קוד: ביאור:משלי ד13 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
משלי ד13: "הַחֲזֵק בַּמּוּסָר, אַל תֶּרֶף! נִצְּרֶהָ, כִּי הִיא חַיֶּיךָ!
"
מוסר הוא לימוד שבו האדם מותח ביקורת על עצמו ומחולל בעצמו שינויים כואבים. החזק במוסר = התחזק והתמד בלימוד זה, גם אם הוא קשה וכואב, אל תרף - אל תרפה, אל תישבר באמצע!
נצירה
= שמירה פעילה, השגחה;
נצרה - שמור והשגח היטב על אותה למידה
, כי היא חייך - כי בה תלויים חייך הרוחניים: "משל לאחד מושלך לתוך המים, הושיט הקברניט את החבל ואמר לו 'תפוש חבל זה בידך
ואל תניחהו, שאם תניחהו אין לך חיים!'. אף כך אמר להם הקב"ה לישראל: כל זמן שאתם
מדובקין במצות, "ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום". וכן הוא אומר,
החזק במוסר אל תרף, נצרה כי היא חייך
"
(במדבר רבה יז ו). "והנמשל: אנו נמצאים בעולם חומרי, קיימת סכנה שהאדם יטבע בעולם החומר. על כן מושיט לנו הקב"ה את חבל הערך, את חבל הנצח. וזוהי התורה ומצוותיה
"
(מתוך שיחה של הרב חיים דרוקמן,
עניינם של התורה והמצוות, היחס לתורה ומצוותיה).
או:
כי היא חייך - כי היא משמעות החיים: "כי מה שהאדם חי הוא כדי לשבור מה שלא שבר עד הנה אותה המידה, לכן צריך להתחזק, ואם לא יתחזק - למה לו חיים?!
" (הגאון מווילנה).
לימוד התורה לא מספיק - מי שלומד תורה בלי מוסר, עלול לאבד את מידותיו הטובות (הרב צוריאל על פרשת קרח). "ובפרט בזמנינו... צריכים להתחזק מאד בלימוד המוסר, כי רק על ידי לימוד זה יכול כל אדם להחזיק מעמדו שלא יתמוטט. ומשל למה הדבר דומה? למי שמהלך בדרך, ונעשה רוח סערה גדולה, אם לא יתחזק להתעטף היטב בבגדיו, אזי עלולה הסערה לפשוט ממנו את כל בגדיו, עד שיישאר ערום... ועל-כן ראוי ונחוץ לקבוע בכל הישיבות עת קבוע ללימוד המוסר בכל יום...
"
(החפץ חיים, בית ישראל, מאמר לראשי הישיבות).
"החזק במוסר אל תרף נצרה כי היא
חייך,
ודרך חיים תוכחות מוסר, "כצורך האדמה למטר כן צורך האדם למוסר". לכל
מערכת מתוקנת בעולם יש מערכת בקרה, בלי בקרה זה אבדון, למדינה למשל יש
מבקר מדינה מכיוון שהביקורת מקדמת, הביקורת מתקנת ואילו לדבר החשוב ביותר
בעולם אין מערכת בקרה ומי זה? האדם בעצמו! מה שהוא רוצה הוא אוכל, מה
שהוא רוצה הוא מדבר, מה שהוא רוצה הוא לובש, לאן שהוא רוצה הוא הולך "אף
אחד לא יגיד לי מה לעשות", בוודאי שהוא לא טועה, הוא מאה אחוז...
שלמה המלך ע"ה אומר:
החזק במוסר אל תרף נצרה כי היא חייך, שלמה המלך
החכם מכל האדם אומר:
החזק במוסר, אל תעזוב מוסר, אל תעזוב ביקורת,
נצרה כי היא חייך, החיים תלויים שלך תלויים בזה, בלי ביקורת זה התאבדות, זה
אבדון, אתה יורד לדרגת בהמה וגרוע מזה! כמו כן אומר שלמה המלך: "ודרך חיים
תוכחות מוסר ", אם אתה רוצה
דרך סלולה
בחיים, דרך מתוקנת - "תוכחות מוסר ",
אתה חייב ביקורת.
"כצורך האדמה למטר כן צורך האדם למוסר", כמו אדמה בלי גשם כולה בקעים,
כולה קוצים, כולה חרולים ככה אדם שאין בו מוסר נעשה מושחת, נעשה פרא אדם
ואנחנו רואים היום על כל צעד ושעל את אלה שהולכים בדרכה של תורה, את אלה
שהולכים לשיעורי תורה, את אלה שהולכים לשיחות מוסר, תראו את ההתנהגות
שלהם, תראו את ההופעה שלהם, את הדיבורים שלהם, תראו את הבתים שלהם -
רואים מלאכים!...
"
(מתוך דרשה של הרב דניאל זר).
"החזק במוסר אל תרף - אחוז בתורה, כמו "והחזיקי את ידך בו" (בראשית כא), "וישלח ידו ויחזק בו" (שמות ד)
"
(רש"י).
"החזק במוסר התורה,
אל תרף ממנו;
נצור התורה בלבך,
כי היא בעצמה היא
חייך הנצחיים, במה שנכלל בכוונותיה מהחכמה והבינה
"
(רלב"ג).
"אחר שיצרי הלב הם מתנגדים לחקי החכמה, כי ציורי לבו נוטים לרעה והם הפוכים מדרך החכמה, צריך הוא
למוסר, שבו יאסור כחות נפשו בל
יליזו מדרכי החכמה. וכבר בארתי בתחלת הספר, שמוסר הזה הוא יראת ה', כמ"ש
יראת ה' מוסר חכמה, שע"י יראת ה' יירא מלעבור על חוקי החכמה אשר מאתו נתנו,
אולם, גם המוסר הזה ויראת ה' אינו מתעורר מעצמו בנפש האדם, וצריך
להחזיק בו בכל עז, בל תסור יראת ה' מזכרונו רגע, ולכן אמר
החזק במוסר, שהוא המחזיק הדבר בעל כרחו,
ואל תרף, שאם תרפנו רגע - יסור מזכרונך, ועי"ז
נצרה, תצור את החכמה, שע"י החזקת המוסר - ישמרו חקי החכמה בלבו,
כי הוא חייך, כי החכמה היא חיי
הנפש (כנ"ל ג' כ"ב ויהיו חיים לנפשך), שהחכמה היא חיי הנפש, וזולתה לא תחיה
חיים נפשיים, רק חיים בהמיים שאינם חייך, ר"ל חיי האדם
"
(מלבי"ם).
"והנה סולם מצב לעלות בהר ה' ולקנות טהרת הנפש, הלא הוא השקידה
ללמד ספרי מוסר או לשמע, כי אז ילמד ליראה את ה'. ויהי כקרא איש ספרי מוסר,
ימצא שוליו מלאים עוונות ופשעים תלי תלים, כי אשר חשב שאין בו עוון אשר חטא,
ימצא כתוב בספר שהוא עוון גדול, עוון פלילי, כגון אסור גזל ואונאה, ומצער חברו
ושבועת שוא ושקר וליצנות וחנפה ושקרים וברכות חטופות, שהן לבטלה ונהנה בלא
ברכה, ודברים בטלים, שנאמר עליהם (מלאכי ב יז)
הוגעתם ה' בדבריכם, ולשון הרע, שחמור כנגד עבודה זרה, גלוי עריות, שפיכות דמים,
וגאוה וכעס וראית נשים וכהנה רעות רבות, ובטול תורה כנגד כולם, אשר כל אלה עברות
חמורות הרבה מאד ודשו בהן רבים ונעשו כהתר גמור, ואין איש שם על לב להיות נחם
על רעתו ולעזוב דרכו. אמנם כאשר יתמיד לקרא או לשמע דברי מוסר יום ליום, יערוף
כמטר לקחו. כמו שהמטר נוקב את האבן, כך דברי מוסר סוף שנוקבין את לב האבן. הלוך
ילך מעט מעט בדרך טובים, ולבבו יבין ושב ורפא לו. וידוע שכל ההתחלות קשות,
ויקשה בעיניו ללמד או לשמע דברי מוסר, ולא יכנסו הדברים באזניו, לא חלי ולא
מרגיש, אבל סוף שיכנע לבבו, ויערב לו ויבסם לו. וידוע מאמר רבותינו זכרונם
לברכה (ברכות מ, א) אם תשמע בישן, תשמע בחדש,
ואם יפנה לבבך, שוב לא תשמע. לכן
החזק במוסר אל תרף, ואם התרפית חזר בך. חזק
ויאמץ לבך
"
(רק תורה - מעלת לימוד בספרי מוסר).
מה שנאמר בפרקנו על המוסר, נאמר בפרק הקודם על החכמה והתבונה,
משלי ג18: "עֵץ
חַיִּים הִיא
לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ, וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר
" (פירוט), ונאמר בספר דברים על ה',
דברים ל20: "לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ,
כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ, לָשֶׁבֶת עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם
".
בפרקנו נאמר שהמוסר הוא החיים, ובפרק הבא,
משלי ה23: "הוּא
יָמוּת בְּאֵין מוּסָר, וּבְרֹב אִוַּלְתּוֹ יִשְׁגֶּה
" (פירוט); "למה הוא מת? לפי שאינו יודע בתורה, והולך וחוטא
"
(שמות רבה לו ג), וכן
משלי ו23: "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר,
וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר
" (פירוט).