קוד: ביאור:משלי ג26 בתנ"ך
סוג: מבנה1
מאת: אראל
אל:
אָז תֵּלֵךְ לָבֶטַח דַּרְכֶּךָ, וְרַגְלְךָ לֹא תִגּוֹף.
אִם-תִּשְׁכַּב - לֹא-תִפְחָד, וְשָׁכַבְתָּ - וְעָרְבָה שְׁנָתֶךָ.
אַל-תִּירָא מִפַּחַד פִּתְאֹם, וּמִשֹּׁאַת רְשָׁעִים כִּי תָבֹא.
כִּי-ה' יִהְיֶה בְכִסְלֶךָ וְשָׁמַר רַגְלְךָ מִלָּכֶד.
בפסוקים הקודמים נאמר, שיש לתכנן את המעשים בחכמה ובתבונה, לשים לב היטב לתוכניות המעשיות החיוביות (תושיה), והשליליות (מזימה),
משלי ג21: "בְּנִי! אַל יָלֻזוּ מֵעֵינֶיךָ, נְצֹר
תֻּשִׁיָּה וּמְזִמָּה
" (פירוט). הפסוקים שלנו מלמדים, שמי שנוהג כך יכול להיות רגוע:
ייתכן שיש כאן רמז למשפט העממי "ה' עוזר למי שעוזר לעצמו": לאף אחד אין חכמה מושלמת, כל אחד עלול להיכשל; אולם, אם תכננת את מעשיך בחכמה, תבונה, דעת, תושיה ומזימה, אתה יכול להיות רגוע, שה' יגן עליך גם בכסלך = גם בנקודות שבהן אתה כסיל.
אל תירא... ומשואת רשעים כי תבוא" - פירשנו שהכוונה "מאסון שיביאו עליך הרשעים";
משואה שתבוא על הרשעים". וכן הסביר מלבי"ם: "
גם אם תבוא השואה המוכנת להשמיד את הרשעים, אל תירא, כי תינצל בהשגחת ה'". ולגבי המילה "שואת", פירש מצודת ציון: "
ומשואת - ענין חושך, כמו אמש שואה ומשואה (איוב לא)".
"כי ה' יהיה
בכסלך
" - פירשנו "כסלך" מלשון כסילות, היפך חכמה;
ומצודת ציון פירש: "בכסלך - עניין בטחון ותקוה, כמו (איוב ח):
"אשר יקוט
כסלו, ובית עכביש
מבטחו
".".
ורש"י הביא את שני הפירושים: "בכסלך - במבטחך. דבר אחר: בדברים שאתה כסיל בהן, כך מצאתי בירושלמי
".
רמי ניר, 6.5.07: "כדאי לזכור מה אמר קהלת על חכמה ושימושיה: "כִּי בְּרֹב חָכְמָה רָב-כָּעַס, וְיוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב" (קהלת א' 18). צריך לקחת בחשבון: לא קל להשתמש בחכמה! לדוגמא: "כִּי-יֵשׁ אָדָם שֶׁעֲמָלוֹ בְּחָכְמָה וּבְדַעַת--וּבְכִשְׁרוֹן, וּלְאָדָם שֶׁלֹּא עָמַל-בּוֹ יִתְּנֶנּוּ חֶלְקוֹ, גַּם-זֶה הֶבֶל וְרָעָה רַבָּה" (קהלת ב' 21).
עדים זוממים שואפים לממש את הרעיון הזה; ואמנם: "וְעוֹד רָאִיתִי
תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ: מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט שָׁמָּה הָרֶשַׁע, וּמְקוֹם
הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרָשַׁע" (קהלת ג' 16) כפי שזועק הנביא: "כִּי רָשָׁע מַכְתִּיר אֶת-הַצַּדִּיק, עַל-כֵּן יֵצֵא מִשְׁפָּט מְעֻקָּל
" (חבקוק א' 4). כלומר, תתכן אפשרות כי שופטים יעשו יד אחת עם עדים
זוממים... "כִּי יֵשׁ-דְּבָרִים הַרְבֵּה מַרְבִּים הָבֶל, מַה-יֹּתֵר
לָאָדָם" (קהלת ו' 11).
וחייב לדעת גם המשתמש בחכמה: "כִּי גַּם לֹא-יֵדַע הָאָדָם אֶת-עִתּוֹ, כַּדָּגִים שֶׁנֶּאֱחָזִים בִּמְצוֹדָה רָעָה וְכַצִּפֳּרִים הָאֲחֻזוֹת בַּפָּח, כָּהֵם יוּקָשִׁים בְּנֵי הָאָדָם לְעֵת רָעָה כְּשֶׁתִּפּוֹל עֲלֵיהֶם פִּתְאֹם" (קהלת ט' 12).
"שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל-פְּנֵי הַמָּיִם, כִּי-בְרֹב הַיָּמִים תִּמְצָאֶנּוּ... תֶּן-חֵלֶק לְשִׁבְעָה וְגַם לִשְׁמוֹנָה, כִּי לֹא תֵדַע מַה-יִּהְיֶה רָעָה עַל-הָאָרֶץ" (קהלת יא' 2-1).
"סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע, אֶת-הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת-מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר, כִּי-זֶה כָּל-הָאָדָם" (קהלת יב' 13).