להאיר לצדיקים ולא לרשעים

דקויות

אור צדיקים   -

1. אור המשרת את הצדיקים: האור הזה ישמח על כך שזכה לשרת רק את הצדיקים ולא את הרשעים, והמסקנה - עדיף להשקיע בעזרה לצדיקים ולא לרשעים. פירוש זה מסתמך על דברי רבי אלעזר: "אור שברא הקב"ה ביום ראשון... עמד וגנזו מהן... לצדיקים לעתיד לבא... כיון שראה אור שגנזו לצדיקים - שמח, שנאמר אור צדיקים ישמח "" (רבי אלעזר, בבלי חגיגה יב.).

וכך הסביר הרמח"ל: "העולם נברא לשימוש האדם... אם הוא שולט בעצמו ונדבק בבוראו ומשתמש מן העולם רק להיות לו לסיוע לעבודת בוראו, הוא מתעלה והעולם עצמו מתעלה עמו. כי הנה עילוי גדול הוא לבריות כולם בהיותם משמשי האדם השלם המקודש בקדושתו יתברך, והוא כענין מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה בענין האור שגנזו הקדוש ברוך הוא לצדיקים... ובענין אבני המקום שלקח יעקב ושם מראשותיו אמרו "אמר רבי יצחק: מלמד שנתקבצו כולן למקום אחד והיתה כל אחת אומרת, עלי יניח צדיק ראשו"" (מסילת ישרים א).

2. אור השייך לצדיקים, והוא משל -

א. משל לנשמת הצדיקים, שהיא תמיד בשמחה, או שתהיה שמחה בעתיד: "יתכן להיות האור והנר רמז לנשמתם האצולה מאור השם... ואמר ישמח כעניין (ישעיהו סא י) תגל נפשי... והוא נכון כענין (משלי כ כז) נר ה' נשמת אדם" (אבן עזרא), "נפש הצדיק דומה לאור, לפי שהיא קיימת לעולם כמו האור, ואין קיומה תלוי במקום אחר זולתי בה' יתברך; כאשר אור השמש אין הווייתו וזריחתו תלויים בסיבה אחרת זולתי בה' יתברך. נפש הצדיק תשמח לעולם, כי גם בעולם הזה תשמח במצוות, ואם יבואו על הגוף ייסורין, תשמח בייסורין; אף כי תשמח בעולם הבא שמחה שאין לה תכלית." (רבי יונה גירונדי), "נשמת הצדיק תשמח בגן עדן" (מצודת דוד), "אור לצדיקים ישמח תמיד במושגיו אשר נתעצב בהם, ושבשכל נקנה, ותכלית זאת השמחה תהיה אחר היפרד מהחומר" (רלב"ג),

• אולם, אילו זו היתה הכוונה, היה ראוי להגיד "צדיקים ישמחו" או "נפש צדיק תשמח", ולא להשתמש במילה "אור" שמשמעותה העיקרית שונה.

ב. משל לישועה חומרית של הצדיקים, שהיא תשמח כלומר תזרח ותצמח: "ישמח - דרך משל, כי כשזורח ידמה כאילו הוא שמח, כמו (תהלים יט ו): ישיש כגבור. ו" אור צדיקים " כאור העולם הבא, או אור תשועה, כענין (ישעיהו ט א): אור נגה עליהם ו(אסתר ח טז) היתה אורה" (אבן עזרא), "ישמח קרוב אל יצמח..." (ע"פ דעת מקרא)

• אולם, אילו זו היתה הכוונה, היה ראוי להגיד "אור צדיקים יזרח ", כמו תהלים קיב4: "זָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹר לַיְשָׁרִים, חַנּוּן וְרַחוּם וְצַדִּיק", ולא להשתמש במילה "ישמח" שמשמעותה העיקרית שונה.

ג. משל לעולם הבא, שהוא רוחני ומופשט כמו אור: "הצדיקים, נשמתם תאיר ב אור תמידי, נצחי, (תהלים צז יא) אור זרוע לצדיק, ואינם צריכים לנר שהוא הגוף, כי הנפש הרוחנית תהל לנצח באור הרוחני, וזה ישמח תמיד, כמו שנאמר (תהלים צז יא) ולישרי לב שמחה, (תהלים לב יא) שמחו בה'." (מלבי"ם), "צדיקים, עיקרם האור, שהוא העולם הבא... וזהו אור צדיקים ישמח - שאורם יתחדש תמיד." (הגר"א); ולפי זה הפסוק בא ללמדנו, שיש להשקיע יותר באור המופשט והרוחני מאשר בנר המוחשי והחומרי, כלומר להשקיע יותר ברוחניות מאשר בחומריות: "וזה מוסב גם כן למה שנאמר (בפסוק הקודם) כופר נפש איש עושרו, שצריך להחיות הנפש, שהיא אור תמידי, לא את הגוף ונר הצלחתו אשר ידעך; והמתעשר הזה, הגופני, אין לו כל" (מלבי"ם), "השכר העיקרי של הצדקה הוא בעולם הבא, כי האדם נותן מעושרו לצדקה בעולם הזה, והקב"ה נותן לו מאורו בעולם הבא, שהוא המשמח יותר מן העושר, כי העושר אינו משמח אלא עד זמן קצוב, והאור העליון משמח בשמחה הנצחיית שאין לה הפסק לעולמי עד, וזהו עניין אומרו בסמוך: אור צדיקים ישמח. ועוד, שהעושר של העולם הזה מיטפל בדאגה של כמה צרות המתרגשות לבוא לעולם, והאור של העולם הבא כולו טוב בלא רע, וכולו שמחה בלא דאגה... אבל הנר של רשעים אינה מאירה להם ואינה משמחתן כי אם בעולם הזה, ונכבית מייד אחרי מיתתן, כי היא נר של עושי רשעה, שאינה ראויה להיכנס במקום הקדושה..." (רמ"ד וואלי).

ד. משל ללימוד תורה: ""עבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה", לכן הצדיקים, שעוסקים בתורה תמיד, יתוסף אורם. ואף שלפעמים עשו עבירה, "אין עבירה מכבה תורה", ולכן אור, שהיא התורה של צדיקים, ישמח... אבל הרשעים אינם עוסקים בתורה, ואף שלפעמים עושים מצוה, שהיא נקראת נר...  עבירה מכבה מצוה, ורשעים מלאו רע, לכן ידעך נרם." (הגאון מווילנה)

• אולם, במציאות ישנם צדיקים שאינם לומדים תורה (ישנם סיפורים רבים במסורת היהודית, במיוחד סיפורי חסידים, על יהודים פשוטים ובורים שקנו את עולמם בזכות הקפדה על מצוות), וישנם גם רשעים שלומדים תורה (על-פי חכמי התלמוד, דואג האדומי ואחיתופל היו מגדולי התורה בדורם, והיו רשעים).