דווקא לעמל בתורה ובמצוות: "לכאורה... מה יתרון לעמול בתורה ובמצוות, כיוון שיש ביטול הבחירה, שהרי כל הדברים שנתנבאו הנביאים הן מוכרחים קודם היותם, שהרי ראיתי במראה הנבואה לאותה זמן הקבוע להן!" (תעלומות חכמה)

מה יתרון העושה? באשר הוא עמל!

פירשנו לפי רוב המפרשים, שהפסוק כולו הוא שאלה "מה יתרון העושה באשר הוא עמל?". אולם, אפשר גם לפרש שהשאלה היא רק החצי הראשון של הפסוק "מה יתרון העושה?" והתשובה נמצאת בחצי השני "באשר הוא עמל!" (אבי צ'פניק). מכיוון שיש עת לכל חפץ, וייתכן שתבוא עת שתבטל ותהרוס את כל מעשיו של האדם, הרי שהיתרון היחיד שנותר ונשאר לאדם הוא רק אשר הוא עמל - רק הזיכרון של העשיה עצמה.

יש שפירשו שהתשובה הזאת נמצאת בפסוק הבא: "תמהני על מה הם שמחים בזמן שהם עמלים בהם, הואיל ויודעים שסופן ליבטל? אלא שזהו הטעם (פסוק 10): את הכל עשה יפה בעתו... - כל דבר שאדם עמל בו, בעת שהוא עושה אותו, יפה בעיניו לעשותו..." (הרב יוסף קרא).

רעיון דומה נמצא בהמשך הספר, קהלת ה14-18: "כַּאֲשֶׁר יָצָא מִבֶּטֶן אִמּוֹ עָרוֹם יָשׁוּב לָלֶכֶת כְּשֶׁבָּא וּמְאוּמָה לֹא יִשָּׂא בַּעֲמָלוֹ שֶׁיֹּלֵךְ בְּיָדוֹ... גַּם כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר נָתַן לוֹ הָאֱלֹהִים עֹשֶׁר וּנְכָסִים וְהִשְׁלִיטוֹ לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ וְלָשֵׂאֶת אֶת חֶלְקוֹ וְלִשְׂמֹחַ בַעֲמָלוֹ זֹה מַתַּת אֱלֹהִים הִיא" - שום דבר לא נשאר, פרט לשמחה בעצם העשיה והעמל.

עמל ועבודה

"העמל הוא מה שאנו קוראים לו עבודה. המקום שאליו אנו הולכים אליו מדי יום בכדי להתפרנס.  העבודה במקורה היא עבודת הנפש. כלומר האבולציה שאדם מעביר את נפשו ונשמתו בזמן הקצר יחסית שהוא בבעלות על כסותו-גופו. אז מה היתרון לעמל, במיוחד אם זה - בידיעה או שלא בידיעה - נוגד את המטרה האבולוציונית? התשובה לשאלה זו קלה ומסתכמת במילה אחת: בחירה. כשהעמל מתבצע ממקום של ידיעה ברורה שהוא רק עמל ולא הגדרה עצמית? את/ה במקום טוב. העמל מתבצע ללא השפעת הזהות, והמבצע משתחרר לעבודת הנפש החשובה שאי אפשר להבטל ממנה" (משה אטס / האקדמיה לטאי צ'י)


תגובות