המצוה והתורה מאירות את הדרך ביער הפיתויים

קוד: ביאור:משלי ו23 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל: סגלות משלי

משלי ו23: "כִּי נֵר - מִצְוָה, וְתוֹרָה - אוֹר, וְדֶרֶךְ חַיִּים - תּוֹכְחוֹת מוּסָר"

אנחנו מוצפים כל הזמן, בכל מקום, בפרסומות ובפיתויים שקוראים לנו לחיות את הרגע, ליהנות "עכשיו". עם כל כך הרבה גירויים, קשה לחשוב על העתיד. זוהי אחת הסיבות העיקריות שבגללן חשוב, דווקא בימינו, לקיים מצוות וללמוד תורה:

כי = תיאור סיבה. בפסוקים הקודמים נאמר שיש לשמור את המצוות והתורה, ובפסוק זה המורה מסביר מדוע זה כדאי.

הפסוק ממשיל את החיים בעולם של פיתויים, שגורמים לאדם שלא לחשוב על עתידו, להליכה בתוך יער עבות וחשוך, שבו קשה לראות מה מסתתר בהמשך הדרך. המצוות והתורה מאירים את הדרך ביער זה:

נר מצוה = המצוה, שהיא מעשה מוחשי-חומרי, נמשלת לנר, שהוא אמצעי מוחשי-חומרי להפצת אור; הנר מפיץ אור באיזור מצומצם, אך הוא מאפשר לראות היטב את המכשולים והסכנות הנמצאים באיזור זה, גם אם הם נסתרים בחורים ובסדקים.

ותורה אור = התורה, שהיא מופשטת-רוחנית, נמשלת לאור היום, שהוא מופשט יותר; אור היום מאיר בכל הארץ, אבל רק מבחוץ.

ודרך חיים תוכחות מוסר = התוכחות ודברי הביקורת שהאדם מקבל מהמצפון האישי שלו (" מוסר כליות"), נמשלים לדרך סלולה - המובילה את האדם אל ביתו.

הנמשל מוסבר בפסוק הבא, משלי ו24: "לִשְׁמָרְךָ מֵאֵשֶׁת רָע, מֵחֶלְקַת לָשׁוֹן נָכְרִיָּה" - המצוה המעשית מגבילה את הקשר בין איש לאשה ובכך מצילה את האדם מאישה רעה המנסה לפתות אותו אותו לניאוף; והתורה נותנת לאדם ראיה כללית ומפוכחת על משמעות הקשר שבין איש לאשה, ובכך מצילה אותו מניסיונות פיתוי ושכנוע - חלקת לשון נכריה. האישה המפתה היא משל לכל פיתויי התאוה שאנחנו מוצפים בהם מכל הכיוונים:

נר מצוה = המצוות מגבילות את המעשים, וכך מאירות את דרכו של האדם בתוך יער הפיתויים, כמו נר שהאדם מחזיק כאשר הוא הולך ביער חשוך. אדם שמקיים מצוה, ניצל מפיתוי ספציפי שקשור לאותה מצוה, כמו שאדם המחזיק נר ניצל ממכשולים ספציפיים העומדים בדרכו, לדוגמה: המצוה "לא תלך רכיל בעמך", האיסור לרכל, מצילה את האדם מפגיעה בזולת ומסכסוכים מיותרים.

ותורה אור = התורה נותנת לאדם ראיה כללית של המציאות, וכך מאפשרת לאדם לראות את כל הפיתויים בגודלם הטבעי ובמקומם הטבעי, כמו אור יום שמאפשר לאדם לראות את כל העולם במבט אחד. אדם שלומד תורה, ניצל גם מסיכונים שאולי כלל לא ידע על קיומם, כמו שאור היום מציל את האדם מחיות טרף ושודדים, לדוגמה: ודרך חיים תוכחות מוסר = התוכחות ודברי הביקורת שהאדם שומע מהמצפון האישי שלו מכוונים את האדם למטרת חייו; אולם כדי שיוכל "לראות את הדרך", לשמוע היטב את קול המצפון הפנימי, הוא חייב "להדליק את האור", לשמור מצוות ותורה שירחיקו אותו מהפיתויים, לדוגמה:

מקורות ופירושים נוספים

הפסוקים הבאים מתארים דרך מיוחדת שבה המצוות והתורה מצילות את האדם מפיתויים - ע"י סייגים וגדרים חכמים שמרחיקים את האדם מעבירה (פירוט).

נר מצוה ותורה אור

פירשנו את חציו הראשון של הפסוק על-פי דברי חז"ל (בתלמוד בבלי, סוטה כא.), שהנר והאור הם שני דברים נפרדים - המצוה נמשלת לנר כי היא מצילה את האדם מסכנות רוחניות מקומיות, והתורה נמשלת לאור היום כי היא מצילה את האדם מסכנות רוחניות כלליות יותר.

אפשר גם לפרש, שהנר והאור קשורים - נר הוא אמצעי מוחשי ליצירת אור, וגם מצוה היא אמצעי מוחשי ל"יצירת" תורה: כשאדם מקיים מצוה מעשית הוא מפגין בגלוי את חשיבות התורה, וזה משפיע גם על האדם עצמו וגם על סביבתו. לדוגמה:

  • כשאיש אומר לאישה "אני לא נוגע בך כי אנחנו לא נשואים" הוא מזכיר לעצמו, וגם לה ולאנשים שמסביבם, את היחס של התורה לקשר בין איש לאשה; המצוה שהוא קיים הפיצה את אור התורה בסביבתו.
  • כשאנשים מדברים ביניהם דברי רכילות, ואחד מהחבורה אומר "לפי התורה אסור לשמוע דברי רכילות - אני פורש", זה משפיע - גם אם אנשים לא יפסיקו מייד את השיחה, הם יקלטו שיש משהו פגום בשיחה הזאת; הם יקלטו את היחס של התורה לדברים אלה. גם כאן, המצוה שקיים האדם הפיצה את אור התורה בסביבתו.
לפי זה, שלושת חלקי הפסוק משתלבים למשל אחד ונמשל אחד:
  • במשל - אדם עומד במקום חשוך, על פרשת דרכים, אך בגלל החושך הוא אינו רואה את הדרך; רק כאשר הוא מדליק נר, הנר מפיץ אור והוא יכול לראות את הדרך הביתה.
  • ובחיים - בעולם של פיתויים, האדם אינו שומע את הקול הפנימי שלו ואינו יודע באיזו דרך לנהל את חייו; אך לאחר שהאדם קיים מצוות ולמד תורה, הפיתויים כבר לא שולטים בו, והוא יכול לשמוע את מצפונו הפנימי - את תוכחות המוסר שלו.
ישנם פסוקים נוספים בספר משלי שאפשר לפרש על-פי ההקבלה נר=מצוה ותורה=אור; ראו:
  • משלי כ20: "מְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ - יִדְעַךְ נֵרוֹ באישון[בֶּאֱשׁוּן] חֹשֶׁךְ" (פירוט).
  • משלי יג9: "אוֹר צַדִּיקִים יִשְׂמָח, וְנֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ" (פירוט).
  • ואולי גם משלי כ27: "נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם, חֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן" (פירוט).
המושגים תורה ומצוה נזכרים בפסוקים נוספים, ראו תורה ומצוה בספר משלי.

ודרך חיים תוכחות מוסר

פירשנו שהחצי השני של הפסוק מתייחס למוסר הכליות הפנימי של האדם: "מי המוליך אותו בדרך חיים? - תוכחות מוסר, שעל-ידי שיקבל תוכחת השכל מן המוסר ויראת ה', על-ידי-כך יילך בדרך חיים, ואז יועילו לו נר מצוה ותורה אור לשמרו מן הפחתים ומן הקוצים ומן הברקנים..." (מלבי"ם).

וחז"ל פירשו (שם) על דברי ביקורת שהאדם מקבל ממורה פרטי - תלמיד חכם - שמלמד אותו תורה ומצוות, בהתאם להנחיה הכללית "עשה לך רב".

להצילך מאשת רע, מחלקת לשון נכריה

פירשנו באופן כללי, שהמצוה והתורה מצילות את האדם מאשה רעה ומפיתויים בכלל; אולם אפשר לפרש שיש כאן הקבלה:
  • המצוה המעשית מצילה מֵאֵשֶׁת רָע = אישה שמעשיה רעים ורוצה לפתות גם אותך לעשות רע; למשל - איסור נגיעה, בין איש לאשה שאינה אשתו, מקטין מאד את הסיכויים שהם יחטאו, גם אם האישה היא רעה ובוגדנית.
  • והתורה הקשורה לדיבור ולשמיעה מצילה מֵחֶלְקַת לָשׁוֹן נָכְרִיָּה = אישה נכריה היודעת לפתות בדיבוריה. התורה מראה לאדם מה הערך האמיתי של הנוכריה הזאת, עד כמה בזויה האשה הבוגדנית, ועד כמה אהובה וטהורה האשה הצדיקה. אדם שלומד תורה וקולט את הגישה הזאת, באופן טבעי פחות נמשך לפיתוייהן של נשים בוגדניות.

תגובות