סייגים להגנה מפני פיתויים

קוד: ביאור:משלי ו27 בתנ"ך

סוג: כלל_ספר

מאת: אראל

אל: סגלות משלי

משלי ו25-29: "אַל תַּחְמֹד יָפְיָהּ בִּלְבָבֶךָ, וְאַל תִּקָּחֲךָ בְּעַפְעַפֶּיהָ.

 כִּי בְעַד אִשָּׁה זוֹנָה עַד כִּכַּר לָחֶם, וְאֵשֶׁת אִישׁ נֶפֶשׁ יְקָרָה תָצוּד.

 הֲיַחְתֶּה אִישׁ  אֵשׁ בְּחֵיקוֹ, וּבְגָדָיו לֹא תִשָּׂרַפְנָה?

 אִם יְהַלֵּךְ אִישׁ עַל הַגֶּחָלִים, וְרַגְלָיו לֹא תִכָּוֶינָה?

 כֵּן הַבָּא אַל אֵשֶׁת רֵעֵהוּ, לֹא יִנָּקֶה כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהּ."

יש לי ערך שחשוב לי מאד לשמור עליו, אבל אני לא מצליח (לדוגמה: חשוב לי להיות רגוע אבל לפעמים אני לא מצליח להתגבר על הכעס; חשוב לי לרזות אבל אני לא מצליח לעשות דיאטה; חשוב לי לשמור שבת אבל אני לא מצליח להתגבר על הפיתוי ללכת לשחק כדורגל עם החבר'ה...). מה לעשות?

אחת מעצות החכמה היא: לעשות סייגים, כלומר, גדרים ומגבלות שירחיקו אותך מהדבר שאת/ה רוצה להימנע ממנו.

החובה לעשות סייגים נרמזת כבר בתורה:

ויקרא יח30: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת מֵחֻקּוֹת הַתּוֹעֵבֹת אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ לִפְנֵיכֶם, וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם, אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" - מהחזרה על השורש "שמר" למדו חז"ל שיש להוסיף שמירה מעבר לשמירה שה' ציווה בתורה: "עשו משמרת למשמרתי" (ספרא שם, יבמות כא.), ואנשי כנסת הגדולה אמרו "ועשו סייג לתורה" (משנה ‎אבות א א).

גם ספר משלי מייעץ לאדם לעשות סייגים כדי להתרחק מעבירה. הספר מזהיר את האדם מפני ניאוף וזנות, שהם, לפי המפרשים, משל לכל מעשה רע (ראו: להבין משל ומליצה); הסכנה שבזנות וניאוף גדולה, ולכן ספר משלי ממליץ לעשות סייגים כדי להתרחק מהם במידת האפשר.

כך, בקטע שלנו, החכם ממליץ, לא רק שלא לשכב עם אישה זונה או נואפת, אלא גם:

• לא לחשוב עליה, על יופיה ועל המבט המפתה שבעיניה - "אל תחמוד יופייה בלבבך, ואל תקחך בעפעפיה."
• לא לבוא לבקר אותה ולא ליגוע בה - "כן הבא אל אשת רעהו, לא ינקה כל הנגע בה."

והוא מסביר את התועלת שבשני הסייגים הללו:

• כנגד מחשבות הלב - "היחתה איש אש בחיקו, ובגדיו לא תשרפנה?" - אם אדם ינסה להרים גחלים בוערות בחיקו, ליד ליבו, מתחת לבגדיו, האש לא תישאר שם - היא תבער במהירות ותשרוף את כל בגדיו. גם המחשבות על יופיה של אישה הן מחשבות לוהטות ושורפות; הן לא יישארו בתוך הלב אלא יבעירו את כל הגוף ויגרמו לו לעבור עבירה. כך גם לגבי כל מעשה רע שהאדם מתאווה לעשותו (למשל אכילת מאכלים משמינים לאדם שצריך לעשות דיאטה) - ככל שהאדם חושב עליו יותר, כך המחשבות מלהיטות ומבעירות את גופו, וגורמות לו לחטוא.
• כנגד ההתקרבות והנגיעה - "אם יהלך איש על הגחלים, ורגליו לא תכוינה?" - אם אדם ינסה ללכת על גחלים עם נעליים, בשניות הראשונות רגליו לא ייגעו בגחלים והוא לא ירגיש כלום, אבל זמן קצר אחר כך האש תשרוף את הנעליים ורגליו תיכווינה. גם ההתקרבות אל אישה, למרות שהיא חלקית בלבד ובבגדים מלאים, בסופו של דבר תשרוף את כל הגוף ותסחוף אותו לעבירה. מדין תורה, מותר לאיש ואשה ליגוע זה בזו אם האישה שומרת על דיני טהרה, אך ספר משלי קובע שנגיעה כזאת עלולה לשרוף אותם. כך גם לגבי כל מעשה רע שמשתלט על תודעתו של האדם, למשל כעס לא מוצדק - ככל שהאדם מתקרב למעשה, קשה לו יותר להתאפק ולעצור את עצמו.