לשמור על האזניים מדברי פיתוי ועל השפתיים מנשיקות

קוד: ביאור:משלי ה1 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

משלי ה1-2: "בְּנִי! לְחָכְמָתִי הַקְשִׁיבָה, לִתְבוּנָתִי הַט אָזְנֶךָ. לִשְׁמֹר מְזִמּוֹת, וְדַעַת שְׂפָתֶיךָ יִנְצֹרוּ"

החכם מצווה על תלמידיו לשמור על אזניהם ועל שפתיהם מפיתויי האשה הזרה:

1. בני, לחכמתי הקשיבה, לתבונתי הט אזנך - הקשב לדברי החכמה והתבונה, וכך תשמור על האזניים שלך, שלא יקשיבו לדברי הפיתוי של האישה הנואפת.

2. לשמור מזימות, ודעת שפתיך ינצורו - שמור בלבך שיש נשים הזוממות לנצל אותך (מזימה = תוכנית שמטרתה לפגוע בזולת), וכך ידעו השפתיים שלך להיזהר מנשיקותיה של האישה הנואפת;  או (בשונה מהטעמים): "לִשְׁמֹר מְזִמּוֹת וְדַעַת, שְׂפָתֶיךָ יִנְצֹרוּ" - המזימות והדעת ישמרו על השפתיים, שלא יתפתו להתנשק עם האישה הנואפת.

משלי ה3-4: "כִּי נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתֵי זָרָה, וְחָלָק מִשֶּׁמֶן חִכָּהּ. וְאַחֲרִיתָהּ מָרָה כַלַּעֲנָה, חַדָּה כְּחֶרֶב פִּיּוֹת."

כי נופת תטופנה שפתי זרה, וחלק משמן חכה - השפתיים והחך הם משל לשני דברים:

1. משל לדיבור - דבריה של האישה הזרה הם מתוקים כמו דבש, 'חמודים' ונעימים לשמיעה, וחלקים כמו שמן, מטשטשים ומעלימים את הבעייתיות שבקשר עמה (חלק = מכשיל וגורם לשאננות מוטעית); לכך מתייחס הציווי בפסוק 1 - לחכמתי הקשיבה, לתבונתי הט אזנך.

2. משל לנשיקות, כמו ב שיר השירים ד11: "נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּלָּה, דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ, וְרֵיחַ שַׂלְמֹתַיִךְ כְּרֵיחַ לְבָנוֹן" - הנשיקות של האישה הזרה הן מתוקות כמו דבש וחלקות כמו שמן; לכך מתייחס הציווי בפסוק 2 -  לשמור מזימות, ודעת שפתיך ינצורו.